Ohr Zarua, Volume II 233

עשה דאכילת מצה דוחה לאו דחדש
השתא דפרישית דמצה בזה"ז דאורייתא מעתה אפילו תמצי לומר דחדש נוהג בחוץ לארץ אפ"ה אפשר דמותר לאכול ממנו מצת מצוה דאתי עשה דבערב תאכלו מצות ודחי לאו דחדש בההיא דירושלמי דפ"ב דחלה ר' (יוסי) [יונה] בעי קומי ר' ירמיה בשעה שנכנסו ישראל לארץ ומצאו קמה לחה מהו שתהא אסורה משום חדש א"ל למה לא עד כדון לחה אפילו יבישה א"ל אפילו יבישה אפילו קצורה מעתה אפילו חיטין בעליה כך אני אומר לא אכלו ישראל מצה בלילי פסח א"ר יונה מן דנפקית תהיתי דלא אמרי לי שנייא היא שמ"ע דוחה את ל"ת על דעתיה דר' יונה דו אמר שמ"ע דוחה למצות ל"ת אע"פ שאינה כתובה בצידה ניחא על דעתיה דר' יוסי דו אמר אין מ"ע דוחה למצות ל"ת אא"כ כתובה בצרה ממה שהיו תגרים מוכרים להם ופי' לי מורי רבינו יהודה בר יצחק זצ"ל דבצרה היינו שנאמרו שניהם אחר מתן תורה עשה ולא תעשה אבל הכא עשה דבערב תאכלו מצות נאמר קודם מ"ת ולכך לא ידחה לאו דחדש שאחר מ"ת אליבא דר' יוסי. ואם תקשי דת"ר בר"א דמילה ימול ערלתו אע"פ שיש שם בהרת ועתה יקשה לך הלא עשה דמילה נאמר קודם מ"ת ול"ת דבהרת אחר מ"ת א"כ היכי דחי לי'. למדני מורי ר' יהודה דבירושלמי דנדרים פ' ד' נדרים פריך לה ומשני כיון דכתיב בשר כמי שהיא כתובה בצדה והייתי מקשה לו א"כ לדבריך משמע דעשה דלאחר מ"ת עדיף מעשה דקודם מ"ת א"כ מאי האי דאמרי' דפ"ק דיבמות אשכחן דאתי עשה ודחי ל"ת גרידא ל"ת שיש בו כרת מי דחי וכ"ת נילף ממילה כו' עד ממילה ותמיד שכן ישנו לפני הדיבור דחי עשה שלאחר הדיבור לא כ"ש דהוא עדיף כפי סברת הירושלמי ועוד קשה לשם בפשט הלא שבת נאמר כמו כן לפני הדיבור והייתי מתרץ לעצמי כפי סברת הירושלמי דה"ק ממילה ותמיד שכן ישנן לפני הדיבור פירוש כיון שגם הם גם שבת נאמרה קודם מ"ת לכך דוחין זא"ז אבל עשה ול"ת שנאמרו לאחר מ"ת מנלן דדחי עד שניטפל לי ה"ר יצחק כהן מפרובנא בהיותי בפרי"ש ושאלתי לו זה וענני דכתיב בצידה אינו כדברי מורי רבי' יהודה אלא כתיב בצדה היינו צידה ממש כמו לא תלבש שעטנז גדילים תעשה לך דכתיבי זה אצל זה והקשתי לו הא דמסיק פ"ק דביצה אלא ספק היינו טעמא דילמא עביד כתישה ודאי נמי הא קא עביד כתישה אתי עשה ודחי לא תעשה ואמאי הלא עשה דכיסוי הדם אינו כתוב אצל ל"ת דיו"ט. אמנם עתה ידעתי כי דבריו אמתים כי מצאתי בירושלמי דפ"ק דביצה גמ' ומודים שיחפור בדקר ויכסה דמסיק הדא דתימר באפר שהוסק מעי"ט אבל באפר שהוסק ביו"ט לא בד"א שלא שחט אבל אם [שחט] מוטב שיטול מאפר שהוסק ביו"ט ולא יחפור בדקר ויכס' חבריא אמרין שמ"ע דוחה למצות ל"ת על דעתיה דר' יונה דו אמר מצות עשה דוחה למצות ל"ת אא"כ כתוב בצידה מכיון שהתחיל אומרים לו מרק נראה ט"ס. הרי לך להדיא שכך הפי' כמו שאמר לי ה"ר יצחק כהן ועכשיו צריכין אנו לפרש מאי או אינו דקאמר כפי סברת הירושלמי כדדייק תלמודא דידן לפי סברתו דמסיק ותנא מעיקרא מאי קא ניחא ליה ולבסוף מאי קא קשיא ליה ואמרי' פ"ק דיבמות ולמאי דסליק אדעתין מעיקרא מאי או אינו דקתני. עכ"נ דהכא הפי' לפי הירושלמי אע"פ שיש שם בהרת דאתי עשה דמילה ודחי ל"ת דבהרת אע"פ שאינו כתוב בצידה ומה אני מקיים השמר בנגע הצרעת בשאר מקומות חוץ ממילה או אינו אפי' מילה דאין עשה דוחה ל"ת שאינו כתוב בצדה ומה אני מקיים ימול בשר ערלתו בזמן שאין שם בהרת ת"ל בשר ואפי' יש שם בהרת פי' אפי' למ"ד אין עשה דוחה ל"ת אא"כ כתוב בצדה הכא מודה דדחי דהא כתיב בשר יתירא והיינו כסברת הירושלמי דפ' ד' נדרים הלכך איתבריר לן פי' הירושלמי דבהא פליגי ר' יונה ור' יוסי דר' יונה סבר דעשה דוחה ל"ת אע"פ שאינו כתוב אצלו ור' יוסי סבר דלא דחי אא"כ כתוב אצלו ממש כמו גדילים תעשה לך ולא תלבש שעטנז. הלכך לדידן דקיי"ל כר' יונה מעתה [מותר] לאפות מצה של מצוה מן החדש ולאכול דאתי עשה דבערב תאכלו מצות ודחי לאו דחדש מיהו מורי ה"ר יעקב בן ה"ר מאיר זצ"ל פי' לי דאין לומר בן שהרי אין מ"ע אלא בכזית אחד דאכילה בכזית והוא גופיה יש לאסור אטו זית שני כדאמרי' ביבמות ובסנהדרין גזירה ביאה ראשונה אטו ביאה שניה ור' יונה ורבי יוסי בדאורייתא נחלקו. יצחק בר' משה המחבר נב"ה: