Ohr Zarua, Volume II 231

הפסח והמצה אינם נאכלים אלא עד חצות
תנן בפ' ע"פ הפסח אחר חצות מטמאאת הידים ואמרי' בגמרא אלמא דמחצות הוא דהו"ל נותר מאן תנא א"ר יוסף ראב"ע היא דתניא ואכלו את הבשר בלילה הזה ראב"ע אומר נאמר כאן בלילה הזה ונאמר להלן ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה מה להלן עד חצות אף כאן עד חצות א"ל ר"ע והלא כבר נאמר בחפזון עד שעת חפזון א"כ מה ת"ל בלילה [יכול יהא נאכל כקדשים ביום ת"ל בלילה] בלילה נאכל ואינו נאכל ביום והא דכתיב לא תותירו ממנו עד בוקר ס"ל לראב"ע לשריפה הוא דאתא דעד בוקר לאו בר שריפה הוא וכדתניא פרק קמא דברכות ר"א אומר בערב אתה זובח וכבא השמש אתה אוכל מועד צאתך ממצרים אתה שורף וסתם לן תנא כראב"ע דאין הפסח נאכל אלא עד חצות וה"נ סתם לן פ"ק דברכות דתנן הקטר חלבים ואימורים מצוותן עד שיעלה ע"ה א"ר יוסף ל"ק הא ראב"ע הא ר"ע דתניא ואכלו את הבשר וגו' אלמא סתמא כראב"ע ותנן נמי סתמא ס"פ איזהו מקומן הפסח אינו נאכל אלא בלילה ואינו נאכל אלא עד חצות ואמרי' בגמ' מאן תנא א"ר יוסף ראב"ע היא הלכך הכי הלכתא דאין הפסח נאכל אלא עד חצות ומצה נמי דהא איתקשא לפסח ואע"ג דתנן נמי סתמא בפ' הקורא את המגילה למפרע זה הכלל כל דבר שמצותו בלילה כשר כל הלילה ואמרי' בגמ' לאתויי אכילת פסחים ודלא כראב"ע אפ"ה הלכה כי הני סתמי דאתיין כראב"ע דנהי דליכא למימר דהויא הלכה משום דהכא תלתא סתמי והתם חד סתמא כדאמר בפ' מצות חליצה מכדי הא סתמא והא סתמא מה לי תרי מה לי חדא ואמרינן נמי ס"פ האיש מקדש מכדי הא סתמא והא סתמא מה לי חד סתמי מה לי תרי סתמי מ"מ הואיל וקתני להו בהלכות קדשים כגון בע"פ גבי הלכות הפסח ובפ' איזהו מקומן גבי קדשים הווין עיקר כדאמרי' בפרק אחד דיני ממונות מאי אולמיה דהאי סתמא מהאי סתמא אב"א סתמא דרבים עדיף אב"א משום דקתני לה גבי הלכתא דדינא. ואע"ג דקיי"ל הלכה כר"ע מחבירו ותו דאמרי' פ"ק דברכות והני תנאי כי הני תנאי דתניא שם תזבח את הפסח בערב [בערב] אתה זובח כבוא השמש אתה אוכל עד מתי אתה אוכל והולך עד מועד צאתך ממצרים ואתיא ליה דר' יהושע כר"ע משמע דהכי הלכתא. אפ"ה הואיל וסתם לן תנא כראב"ע בהלכות פסח ש"מ דהכי הלכתא. ותו דאפי' את"ל דהלכתא כר"ע בדאורייתא דהפסח נאכל עד עמוד השחר מ"מ מדרבנן אפי' ר"ע מודה דאין נאכל אלא עד חצות כדפי' רשב"ם פ' ע"פ גבי ההיא אלמא דמחצות הוא דהויא ליה נותר מאן תנא א"ר יוסף ראב"ע היא וכו'. ופי' רשב"ם אבל כר"ע דפליג עליה לא מיתוקמא דלדידיה דלא הוי נותר עד הבקר לא מטמא ידים אלא מבקר והולך אע"ג דלדידיה נמי אכילת פסחים עד חצות כדין כל הנאכלים ליום ולילה רבנן היא דעביד הרחקה יתירתא להרחיק אדם מן העבירה כדתנן פ"ק דברכות שמא יאכל ממנו לאחר שיעלה עמוד השחר ויתחייב כרת עכ"ל. ואמרי' ס"פ איזהו מקומן א"ל אביי ממאי דראב"ע ודאורייתא דילמא דרבנן להרחיק אדם מן העבירה. מזה נוכל להבין דלר"ע מדרבנן אינו נאכל אלא עד חצות כדי להרחיק את האדם מן העבירה והכי משמע בירושל' דרבנן דראב"ע אית להו הרחקה אפילו בדרבנן דתנינן הפסח אחר חצות מטמא את הידים כל הנאכלים ליום אחד כגון קדשי קדשים כו' אם אומר אוכלו עד שיעלה ע"ה והוא (שעלה) [סבור שלא עלה] ונמצא אוכל ומתחייב ומתוך שאתה אומר לו עד חצות אפילו הוא אוכל אחר חצות אין מתחייב פי' סתמא דתלמודא דירושלמי סובר בגמרא דידן דמאן דלא תנא אכילת פסחים מיתוקמא מתני' כראב"ע ומדאורייתא איירי ורב הונא סובר מדרבנן משום הרחקה ודכ"ע. הא למדת דמודים ר"ע ור' יהושע דאין הפסח נאכל אלא עד חצות ומדרבנן. מיהו לענין מצה אי קיי"ל כראב"ע דמדאורייתא אין הפסח נאכל אלא עד חצות א"כ מצה נמי אינה נאכלת אלא עד חצות כדרבא דאמר רבא אכל מצה אחר חצות לראב"ע לא יצא ידי חובתו אבל אי קיי"ל כר"ע ור' יהושע דהפסח מדאורייתא נאכל עד הבקר ומדרבנן הוא דאינו נאכל אלא עד חצות כדפרי' (או) גבי מצה איני יודע מה הדין דשמא גבי מצה לא אחמור כולי האי. מיהו מורי רבי' יהודה בר יצחק זצ"ל כתב שרבי' יצחק בר שמואל זצ"ל היה נוהג לאכול מצה קודם חצות וכן מצה של אפיקומן. וה"ר יעקב מקורביל הקדוש זצ"ל כתב נ"ל דזה הלשון דקאמר לראב"ע משמע דלית הלכתא כראב"ע ואע"ג דלעיל אמרן דסתם מתני' כראב"ע ובשלהי מתני' דאיזהו מקומן נמי סתם לן תנא כראב"ע כדמפרש התם מיהו כיון דסתם לן תנא במגילה פ"ב דלא כראב"ע כדמפר' התם והתם תני לה גבי הלכתא פסיקתא ועוד דהלכה כר"ע מחבירו משו"ה לית הלכתא כראב"ע עכ"ל. מיהו מורי רבי' יהודה זצ"ל כתב דמכח זה אין לפסוק הלכה כר"ע דלא הוה הלכתא פסיקתא דלא דמי כ"כ לההיא דהשוכר את האומנין כל החוזר בו ידו על התחתונה והא נמי דמסיק לראב"ע לשון זה אינה ראיה דאשכחן דאפי' כי אמר אמורא באותו לשון דמשמע שאין הלכה אפ"ה סובר שהיא הלכה כההיא דהגוזל והא את הוא דאמרת מאן דאין [דינא] דגרמי ר"מ מאי לאו ר"מ ולא ס"ל כותיה לא ר"מ וס"ל כותיה. וקשיא לי דשלהי ע"פ דייק דהפסח אינו נאכל אלא עד חצות מדקתני במתני' הפסח אחר חצות מטמא את הידים אלמא דמחצות הויא ליה נותר ובתוספתא דפסחים פ' ר"א תניא הפסח אין נאכל אלא בלילה ואין נאכל אלא עד חצות ואין חייבין עליו משום נותר ואין מחשבה פוסלת בו משום פיגול עד שיעלה ע"ה אלמא הא בהא לא תליא ׃