מתני' נותן אדם מעה לחנוני. שהוא מוכר יין ודר עמו במבוי. או לנחתום. מוכר ככרות ודר עמו בחצר שיזכה לו בעירוב עם חביריו אם יבואו בני המבוי לקנות ממך ככר לעירוב יהא לי חלקי בו. דברי ר"א וחכ"א לא זכו לו מעותיו. שאין מעות קונות עד שימשוך ואפי' עירב החנוני הזה לכל האחרים וזכה גם לזה אינו עירוב שהרי לא נתכוין לזכותו לו במתנת חנם בשאר מזכין בעירוב אלא לקנות המעה והרי אינה קנויה לו דכיון דמעות אינם קונות לא סמכיה דעתיה דהאי ולא הוי דעתיה [לאקנויי] ונמצא מערב לו במעותיו שלא מדעתו. ומודים בשאר כל אדם שזכו לו מעותיו שאין מערבין לו לאדם משלו אלא מדעתו. הלכך גבי חנוני כי א"ל קנה לי לא נתכוין אלא לקנות ממנו ולא סמך עליו שיעשה שלחו ומעות אינם קונות ולא סמכה דעתיה נמצא מערב לו שלא לדעתו אבל אם משך הככר והניחו אצלו לכך שליח עשאו. א"ר יהודה בד"א בעירובי תחומין. שחוב לו שמפסיד לצד האחד ושמא אין נוח לו. אבל בעירובי חצירות ושתופי מבואות מערבין לדעתו ושלא לדעתו לפי שזכין לו לאדם שלא בפניו. ואין חבין לו גרסי' ול"ג אלא לפניו. וגבי חנוני אם עירב החנוני הזה לכל האחרים עירובי חצירות וזכה גם לזה דוי עירוב. הא דקתני ומודים בשאר כל אדם שזכו לו מעותיו מאן שאר כל אדם אמר רב בעה"ב וכן אמר שמואל בעל הבית. שאמר לו חבירו הלך מעה זו וזכה לי בעירו' זה והלך וזכה לו שקנה עירוב דהואיל ואין בעה"ב רגיל למכור ככרות לא נתכוין זה אלא לעשותו שליח ונעשה כאומר לו ערב לי. ואמר שמואל ל"ש אלא שנתן מעה לחנוני אבל נתן לו כלי לחנוני קנה בקנין סודר והוי עירוב ואמר שמואל לא שנו אלא שנתן מעה לחנוני ואמר לו זכה לי אבל אמר לו ערב לי שויה שליח וסמכה דעתיה דקיי"ל חזקה שליח עושה שליחותיה בפרק בכל מערבין הילכך מערב לדעתו הוא וקנה עירוב. אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר' יהורה. דבעירובי חצירות ושתופי מבואות מערבין שלא לדעתו. ולא עוד אלא כ"מ שאמר ר' יהודה בעירובין הלכה כמותו א"ל רב חנא בגדתאה לרב יהודה אמר שמואל אפי' במבוי שניטלו קורותיו או לחייו. בשבת דמקיל בה ר' יהודה בפ' כל גגות ואמר מותרין לאותה שבת. א"ל בעירובין אמרתי כל היכא דאיירי בהלכות קניית עירוב ולא במחיצות ודוקא בחצר הפתוח' למבוי אחר קאמר ר"י דא"צ להודיע דודאי לא ניחא ליה אלא בהאי אבל בחצר שבין שני מבואות דלא ידעינן להי מנייהו ניחא ליה מודה ר' יהודה שצריך להודיע:
הדרן עלך חלון