מתני' מי שהיה במזרח. בשדה וקדש היום עליו שם ואמ' לבנו. מבעוד יום לערב לו במערב. במערב וא"ל לבנו לערב לו במזרח. אם יש ממנו לביתו אלפים אמה ולעירובו. יותר מיכן. שנתן לו העירוב מביתו והלאה. מותר לביתו. לדין ביתו כלומר למנות שביתתו מביתו כאלו לא עירב. ואסור לעירובו. לדין עירובו למנות שביתתו מעירובו דכיון דקדש עליו היום רחוק מערובו יותר מאלפים נמצא שאין יכול לילך וליטלו שהרי אין עירובו קונה לו אלא אלפים לכל רוח וכיון דאינו עירוב הויא ליה שביתתו בביתו שהרי בתחו' ביתו הוה ואע"ג דאוקמה בשלהי מי שהוציאוהו דאי מוקמת ליה באידך גיסא דאילן קם ליה לבר מתחומיה אלמא האומר שביתתו רחוק מאלפים ה"ז לא יזוז ממקומו ה"מ בבא בדרך דכיון דבמקום פלוני לא יכול לקנות דרחוק מאלפים הוה ובמקום רגליו לא הוה ניחא ליה דליקני אין לו שבית' כלל לפיכך לא יזוז ממקומו אבל בעומד בביתו ועירב למקום שאינו עירוב יש לו שביתה בביתו דמסתמא בביתו ניחא ליה דליקני כשאין עירובו עירוב בדתנן בפ' בכל מערבין גבי נתגלגל חוץ לתחום ספק מבעוד יום ספק משחשיכה ה"ז חמר גמל ולא קתני ה"ז לא יזוז ממקומו ש"מ דאם אין עירוב יש לו שביתה בביתו. לעירובו אלפים אמות ולביתו יותר מיכן מותר לעירובו ואסור לביתו. לדין ביתו למנות מביתו אלפים לכל רוח כ"ז פירש"י. ורב אחאי גאון ורבי' שבט זצ"ל פליגי וסברי דאין לו אלא ד"א כדפרישית לקמן בפרקין:קס"ד למזרח למזרח ביתו. ואמר לבנו לערב לו במערב ביתו נמצא ביתו עומד בינו לבין עירובו. בשלמא הימנו לביתו אלפים אמה ולעירובו יתר מיכן משכחת לה דמטי לביתיה ולא מטי לעירובו אלא לעירובו אלפים אמה ולביתו יתר מיכן היכי משכחת לה א"ר יצחק למזרח למזרח בנו. למערב למערב בנו. (רבה) [רבא] בר רב שילא אמר אפי' תימא למזרח למזרח ביתו למערב למערב ביתו כגון דקאי ביתיה באלכסונה. בינו לבין עירובו ימשוך עירובו יותר מביתו ואע"פ [כן] פעמי' דאלכסון רב והוי ביתיה רחוק ממנו יותר מעירובו: