אמר רב יהודה אמר רב בני חבורה שהיו מסובין וקדש עליהם היום הפת שעל שולחנם סומכים עליהם משום עירוב ואמרי לה משום שתוף אמר רבה ולא פליגי כאן במסובין בבית כאן במסובין בחצר פירש"י בבית סומכי' משום עירוב החצר דעירובי חצירות בבית שבחצר. מסובין בחצר. סומכין משום שתוף דשתופי מבואות מותר להניחן בחצר שבמבוי אבל משום עירוב לא דבעי בית דעירוב משום דירה וחצר לאו בר דירה הוא. ממה שפירש דשתופי מבואות מותר להניחן בחצר משמע דכ"ש שיותר טוב להניחו בבית א"כ הא דאמר בבית סומכין משום עירוב היינו אף משום עירוב ובחצר דוקא משום שתופי מבוי ולקמן בכיצד משתתפין תניא עירובי חצירות בבית שבחצר שתופי מבואות בחצר שבמבוי ופירש"י התם בבית שבחצר. לאפוקי בית שבחצר אחרת. בחצר שבמבוי לאפוקי חצר שאינה פתוחה לו אבל זה לא פירש בחצר שבמבוי לאפוקי בית מיהו זה אינו ראיה שכמו כן לא פיר' בבית שבחצר לאפוקי חצר אע"פ שכך הוא האמת. וקשי' דתנן לעיל בפרקין מערבין בחצירות בפת ואם רצו לערב ביין אין מערבין ומשתתפין במבוי ביין ואם רצו להשתתף בפת משתתפין מערבין בחצירות ומשתתפין במבוי שלא לשכח תורת עירוב מתנוקת דברי ר"מ וחכמים אומרים או מערבין או משתתפין פליגי בה רב (רחומי) [נחומי] ורבה חד אמר בפת ב"ע ל"פ דבחדא סגי. דפת חזי לעירוב וחזי לשיתוף בין למר ובין למר סומכין על שתוף במקום עירוב. כי פליגי ביין. דנשתתפו ביין במבוי דלר"מ לא סמכינן עליה משום עירובי חצירות דאין מערבין בחצירות ביין ולרבנן שרי ואע"ג דיין בחצר לא חזי הכא מיגו דחזי למילתיה לשיתוף סמכינן עליה בחצר דמודית לן דסומכי' על שיתוף במקום עירוב ותרוייהו אית להו דסומכין במבוי על עירוב חצירות שהיא לעולם של פת. וחד אמר ביין כ"ע ל"פ דבעינן תרתי ואפילו רבנן מודו דלא סמכי' עליה בחצר כי פליגי בפת בין בשיתוף בין בעירוב דלר"מ אין סומכין על עירוב במקום שתוף [וקשה למ"ד בפת פליגי למה לא יועיל עירוב החצירות למבוי] כיון שתורת שתוף נמי יכול להניח בבית לדברי רש"י דאטו השם גורם שנקרא עירוב שיש לו להועיל לחצירו' ולא למבוי. ונר' לרבי' יצחק דעירובי חצירות בבית שבחצר דוקא ושתופי מבואות (דוק' ) בחצר שבמבוי דוקא לא בבית משום דבחצר מינכרא טפי לשם שיתוף דשייכא טפי למבוי וקרובים תשמישם זה לזה והשתא הא דאמר במסובין בבית סומכין משום עירו' משום עירוב דוקא ולא משום שיתוף וההיא דריש מס' סוכה דאמרי' התם בית שאין בו ד' על ד' אין מניחין בו עירובי חצירות אבל שתופי מבוי מניחין בו דלא גרע מחצר שבמבוי משמע לכאורה דכ"ש אם היה בית גמור שמניחין בו גם שתוף אומר רבי' יצחק דודאי בית גמור גרע לענין שיתוף והאי דנקט האי לישנא דלא גרע שלא תאמר כי היכי דיוצא מכלל בתים לענין עירוב ה"נ יוצא מכלל חצר לענין שיתוף לפי שיש מחיצות מפסיקות וחצר בעי ד"א והא בית ליכא ד"א הלכך הא דתנן בעה"ב שהיה שותף לשכיניו לזה ביין ולזה ביין אינן צריכין לערב וההיא נמי דלעיל גבי ההוא ינוק' דאשתפיך חמימיה נקני ליה מר רביעיתא דחלא בחביתא אית לן למימר דאותן חביות בחצר היו מונחות דהתם לענין שתופי מבואות איירי ומיהו בירושלמי משמע כדברי רבי' שלמה דשתופי מבואות ב"ש דמהני בבית דאמרי' בירושל' דפרקין עירוב צריך בית שתוף מהו שיהא צריך בית [וכו'] מילתא דשמואל אמרה שיתוף צריך בית ומסיק התם ר' אבהו בשם ר' יוחנן נתנו בין באויר [חצר בין באויר] מבוי. משמע בהדיא דכ"ש בבית: