מתני' מתבן שבין שתי חצירות גבוה י"ט. דהיינו גדיש של תבן ומפסיק על פני כל רוחב החצירות. מערבין שנים ואין מערבין אחד. אילו מאכילין. מן התבן לבהמתן מיכן ואילו מאכילין לבהמתן מיכן. דלא חיישי' דילמא מימעט תבן מעשרה והויא לה חדא רשותא ואסרי אהדדי ולא אסקי אדעתייהו ומטלטלי בחצר להא לא חיישינן דהא אפי' מימעיט אי לא הוה מיעוט על פני עשר אמות ויותר לא אסרי דהא (על) [עד] עשר הוי פיתחא ואין בהמה ממעטת באכילתה כ"כ [בשבת] אחת. נתמעט התבן. על פני כל החצירות [או] במשך עשר אמות ועוד. מערבין אחד. אם נתמעט בחול. ואין מערבין שנים. אמר רב הונא ובלבד שלא יתן לתוך קופתו. בידים דילמא שקיל טובא וממעיט ליה מעשרה וקא מטלטל בחצר האסורה. ומאכילין דקתני במתני' שהבהמה (רואה) [באה] ואוכלת והתם לא חיישי' לדילמא אמעיט דבהמה קלי קלי קאכלה. ופרכי' ולאוקומי שרי בהמתו על התבן כדי לאכול שרי ולא גזרי' דילמא שקיל בידים וספי לה אלמ' חמיר עליה (רבנן) איסו' דרבנן ולא עבד ליה והאמר רב הונא א"ר חנינא מעמיד אדם את בהמתו על גבי עשבים (מחותכי') [מחוברי'] כשב' לאכול ולא חיישי' דילמ' עקר בידי' ומאכיל לה דהא חמיר עליה איסור שבת. ואין מעמיד אדם על גבי מוקצה בשבת. דאיסור מוקצה קיל ליה וחיישי' דילמא שקיל וספי ליה הכא נמי כיון דאיסור דרבנן היא דאיכא ניחוש. ושנינן מתני' לאו דמוקי לה עליה בידים אלא קאי' לה באפה שלא תלך למקום אחד ואיהי אזלה ואכלה וכולי האי לא גזור רבנן. ופרכי' לא יתן לתוך קופתו תבן והתניא בית שבין שתי חצירות. ושני בתים משני חצירות פתוחין לו. ומלאהו תבן מערבין שנים ואין מערבין אחד זה נותן לתוך קופתו ויאכיל וזה נותן לתוך קופתו ויאכיל נתמעט התבן מי"ט שניהם אסורות כיצד הוא עושה. להתיר מיהא את האחד נועל את ביתו הפתוח לאותו בית ומבטל את רשותו. הוא אסור. להוציא מאותו בית לחצר שלו שהרי ביטל רשותו ואין לו בחצר כלום. וחבירו מותר. וכן אתה אומר בגוב של תבן שבין שני תחומי שבת. דהיינו. בור רחב להכניס בו תבן ואם בין שני תחומין הוא חציו בתחום עיר זו וחציו בתחום עיר זו אלו נוטלין ומאכילין מתוך תחומן ביו"ט וכן אלו ואין חוששין שמא יטלו אלו מתוך תחום שני. קתני מיהת זה נותן לתוך קופתו ויאכיל וזה נותן לתוך קופתו ויאכיל אמרי בית כיון דאיכא מחיצות ותקרה ניכר שגג הגדיש מתרחק מן התקרה ואי מפחית מעשרה מנכרא ליה מילתא ופריש וללישנ' דמוקצה נמי [אין] אסור משום מוקצה אלא מעשרה ולמטה דכל מעשרה ולמעלה לא (צריך) [צורת] מחיצה היא אבל מתניתין דקאי מתבן בחצר ואין עליו תקרה לא מינכרא מילת'. ופרכי' נתמעט התבן מי"ט שניהם אסורות הא עשרה שרי ואע"ג דמידליא תקרה טובא ש"מ מחיצה (היא פסקתא) [המפסקת] בבית שאינה מגעת לתקרה שמה מחיצה ותיובתא למ"ד בפרק הדר גבי חמש (חצירות) [חבורות] ששבתו בטרקלין דבמחיצה עשרה שרו ב"ה עירוב אחד משום דאין מגיעות לתקרה ולא מיפלגי דיורין. אמר אביי הכא בבית שלשה עשר חסר משהו עסקינן ותבן עשרה ורב הונא ברי' דרב יהושע אמר אפי' תימא בבית עשרה ותבן שבעה ומשהו דכל פחות מג' כלבוד דמי והויא מגעת לתקרה מטעם לבוד (הלכתא) [הלכך] ההיא דפ' הדר דסברי ב"ה אליבא דר' יהודה הסבר דמחיצות שאין מגיעות לתקרה דעירוב אחד לכולם היינו שיש ג"ט או יותר בין מחיצ' לתקר'. [אבל אם אין ג"ט בין מחיצה לתקרה] הויא לה מגעת ואפי' לב"ה צריך עירוב לכל חבורה וחבורה. ופרכי' מדקתני נתמעט התבן מי"ט שניהם אסורות ש"מ דיורין הבאין בשבת. כי הכא דאמש לא הוו דיורין אלא מן התבן והלאה ועכשיו הם שולטים בכל הבית אסורין ולא אמרי' שבת הואיל והותר' הותר'. ופלוגת' היא בפ"ק גבי שיירא שחנתה בבקע'. ושנינן דילמא אמעיט מאתמול. מיהו לדידן דקיי"ל דלענין מחיצה לא אמרי' שבת הואיל והותרה הותרה כדפרישית בפ"ק מיתוקמא מתני' בנתמעט היום בשבת וש"מ דדיורין הבאין בשבת מחמת מחיצה אסורין ולא אמרי' לענין מחיצה שבת הואיל והותרה הותרה. ופרכינן אהא דקתני כיצד הוא עושה להתיר מיהא את האחד נועל את ביתו הפתוח לאותו בית ומבטל את רשותו. תרתי. בתמיה וכי תרוייהו צריך לבטל את רשותו וגם לנעול את ביתו. ושנינן הכי קאמר או נועל את ביתו. דגלי דעתיה דאסתלק מהכא והיינו בטוליה. או מבטל רשותו בפירוש וא"צ לנעול. ואב"א לעולם תרתי בעי לנעול ולבטל רשותו ולענין היתר חבירו בחדא סגי ומיהו לדידיה בעי למיעבד הרחקה כיון דדש ביה דלא ליתו לטלטולי ופירש רש"י וה"ה דס"ל להאי תנא דכל מבטלי רשות בעו לנעול. לל"ק דבנעילת דלת לחודיה הוי ביטול לא תקשי ההיא דפרק הדר דקתני כיצד הוא עושה אומר לו רשותי קנויה לך רשותי מבוטלת לך דלא אתא למעוטי נעילת דלת דגלי דעתיה דביטל והוה ביטול אלא היא גופה קתני כיצד לשון ביטול כשמבטל בפירוש וללישנא אחרינא שמעי' מהכא דבעי ביטול ונעילת דלת כדי שלא יבא לטלטל ומסתייעא מילתא מההוא ינוקא דפרק הדר דאשתפיך חמימיה דאמר להו רבא פנו לי מני מבי גברי לבי נשא שבחצירו של רבא היו חמין וחמי התינוק נשפכו וחמין בחצר אחרת ופתח ביניהם ולא עירבו שתי חצירות יחד ולרבא היו בביתו חדרים פנימים שאינם פתוחים לחצר ותנן במתני' המבטל רשות חצירו אסור להוציא מביתו לחצר דהא לאו דידיה הוא הלכך פינה כליו מבי גברי לבי נשי כדי שלא יבוא להוציא משם לחצר והלך וישב בחדרים הפנימים וביטל רשות חצירו לבני חצר האחרת הא למדת שעשו הרחקה כדי שלא יבוא להוציא מביתו לחצר וה"ה דנעילת דלת לחודיה הוה סגי ליה אלא דעבד הרחקה טפי ופרכי' אהא דקתני הוא אסור וחבירו מותר פשיטא לא צריכא דהדר האי מקבל רשות ומבטל רשות למבטל הראשון לאחר שעשה צרכיו והא קמ"ל דאין מבטלין וחוזרין ומבטלין ולא תיקשי מינה לרב דאמר בפ' הדר מבטלין וחוזרין ומבטלין דאיהו מוקי מילתיה כתנאי כדרב ששת דהתם: