פרק בכל מערבין בסופו דריש מר זוטרא משמי' דרב הונא הלכה מתענה ומשלים פי' היושב בתענית בע"ש ה"ז משלים תעניתו אפי' בשבת. שמעתי אומרים דהיינו דווקא בתענית צבור שהרי רבא אייתי עלה פלוגתא דר"ע ור' יוסי ור"ג ור' יהושע דאפליגו בתענית צבור. וטעות הוא בידם דתחילת שמעתא ביחידים איירי דאמר (רבא) [רבה] כי הוינא בי רב הונא איבעיא לן בני בי רב דיתבי בתעניתא במעלי שבתא מהו לאשלומי וכו' ובני בי רב יחידים ננהו כדתנן פ"ק דמסכת תענית הגיע י"ז במרחשון ולא ירדו גשמים התחילו היחידים לחיות מתענים ואמרי' בגמ' מאן יחידים אמר רב יהודה רבנן והתם בסוגיא מוכח שהם כיחידים בעלמא ותו דלענין תענית שבת לא מסתבר שיהי' חילוק בין יחיד לרבים שהרי ט' באב שהוא תענית צבור ותענית נביאים נדחה לאחר השבת ותענית חלום של יחיד דוחה את השבת הלכך הא ודאי דדרש מר זוטרא אפי' בתענית יחיד מתענ' ומשלים וכן פי' בשאלתו' דרב אהאי דאפי' יחיד מתענה ומשלים וה"נ אמרי' בירושלמי ס"פ סדר תעניות כיצד ר' זירא בשם רב הונא אפי' יחיד שגזר על עצמו תענית ע"ש מתענה ומשלים. כהדא רב ביבי הוה יתיב קמי ר' יסא בעי למילף מיני' הדא עובדא כו' א"ל אית גבי תורמוסין א"ל משלימין כר' יוסי אלמא דיחיד גומר תעניתו בע"ש. ושמעתי בשם ה"ר ברוך בר' יצחק זצ"ל מריגנשבורק שהי' [אומר] דהא דדרש מר זוטרא משמי' דרב הונא הלכה מתענה ומשלי' היינו ה"פ שאם רוצה להשלים יכול ומותר להשלים מיהו אם לא השלים טפי עדיף וכן משמע לשונו של (רבא) [רבה] דקאמר מהו לאשלומי משמע דה"ק אם יכול להשלים אם לאו אבל הא הוה פשיטא להו שאינם חייבים להשלים דאי לא תימא הכי הו"ל למימר הני בני בי רב דיתבי בתענית' מי מחייבי לאשלומי או לאו מיהו אי הוה תני הבי הוה משמע אבל הא פשיטא שיכול אם ירצה מיהו נהגו העם להשלים דרך חובה ואפי' יחידים מתענים ומשלימים ופוק חזי מה עמא דבר ואמ' בירושלמי אם ראית הלכה רופפת בב"ד צא וראה איך הצבור נוהגים: