כל גגות העיר רשות אחת. אע"פ שדיורין חלוקין למטה לשני בנ"א. הגגות שאין תשמישן תדיר אין בהם חילוק רשות וכלים ששבתו בגג זה מותרין להוציאן לזה. ובלבד שלא יהא גג גבוה מחבירו עשרה או נמוך עשרה. דאם חלוק מהם בגובה עשרה אסור לטלטל ממנו לגגין. דברי ר"מ וחכ"א כל אחד ואחד רשות בפני עצמו. ואם לא עירבו דיורין של מטה אסור לטלטל מזה לזה. ר' שמעון אומר אחד הגגות ואחד החצירות ואחד הקרפיפות. שאינן יותר מבית סאתים הואיל וכולן אין תשמישן מיוחד ותדיר רשות א' הן ומטלטלין מזה לזה ואפי' מחצר של רבים לחצר של רבים בלא עירוב ולית ליה לר"ש עירובי חצירות אלא משום היתר הבית ודוקא לכלים ששבתו בא' מהן. מוציאין מחצירו לחצ' אחרת אם לא עירבו שתי חצירות יחד. אמר רב הלכה כר"ש והוא שלא עירבו. בני חצירות כל אחת לעצמה דהשתא לא שכיחי כלי הבתים בחצר וליכא למיגזר אי שרית להוציא כלים ששבתו בחצר זו לחצר זו אתי לאפוקי נמי לחצר אחרת כלים ששבתו בתוך הבית. אבל עירבה. כל חצר לעצמה ולא עירבו שתי החצירות יחד אסור לטלטל מחצר זו לחצר זו אפילו כלים ששבתו בחצר דכיון דשכיחי כלי' ששבתו בבית בחצר גזירה דילמא אתי לאפוקי כלים ששבתו בבית מחצר זו לחצר אחרת. ור"ש בהא מודה דאסור כדקתני מתני' אבל לא לכלים ששבתו בתוך הבית. ושמואל אמר הלכה כר"ש בין שעירבו בני החצר כל אחת לעצמה ובין לא עירבו וכן א"ר יוחנן. מי לחשך בין עירבו בין לא עירבו רש"י פי' מי לחשך ל"ג ור"ש פי' מי לחשך ממה שראי' במשנתינו למד' שום חילוק דמפליג ר"ש בין עירבו ללא עירבו והא סתמא קתני ל"ש עירבו ללא עירבו הוי רשות אחת לכלים ששבתו בתוכן וקיי"ל (כר') כשמואל ור' יוחנן דהלכה כר"ש [ואין חילוק] בין עירבו ללא עירבו. וההוא דגיטין פ' הזורק דאמר שמואל לא יעמוד אדם בגג זה ויקלוט גשמים מגגו של חבירו שכשם שדיורין חלוקין למטה כך חלוקין למעלה פי' רבי' יצחק בר שמואל דהתם לקלוט ולהוליך לביתו קאמר דהא כלים ששבתו בבית אסור לטלטלם ולהוליך לחצר ולגג של חצר אחרת שלא עירבו אפילו לר"ש וה"ה כששבתו בחצר או בגג של אחרים שלא עירבו דאסור לטלטלם להוליכם לביתו ודוקא מגגו של חבירו אבל מגגו של עצמו יכול לקלוט להוליך לביתו וא"ת והלא גג של חבירו אוסר עליו והוה ליה גגו שלו נפרץ במלואו למקום האסור לו תריץ דשמואל לטעמיה דאמר גוד אסיק מחיצות מיהו אנן דקיי"ל כרב דאמר לא אמרי' גוד אסיק מחיצות כדפרישי' לקמן אפי' מגגו של עצמו אסור לקלוט מי גשמים להוליך לביתו במחיצות שאינן ניכרות וא"ת ומאי קמ"ל שמואל התם בפרק הזורק פשיטא דאפילו לר"ש להוליך לביתו אסור תריץ דקמ"ל אפי' שקולט מן האויר ועדיין לא נגעו מי גשמים בגג אפ"ה אסור: איתמר אמר רב אין מטלטלין לרבנן בגג הסמוך לחבירו. אלא בד"א. דכיון דלרבנן כל אחד רשות לעצמו והן פרוצין זה לזה אוסרין זה על זה דהו"ל רשות פרוצה במלואה למקום האסור לה. ושמואל אמר מותר לטלטל בכולו. במחיצות הניכרות. שאין הבתים מחוברים ויש אויר ביניהם ומחיצות הבתים נראה לעומדים על הגג' כשמסתכלים תחת רגליהם. כ"ע לא פליגי. דאמרי' בהו גוד אסיק מחיצה דדמו לעמוד ברה"ר [רהוי] רה"י משום גוד אסיק כלומר משוך והעלה כי פליגי בשאין מחיצו' ניכרות. שהגגין מחוברין יחד ומכסין המחיצות שבין הדיורין. רב אמר אין מטלטלין בו אלא בד' לא אמרי' גוד אסיק מחיצתא בכה"ג ושמואל אמר מותר לטלטל בכולו דאמרי' גוד אסיק מחיצתא אפי' בכי האי גוונא אע"ג דרב ושמואל פסקי הלכתא כר"ש כדפריש' אפ"ה פליגי אליב' דרבנן דנפקא מינה לר"ש לכלים ששבתו בבית ואע"ג דלכלים ששבתו בתוכו הוי נפרץ במלוא למקום המותר לו מ"מ לכלים ששבתו בבית הוי נפרץ במלואו למקום האסו' לו לטלטל [מגואי לבראי] ומבראי לגואי צ"ע ותו דנ"מ (כל הגגים) [כשהגגין] יחד יתירים מבית סאתים דאי לאו משום גוד אסיק אסור אפי' לר"מ כדמוכח בשמעת': איתמר ספינה רב אמר מותר לטלטל בכולה. ואפי' ישנה יותר מבית סאתים דהיקף לדירה הוא. ושמואל אמר אין מטלטל בה אלא בד' רב אמר מותר לטלטל בכולה דהא איכא מחיצתא ושמואל אמר אין מטלטלין בה אלא בד' מחיצות להבריח מים עשויות. אמר רב גידל א"ר חייא בר יוסף ומודה רב שאם כפאה על פיה. וגבוהה יותר מעשרה שאינו מטלטל בה אלא בד"א באמצע. ואוקימנא שכפאה לזופתה. שביטל מחיצותיה מתורת דירה שאינה עומדת כל זמן כפייתה לא לדירת מעלן ולא לדירת מטן והוי (כשיור) [כעמוד] בעלמא וכי אמרת בהן גוד אסיק הוי היקף יותר מבית סאתים שלא [הוקף] לדירה וכרמלית הוא. א"ל רב חייא בר יוסף לשמואל הלכתא כוותך או הלכתא כרב א"ל הלכתא כרב ובדהיא דלעיל נמי הילכתא כרב דרב ושמואל הלכתא כרב באיסורי וכן האמת כמו שפירש רש"י דבספינה יתירה מבית סאתים פליגי אי חשיב מחיצות הספינה כעשויות לדירה או לאו אבל פשיטא דליכא למימר דכמאן דליתנהו להני מחיצות דמו כדתניא בהזורק בשבת ספינות קשורות זו בזו מערבין ומטלטלין מזו לזו ולעיל בפרק מי שהוציאוהו רב ושמואל דאמרי תרוייהו הלכה ברבן גמליאל בספינה שמהלך את כולה דכארבע אמות דמיא ואי אפילו בפחות מבית סאתים אין מטלטלין בה אלא בר"א [לא היתה נחשבת כד"א כמו בשבת בתל ונקע דדוקא מד' אמות ועד בית סאתים אבל יותר מבית סאתים לא]: לעיל בההיא קמייתא דרב ושמואל פי' רש"י במחיצות חניכרות שאין הבתים מחוברים ויש אויר ביניהם ומחיצות הבתים נראין לעומדים על הגג ומחיצות שאינן ניכרות פי' שהגגין מחוברין יחד ומכסין חמחיצות שבין הדיורין ופירש רבינו יצחק בר שמואל זצ"ל דה"ה אם הגג בולט חוץ למחיצת הבית דהוי מחיצות שאין ניכרות דהא אינם נראים לעומדים על הגג הלכך גגין שלנו שבולטין ראשיהם הרבה לרה"ר ולא מינכרא מחיצה הויא לה בליטתו כרמלית וליכא למימר פי תקרה יורד וסותם כדאמר שילהי עושין פסין היכא דעבדא כי אורזילא לא אמרי' פי תקרה יורד וסותם ופי' רש"י יציע גג אלכסון משופע. והכי מוכח לקמן דתנן גג גדול סמוך לקטן הגדול מותר והקטן אסור חצר גדולה שנפרצ' לקטנה גדולה מותרת וקטנה אסורה ואמרי' בגמ' למה לי למתני תרתי לרב קתני גג דומיא דחצר מה חצר דמנכרא מחיצתא אף גג דמינכרא מחיצתא ופירש"י שהרי יש לה מחיצות אף גג נמי דשרינן ליה במחיצות תחתונות משום גוד אסיק מיהו מחיצות ניכרות בעינן שלא יהא גג בולט חוצה להן דאי לא לא אמרינן גוד אסיק וגדול נמי אסור דאין לו שום מחיצה וכל שאין לו מחיצה אינו רה"י הרי פי' להדיא דכשהגג בולט חוץ למחיצות) ניכרות ולא הוי רה"י איכא לאוקומי שיש בהם מחיצות אבל ההיא דכיצד משתתפין לא מסתבר לאוקומי הכי כדפירש רש"י דעשיית מחיצה להתיר מילוי סביב הנקב או סביב הגזוזטרא מכלל שאין לה מחיצה כלל אפ"ה לא הויא כרמלית מדאסור למלאות שם מן הים שהוא כרמלית ועוד יש לפרש בשתיהן דהוי חורי רה"י ששוו' לפתח עלייה שאצלן א"נ אפילו אינן שוות רק שיהו בתוך עשרה מיהו בירושלמי בפ' בתרא א"ר יוחנן זיזים וכתלים שהן גבוהין עשרה ורחבין ארבעה מותרין כאן וכאן ובלבד שלא יחליף משמע דחשיב מקום פטור מדשרי לבני רה"ר ולבני רה"י וכותלים דקאמר נראה דאיירי באבנים הבולטים מן הכותל דהא ודאי כותל שהוא גבוה עשרה ורחב ארבעה הוי רה"י:
רב אחא בריה דרב' מתני לה. להא דרב חייא בר יוסף אאכסדר'. דאיתמר אכסדרה בבקעה. הבקעה היא כרמלית כדאמרי' ביציאות השבת ואכסדרה זו פרוצה מארבע רוחותיה ועומדת קירויה על ד' יתידות ונותנין ד' קורות מיתד ליתד ועליהן מסדרין הנסרין ואותן הקורות קרוי פי תקרה. רב אמ' מותר לטלטל בכולה אמרי' פי תקרה יורד וסותם ושמואל אמר אין מטלטלין בה אלא בארבעה לא אמרי' פי תקרה יורד וסותם א"ל רב חייא בר יוסף לשמואל הלכתא כוותך או הלכתא כרב א"ל הלכתא כרב ולקמן בפרקין אפרש יותר מענין אכסדרה: אמר אביי בנה עלייה ע"ג ביתו והקיף כל גגי מחיצות לעליה. ועשה לפניה דקה ארבעה. פתח קטן פתוח לצד הגגין [הותר בכולן] דגלי דעתיה דקא מחזיק בהו. והם לא הקפידו לעשות כן אחלינהו לגביה. אמר רבא פעמים שהדקה לאיסור. שאפי' לר"מ דמשוי כל הגגות רשות אחת אסר בהן. היכי דמי דעבדה להדי תרביצא דביתיה. שפתחה לצד גינתו ומחיצה של צד הגגין הניח סתומה לנטורי תרביצא דאמר לנטורא ביתא הוא דעבדה וסילק עצמו מן הגגין ׃
איתמר שתי חצירות וחורבה אחת ביניהם אחת עירבה. לעצמה. ושכיחי מאני דבתים בגוה. ואחת לא עירבה אר"ה נותנין החורבה לזו שלא עירבה. להוציא לה כלים ששבתו בחצר דהא לא שכיחי בה מאני דבתים הואיל ולא עירבה אבל לעירבה לא דרב הונא תלמידיה דרב הוה דאמר הלכה כר"ש כשלא עירבו אבל עירבו לא. דחיישי' דילמא אתי לאפוקי מאני דבתים לחורבה וחייא בר רב אמר אף לשעירבה ושתיהם אסורות איכא דאמרי חייא בר רב אמר אף לשעירבה ושתיהם מותרות. דגבי חצירות אמאי גזר רב משום דכיון דמנטרי כלים בחצר שכיחי לאפוקי מאני טובא וחיישי' דילמא מיחלפי מאני דבתים במאני דחצר ומפקי לחברתה שהרי (נשארים) [נשמרים] הם בתוכה אבל חורבה לא עבידי אינשי לאפוקי לה מאני טובא. ולא חיישי' דילמא מיחלפי מאני. וקיי"ל כאיכא דאמרי לקולא ותו דשמואל ור' יוחנן פסקו הל' כר"ש ואפי' עירבו ולא גזרו אפי' גבי חצירות וכ"ש גבי חורבה וכותייהו קיי"ל דכל רב ור"י הלכה כר"י ותו דשמואל כותי' קאי׃
מתני' גג גדול סמוך לקטן הגדול מותר להכניס לו כלי הבית של מטה ואין בני הקטן אוסרים עליו דלגבי גדול הך פירצה פתחא הוא דשרי בגיפופיה וכגון דאין הפרצה יותר מעשר והקטן אסור להוציא לו כלי הבית דבני גדול אסרי עליה דנפרץ לו במלואה ודברי הכל היא דאפי' לר"מ לא אמרי' גגין רשות אחת אלא לכלים ששבתו בתוכן אבל לכלי בתים לא דומיא דחצר קטנה שנפרצה לגדולה דכ"ע חצירות רשות [אחת] הן ולענין כלי הבתים אסרה גדולה אקטנה. חצר גדולה שנפרצה לקטנה גדולה מותרת. להוציא לה כלי בתים שבה אם ערבה לעצמ' ולא אסרי עלה בני קטנה. וקטנה אסורה מפני שהיא כפתחה של גדולה. ולעיל פ"ק פירשתי מתני' בשמעתי' דנראה מבפנים ושוה מבחוץ. למה לי למתני תרתי חצר וגג לרב קתגי גג דומיא דחצר מה חצר דמינכרא מחיצתא שהרי יש לה מחיצות אף גג נמי דשרינן ליה במחיצו' תחתונות משום גוד אסיק מחיצות ניכרות בעינן שלא יהא גג בולט חוצה להן דאי לא [מינכרא לא] אמרי' גוד אסיק וגדול נמי אסור דאין לו שום מחיצ' וכל שאין לו מחיצות אינו רה"י כל גגין שלהן חלוקין היו ולא היו משופעין ולשמואל. דאמר אף לא מנכרא אמרי' גוד אסיק להכי תננהי גבי הדדי דגג דומיא דחצר דמה חצר דדרסי ביה רבים אף גג הא דקתני קטן אסור משום דדרסי ביה רבים מזה לזה הוא דהוי' לה מחיצ' תחתונה שביניה' מליצה נדרס' ולא מצית (למיקי) [למיגר] ואסוקה אבל אי לא דרסי בהו אף קטן שרי דאמרי' גוד אסיק ותפריד המחיצה ביניהם ואע"ג דמיכסיא ולא מינכרא. והך סוגיא דסתמא דתלמוד' אתיא כאביי דלעיל בפרקין דאמר רב יוסף לא שמיע לי הא שמעת' דשמואל דנימא גוד אסיק במהיצות כי הני. א"ל אביי את אמריתה ניהלן ואהא אמרת ניהלן גג גדול סמוך לקטן. גדול עודף עליו לארכו לכאן ולכאן [הגדול מותר. לטלטל בו דיורין שבו ואפי' לרב דהא מחיצות של מטה שישנו בעודפו לכאן ולכאן] מחיצות גיכרות הן וגוד אסקינהו ואית להו גיפופי והך פרצה שכנגד הקטן פיתח' הוא דהוי לגדול ואין הקטן אוסר עליו [דהוו כשתי חצירות ופתח ביניהם. אבל קטן אסור דלדידיה הוי מילואו ולאו פתחא הוא ואסרי עליה] בני גדול. ואמרת לן עלה אמר רב יהודה אמר שמואל ל"ש אלא שיש דיורין על זה ודיורין על זה. שעוברין כל שעה מזה לזה הילכך ליכא למימר גוד אסיק במחיצ' התחתונה שביניהם מפני שנדרסת היא. אבל אין בהם דיורין [אמרי' בה] גוד אסיק ומותר אף קטן אלמא אף במחיצה שאינה ניכרת אית ליה לשמואל גוד אסיק דאי לאו דמחוברין הן אין דריסה מזה לזה. ורב יוסף פליג עליה דאביי לעיל וסתמא דתלמודא כאביי.
אמר רב יהודה שלש קרפיפות זה בצד זה כגון שלשה שהיו מהלכין בדרך והקיפו שלש קרפיפות לדירה במהיצה של שתי [כגון של קנים] או של ערב כגון חבלים שלא התירו בה ליחיד אלא בית סאתים כרמפרש בפ"ק דשיירא סותרים להקיף כל צורכן בקנים דהיינו שתי או בחבלים דהיינו (חבלים) [ערב] לדירה אבל יחיד יותר מבית סאתים לא אא"כ עשאה שתי וערב מחיצה קיימת. ושנים החצונים מגופפין ואמצעי אינו מגופף. שהחצונים רחבים מן האמצעי והוא פרוץ לשניהם במלואו וגיפופיהם עודפות עליו. ויחיד בזה ויחיד בזה נעשו כשיירא ונותנים להם כל צורכן דאמרי' דיורי גדולים בקטן ונמצאו שלשתן באמצעי ואמצעי מצרפן ומותר אמצעי זה כל [שהוא גדול היקף] במחיצה (שתי וערב גדולה) [של שתי או של ערב] וכגון שעירבו (ודאי). אמצעי מגופף וב' חיצונים אינם מגופפים כגון שהוא רחב מהם והם פתוחים לו במילואם ולדידיה לא הוי מלואו. אין נותנין להם אלא בית שש. בית סאתים לכל קרפף שהרי [אין] שלשה דיורין (באחת דדיורי) אמצעי בחיצונים וזיל הכא תרי הוא דאיכא וזיל הכא תרי הוא ובאמצעי ליכא אלא חד ואם אחד מהן יתר על בית סאתי' הוא אסור ואם אמצעי יתר על בית סאתים כולן אסורין שהרי פרוצין הן לרשות האסורה. איבעיא להו אחד בזה ואחד בזה ושנים באמצע מהו. דקיימא לן דלא הוה שיירא עד דהוו שלשה (מהו) ואמצעי מגופף ולא החיצונים. מי אמרי' (חד להבא נפיק) [אי להכא נפקי כו'] והנך דאמצעי הואיל ושניהם שולטין לכאן ולכאן שדי תרוייהו להכא והוו תלתא ותרוייהו להכא והוו [תלתא] ותשתרו שנים קרפיפות החיצונים הקיף בכל צורכן. או דילמא. כולי האי לא מקילינן דנשדינהו להכא ולהכא והאי נמי לא אמרי' דנשרינהו תרוייהו לחד ולמשרי מיהא חד מן החצונים בכל צורכן דמסתמא הכי ניחא להו טפי דניהוי חד להכא וחד להכא דלא נהוי אלא תרי בכל חד דרויח להו לתשמישתייהו (דלא הוי) [מלמהוי] תלתא בחד ואינך לא ניהוי אלא חד חד. שנים בזה ושנים בזה וא' באמצע. והיא שולט על החיצונים. וכל היכא דנפק תלתא הוו. ושדייה להכא ולהכא או שדייה מיהא לחד מנייהו ונשתרי חד מן החיצונים. בהיקף כל צורכו. או דילמא אימור להכא ואימור להכא. ולא ידעינן להי מנייהו הלכך אפי' חד מינייהו לא יהבינן ליה כל צורכו. והלכתא בעיא לקולא. שאילותינו שתיהן להקל. אמר רב חסדא גידוד חמשה ומחיצה חמשה. כגון חצר שקרקעיתה גבוהה מחבירתה חמשה טפחים. והוסיפו על אותו גידוד מחיצה חמשה אין מצטרפין. ואין כאן מחיצה גבוהה עשרה ומערבין אחד ואין מערבין שנים. מיתבי שתי חצירות זו למעלה [מזו] ועליונה גבוהה עשרה טפחים או שיש גידוד חמשה ומחיצה חמשה מערבין שנים ואין מערבין אחד פחות מיכן מערבין אחד ואין מערבין שנים תיובתא לרב חסדא ושקלי אמוראי לשנויה אליבא דרב חסדא. דרש מרימר גידוד חמשה ומחיצה חמשה מצטרפין ופסיק סתמא דתלמודא והלכתא גידוד חמשה ומחיצה חמשה מצטרפין ומערבין שנים ואין מערבין אחד: איתמר כותל שבין שתי חצירות שנפל בשבת רב אמר אין מטלטלי' בו אלא בארבע. רב לית ליה הואיל והותרה הותרה וכחד חצר [לא] משוינן להו דקיי"ל חצר שלא עירבה לדברי [הכל] מטלטלי' בתוכה כלים ששבתו באוירה דההיא כולה חדא רשות' היא אבל הכא ב' רשויו' האוסרו' זו על זו היו ונמצאת כל אחת פרוצ' במלוא' [למקום] האסו' לה אע"ג דקיי"ל כר"ש דחצירות רשות אחת הן הכא כשעירבו כל אחת לעצמה עסקי' רב לטעמיה דאמר הלכה כר"ש והוא שלא עירבו אבל עירבו שתי רשויות הן. ושמואל אמר זה מטלטל עד עיקר מחיצה וזה מטלטל עד עיקר מהיצה כדמעיקרא דאמרינן שבת הואיל והותרה הותרה ובכלי הבית קאמר שמואל דאי כששבתו בחצר אפי' מחצר להחצר נמי דהא שמואל הוא דאמר הלכה כר' שמעון ואפילו עירבו כל אחת לעצמה ולא גזרינן משום מאני דבתים ואף על גב דהשתא הוו להו חצר אחת כשנפל לא אסרי בתים דהא (אהא) [שרי] לאפוקי מבתים לחצר הואיל והותר למקצת שבת. אע"ג דרב ושמואל הלכתא כרב באיסורי הכא הלכה כשמואל דהא ר"י קאי כותיה דהלכה (כשמואל) [כרכי שמעון] ואפי' עירבו וכ"פ ה"ר משה בר' מיימון הלכה כשמואל דמטלטל עד עיקר מחיצה ואע"ג דלענין מחיצה לא אמרי' שבת הואיל והותרה הותרה הא לא דמיא למחיצת מבוי כדפי' ר"י בר שמואל כדפרי' בפ"ק: