בפרשת בהעלותך כתיב ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו שחיטת הפסח דוחה את השבת
תנן אלו דברים בפסח דוחין את השבת שחיטתו כו' וילפי' לה בגמ' נאמ' מועדו בפסח ונאמר מועדו בתמיד מה מועדו האמור בתמיד דוחה שבת אף מועדו האמור בפסח דוחה שבת ותנן במתני' כלל אר"ע כל מלאכה שאיפשר לה ליעשות מע"ש אינה דוחה אמר ר"י הלכה כר"ע הכא לא פריך הלכתא למשיחא ולא אאריך כאן. ירושלמי שלש עשרה שנה עשה ר"ע נכנס אצל ר' ליעזר ולא היה יודע בו וזו היתה תחילת תשובתו הראשונה לפני ר' ליעזר א"ל ר' יהושע הלא זה העם אשר מאסת צא [נא עתה] והלחם בו. ת"ר הלכה זו נתעלמה מבני בתירה שפ"א חל ארבעה עשר להיות בשבת ולא ידעו אם פסח דוחה את השבת ואם לאו כו' עד ראה מעשה ונזכר הלכה ואמר כך מקובלני משמעיה ואבטליון. ירושלמי ר' זעירא בשם ר"א כל תורה שאין לה בית אב אינה תורה תמן תנינן רכב עליה נשען עליה נתלה בזנבה עבר בה את הנהר קיפל עליה את המוסירה נתן טליתו עליה פסולה [וכו'] הדא ילפא מן ההיא וההיא ילפה מן הדה הדא ילפא מן ההיא שאם תלה בה סכין לשוחטה שהיא כשירה וההיא ילפה מן הדה שכל עבודה שהיא לשם קדשים אינה עבודה ויתיר להם ע"י חולה דאמר כר' אמי ואפי' תימא ר' שמעון כשם שנתעלמה זו נתעלמה זו א"ר אבין והלא אפשר לשני שבועות שיחול י"ד בשבת ולמה נעלמה הלכה מהן כדי ליתן גדולה להלל תנן בפ' אילו דברים בסופו שחטו ונמצא בעל מום חייב פי' שחטו לפסח בשבת ונמצא בעל מום חייב חטאת פי' רש"י דשוגג הוא ולא אנוס דהוה ליה לבקוריה א"כ משמע שלא בקרוהו ואפ"ה טעמא דנמצא בעל מום [הא לא נמצא בעל מום] כשר אע"פ שלא בקרוהו וש"מ דביקור לא מעכב וכדפריש' לעיל ותו דא"כ דמעכב אפי' בשאינו בעל מום ליתני נמי שחטו בלא ביקור חייב מיהו שמא מתני' איירי כשבקרו ורש"י דפי' דהו"ל לבקוריה שמא רוצה לומר דהוה ליה לבקוריה היטב אע"פ שהדעת נוטה שאם לא בקרו היטב אין כאן ביקור כלל ובתוספתא דפסחים פר' ר"א תניא א"ר יוסי שמעתי שהשוחט תמיד בשבת שאינו מבוקר שחייב חטאת ויחזור ויביא תמיד אחר להכשירו חוץ מן הנשחט אלמא משמע שהביקור מעכב שאין לפרש שאינו מבוקר דברייתא דהיינו שנמצא בעל מום דא"כ ליתני ונמצא בעל מום אלא שאינו מבוקר אע"פ שהוא תם וש"מ דביקור מעכב:
Loading...
Volume II, Siman 228
1
Loading...