חייבין ישראל ללבוש בגדים נאים לכבוד שבת כדאמרי' פרק כל כתבי הקודש ר' חנינא מיעטף וקאי אפניא דמעלי שבתא אמר בוא ונצא לקראת שבת המלכה פרש"י מתעטף בגדים נאים ואמרי' דתם ר' ינאי לביש מאני מעלי ומתכסי אמר בואי כלה בואי כלה פרש"י הכי קרי לשביתות שבת מתוך חביבות ואמרי' בירושלמי פ' אחרון של פיאה אר"ח צריך אדם שני עטופין אחד לחול ואחד לשבת מ"ט ורחצת וסבת ושמת שמלותיך וגו' וכי ערומה היתה אלא [אילו] בגדי שבתה כד דרשה ר' שמלאי בציבור' בכון חבריא לקבלי' א"ל בעטיפתנו בחול כך עטיפתנו בשבת אמר אעפ"כ צריכין אתם לשנות מן הדא ורחצת וסכת ושמת וגומר וירדתי כתיב אמרה לה זכותי תיחות עמך וערטילייא הות אלא אמרה לה מאנין דשבתא ואמרי' פ' אלו קשרי' ורחצת וסכת כו' א"ר אלעזר אלו בגדים של שבת ותו אמ' לעיל וכבדתו שלא יהא מלבושך של שבת במלבושך של חול וכי הא דר' יוחנן קרי למאני' מכבדותי ותו אמרי' לעיל אם יש לו להחליף מחליף ומי שאין לו להחליף ישלשל בגדיו מתקיף לה רב ספרא והא מתחזי כדמות רוחא [ומשני כיון דכל יומא לא קעביד והאידנא הוא דקעביד לא מתחזי כרמות רוחא]. וכן בימים טובים וחולו של מועד דאמרי' במכילתא כתיב ביום הראשון מקרא קודש [קדשהו] במאכל ובמשתה ובכסות נקי' אין לי אלא יו"ט הראשון [והאחרון] שהם קרואים מקרא קודש. חולו של מועד מנין ת"ל אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קודש:
פרק כל כתבי הקודש אר"ח לעולם ישכים אדם להוצאות שבת שנא' והי' ביום הששי והכינו את אשר יביאו לאלתר פרש"י ישכים ארם. בע"ש לטרוח ולזמן הוצאות שבת. והבינו את אשר יביאו לאלתר. בשעת הבאה הכנה והבאה בהשכמה הואי דכתי' וילקטו אותו בבוקר בבוקר ע"כ רש"י וא' לקמן ר' אבהו הוה יתיכ אתכתקא דשינא ומשיף נורא רב ענן לביש (גוברא) [גונדא] דתנא רבי ר' ישמעאל בגדים שבישל בהם קדירה לרבו אל ימזוג בהם כוס לרבו רב ספרא מחריך רישא. רבא מלח שיבוטא רב הונא מדליק שרגא רב פפא גדיל פתילתא רב חסדא פרים סילקא רבה ורב יוסף מצלחי ציבא ר' זירא מצתת צתותי. פרש"י אתכתקא דשינא פלדשטו"ל של שן שחשוב הי' (מאוד) [ועשיר]. ומושיף נורא. ומשם נופח את האור לכבוד השבת. ורבי' הלוי גריס אתכתקא דשאגא. תדהר. לביש גונדא. כלי שחור להודיע שהיום אינו כדי להתנהג בחשיבות מלהתעסק בתבשילי שבת ולא יטנף את בגדיו בבישול קדרות. דתנא דבי ר"י וכו' דבישול מטנף בגדים. פרים. לשון פרומים מחתך. מצתת. מצית האור בעצים דקים. ע"כ רש"י. ופר"ח דהני רבנן דעבדי צרכי שבת בנפשייהו כולהו כדמפרש בגמרא ר"פ האיש מקדש שקיום מצוה באדם עצמו טפי עדיף יותר מבשלוחו. ע"ב פר"ח:
א"ר יהודה א"ר כל המענג את השבת נותנין לו משאלות לבו שנא' והתענג על ד' ויתן לך משאלות לבך. עונג זה א"י מהו כשהוא אומר וקראת לשבת עונג הוי אומר זה תענוג שבת. במה מענגה אר"י ברי' דרב שמואל בר שילת משמי' דרב בתבשיל של תרדין ודגים גדולים וראשי שומין ורב חייא בר אשי א"ר אפי' דבר מועט ולכבוד שבת עשאו הוי עונג מאי היא אר"פ כסא דהרסנא. פירש"י תבשיל של תרדין. חשוב הוא. ראשי שומין. חשובין היו להן. כסא דהרסנא דגים קטנים מטוגנים בשמן קרביהם ובקמח. ע"כ רש"י. הלכך כל מה שאדם ברצון אוכל ותאב יש לו לחפש אחריו ולקנותו לצורך השבת. ור"פ יום טוב בביצה תניא אמרו על שמאי הזקן כל ימיו היה אוכל לכבוד שבת מצא בהמה נאה אומר זו לכבוד שבת למחר מצא בהמה אחרת נאה הימנה מניח את השניה ואוכל את הראשונה אבל הלל הזקן מדה אחרת היתה עמו שכל מעשיו לש"ש ואומר ברוך ה' יום יום תנ"ה בש"א מחר בשבתך לשבתך ובה"א ברוך ה' יום יום הלכך הרוצה לעשות כב"ש עושה שב"ה מודים לב"ש דהכי עדיף טפי והא דמסיק אבל הלל שכל מעשיו לש"ש [לא] הי' נוהג כן [אפ"ה] אתמר דב"ש עדיפא כדא' פ' כל כתבי הקודש ושבשאר ארצות במה הן זוכין [א"ל] בשביל שמכבדין את השבת דאר"ח [בר אבא] פ"א נתארחתי אצל בעה"ב אחד בלודקי' והביאו לפניו שלהן של זהב משאוי ט"ז בנ"א ושש עשרה שלשלאות של בסף קבועות בתוכו וקערות וכוסות וקיתוניות וצלוחיות קבועות בתוכו ועליו כל מיני מאכל וכל מיני מגדים וכשהן מניחין אותו אומר לה' הארץ ומלואה וכשהן מסלקין אותו אומר השמים שמים לה' [ כו' ] אמרתי לו בני כמה זכיתה לכך אמר לי קצב הייתי וכל בהמה ובהמה שנאה אמרתי זו לשבת אמרתי לו ברוך המקום שזכך לכך. הרי אתה רואה שנהג כב"ש צא וראה מה עלתה בו. ומיהו העושה בב"ה לא הפסיד. ופירש"י התם לה' הארץ ומלואה. אין אנו רשאין להנות עד שנברך את שמו בברכת הלחם. והארץ נתן לבני אדם. ע"י מתנתו נהנינו בטובה זאת. ע"כ רש"י. והכי אמרינן פ' כיצד מברכין בברכות כתי' לה' הארץ ומלואה. וכתי' הארץ נתן לבני אדם. הא כיצד כאן קודם ברכה כאן לאחר ברכה:
וצריך אדם להסדיר שולחנו בע"ש כדתני' פ' כל כתבי הקודש תניא ר' יוסי בר' יהודה אומר שני מלאכי השרת מלוין לו לאדם בע"ש מביהכ"נ לביתו אחד טוב ואחר רע כשבא לביתו ומצא נר דלוק ושלחנו ערוך ומטתו מוצעת מלאך טוב אומר יהי רצון שיהא לשבת אחרת כך ומלאך רע אומר אמן בע"כ ואם לאו מלאך רע אומר יה"ר שיהא לשבת אחרת כך ומלאך טוב אומר אמן בעל כרחו א"ר אלעזר לעולם יסדיר אדם שולחנו בע"ש אע"פ שאין צריך כ"א לכזית:
וצריך אדם להזהיר ב"ב שיתעסקו בצרכי שבת בנחת בלשון רכה כדי שיקבלו עליהם ממנו כדאמר' פ' כל כתבי הקודש ר' אבא זבין בתליסר אסתרי פשיטא בישרא מתליסר טבחי ומשלים להו אצנורא דדשא ואמר להו אשור הייא אשור הייא פרש"י לפני בואם להביא בשר הי' מזמן להם מעותיהם לבל אחד לפני פתחו ואומר להם אשור הייא. התאשרו והתחזקו למהר באומנותיכם למהר לחזור ולמכור ולהתעסק בצורכי שבת. ולי נראה ומשלים להו אצנורא דדשא כשהוא מביא ראשונה הי' נותן לשמשין המבינים סעודתו על פתחו ולא הי' נכנס אלא ממהר להביא אחרת ואומר להן לשמשין אשור הייא התאשרו מהר להכין את זו בעוד שאלך להביא [את זו]. ע"כ רש"י. ותנן פ' במה מדליקין שלשה דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו ע"ש עם חשיכה עשרתם ערבתם הדליקו את הנר ואמר רבה בר"ה אבעי' לי' לאינש לממרינהו בניחותא כי היכי דניקביל מניה אמר רבא אנא לא שמיע לי הא דרבה בר"ה וקימתי' מסברין ומסיק התם הא גופא קשיא אמרת ע"ש עם חשיכה (עשרתם וערבתם) [עם חשיכה אין] הא ספק חשיכה וספק אין חשיכה לא והדר תני ספק חשיכה ספק אינו חשיכה מערבין א"ר אבא אמר ר' חייא בר אשי אמר רב ל"ק כאן בערובי תחומין כאן בערובי חצירות פירש"י ערובי תחומין תיקון מעליא הוא דאסמכי רבנן תחומין אקרא ואפי' למ"ד ערובי תחומין מדרבנן כדאמ' בעירובין [ילפינן] מקום ממקום ומקום מניסה כו' אבל ערובי חצירות חומרא בעלמא הוא ולא (מיקני) [מיקרי] שביתה מעליתא וספיקא דבין השמשות שפיר דמי. ע"כ רש"י. ופר"ח ואוקימנא הא דתנן ערבתם עם חשיכה הם ערובי תחומין והא דתני בסיפא בספק חשיכה מערבין וטומנין את החמין. ערובי חצירות ע"כ פר"ח: