מתני' חמש חצירות פתוחות זו לזו ופתוחות למבוי עירבו בחצירות אף מזו לזו ולא נשתתפו במבוי אסורין במבוי דאין סומכין על עירוב במקום שיתוף ואם נשתתפו אף במבוי מותרין כאן וכאן עירבו בחצר ונשתתפו במבוי ושכח אחד מבני חצר ולא עירב. בחצירו להתיר חצירו אבל בשיתוף היה לו חלק. מותרין כאן וכאן דסומכין על שיתוף במקום עירוב. אחד מבני מבוי ששכח ולא נשתתף מותרים בחצירות ואסורין במבוי. דאין סומכין על עירוב במקום שיתוף שהמבוי לחצירות בחצר לבתים. כשם שאסור להוציא מן הבתים לחצר בלא עירוב כך אסור להוציא מן החצר למבוי בלא שיתוף ולא תימא לא דמו דבית וחצר זו רשות היחיד וזו רה"ר אבל חצר ומבוי שניהם רשויות של רבים הם. ואם עשה דקה לפתח חצירו אינו אוסר על המבוי כדפרי' בכיצד מעברין בהלכה דעיר של יחיד. וכולה מתני' ר"מ היא דאמר בעינן עירוב ובעינן שיתוף ואין סומכין לא על עירוב במקום שיתוף ולא על שיתוף במקום עירוב ומציעת' דסומבין על שיתוף במקום עידוב משום דטעמא מאי א"ר מאיר בעינן עירוב ובעינן שיתוף שלא לשכח את התנוקת שלא יסמכו על שיתוף ותשתכח תורת עירוב חצירות מן התינוקות והכא כיון דרובה עירב לא משתכחא. והואיל וסתם לן תנא כר"מ הלכה כר"מ דבעינן [עירוב] ובעינן שיתוף ולעיל נמי בפרקין א"ר יהודה אמר רב הלכה כר"מ ורב הונא אמר מנהג כר' מאיר ור' יוחנן אמר נהגו העם כר"מ. בפ' בתרא דתענית מפרש מאן דאמ' נהגו דאורויי לא מודינן כותיה ואי עבדו לא מחינן בהו וא"ת פשיטא לא מחינן דמאי איכפת לן אי עביד תרתי עירוב ושתוף תריץ דלא הוי ברכה לבטלה א"נ אע"ג שנמנעים בעבור זה להביא חמין וסכין לצורך מילה. ופירש"י לעיל בדברי ר"מ שאם עירבה כל חצר לעצמה ונשתתפו כולם במבוי אע"פ שלא עירבו חצירות זו עם זו שיתוף דמבוי מחברן ומטלטלין מזו לזו בין דרך המבוי בין דרך פתחיהן אפי' לר"מ דתנן שהמבוי לחצרות כחצירות לבתים מה עירוב החצר משוי לבתים חדא אף שתוף המבוי משוי לבתים חדא. וקשה לי מאי דפריש' דהלכה כר"מ דבעינן תרתי עירוב ושיתוף דאמרי' לעיל ההיא ינוקא דאשתפיך חמימי' אמר להו רבה ליתי חמימי מגו ביתאי א"ל [אביי] והא לא ערבינן א"ל נסמוך אשיתוף והא לא שתפינן אלמ' דרבה ואביי סברי דסמכינן אשתוף במקום עירוב ונראה בעיני דבמקום מצוה לא בעינן תרתי כדפירש רש"י התם דקודם מילה היה א"נ י"ל דסברי כמ"ד בפת לב"ע לא פליגי דבחד' סגי ונסמוך אשיתוף דקאמר היינו אם נשתתפו בפת ורבינו שלמה שפירש נסמוך אשיתוף כדתנן אם נשתתפו במבוי מותרין כאן וכאן לא היה [לו] לפרש כך דהא אוקימנא אם נשתתפו נמי קאמר וכולה ר' מאיר אלא היה לו להביא מההיא דלעי' בפרקין דתניא וחכ"א או מערבין או משתתפין: אמר רב יהודה רב לא תני פתוחו' זו לזו. וכל עירוב חצירו' דמתני' עירבה כל חצ' לעצמה. וכן אמ' רב כהנא רב לא תני פתוחות זו לזו איכ' דאמרי רב כהנא גופיה לא תני [פתוחו'] זו לזו ואוקימ' טעמ' דרב משו' דסבר אין מבוי נית' בלחי וקורה עד שיהו בתי' וחצירות פתוחין לתוכו שני בתים לכל חצר ושני חצירות למבוי והנך כולן כיון דפתוחות זו לזו ומערבות יחד דרך פתחיהם חדא חשיב להו וכל היכא דמצי לערובי בלא שתוף מבוי לא מישתרי ההוא מבוי בלחי וקורה עד שתהא שם חצר אחת שאינה פתוחה לחברותיה או שתי שורות של חצירו' אחת לצידו זה והאחת לצידו אחר והמבוי ביניהם שאינם יכולו' להתערב אלא על ידי המבוי אז מערבת כל חצר לעצמה אי נמי כל שורה לעצמה ושוב משתתפין במבוי ומערבין כל החצירו' ביחד ומטלטלין מחצר לחצר דרך מבוי ומחצר לחצר שאצלו. ושמואל אמר אפילו חורבה מיכן וחצר מיכן ואין חצר בלא בית. ואע"ג דרב ור' יוחנן הלכה כר"י ותו דשמואל קאי כותיה אפ"ה הלכה כרב כההי' דפ"ק דאר"נ נקיטינן איזהו מבוי שניתר בלחי וקורה כל שבתים וחצירות פתוחים לתוכו. וכ"כ רבינו שמשון ברבי אברהם הכא דהלכה כרב. הלכך כל היכא שיש חצירות זו אצל זו ופתוחו' זו לזו ואין שום חצר אצלם שאינה פתוחה להם גם אין שום חצר מצד אחד של מבוי אין להם היתר במבוי ואין השיתוף מועיל להם להתיר המבוי ומה תקנתם יערבו חצירות ביניהם ויטלטלו מזו לזו אבל אם היה שם חצר אחרת שאינה פתוחה לחברותיה. א"נ יש שם חצר אחת מצד שני של מבוי ה"ז מערבת כל חצר לעצמה א"נ כל שורה לעצמה ושוב משתתפין במבוי ומערבין כל החצירות ביחד ומטלטלין מחצר לחצר דרך מבוי ומחצר לחצר שאצלו. ומה שפירש רש"י הכא דלית ליה לרב הא דתניא לעיל אב ובנו מבוי שלהם ניתר בלחי וקורה רבי' יצחק בר' שמואל זצ"ל פליג: