מתני' נותנין קרפף לעיר. כשבא למדוד התחומין מן החומה אין מודדין מן החומה אלא מרחיק מן החומה ע' אמה ושיריים כחצר המשכן ומתחיל למדוד. וחכ"א אין נותנין קרפף דהיינו ע' אמה ושיריים לעיר אחת לפי שיש לה ריוח מכל צד ולא אמרו ליתן קרפף אלא בין שתי עיירות משום דדחיקא תשמישתייהו בנתים. אם יש לזו ע' אמה ושיריים [ולזו ע' אמה ושיריים] עושה קרפף לשתיהן להיות כאחת. והיוצא מזאת ללכת דרך חבירתה חוצה לה מודד מחומת חבירתה ואילך אלפים אמה. ואפליגו רב הונא וחייא בר רב אליבא דחכמים דאיתמר רב הונא אמר נותנין קרפף לזו וקרפף לזו שאם יש (בין) ביניהם פעמים ע' אמה ושיריים דהיינו מאה וארבעים אמות ואמה ושליש אמה דהיינו שמונה טפחים ואין ביניהם יותר אלו הקרפיפות מחברות אותן להיות אחד ויכול לילך את כל עירו ואת הריוח שבין שתיהם ואת העיר השניה כד"א וחוצה אלפים אמה. וחייא בר רב אמר קרפף לשתיהן תנן וחכמים אומרים לא אמרו קרפף אלא בין שתי עיירות לשתי עיירות הוא דנותנין קרפף אחד אבל לא קרפף לזו וקרפף לזו תיובתא דרב הונא אמר לך רב הונא מאי קרפף תורת קרפף ולעולם קרפף לזו וקרפף לזו ה"נ מסתברא מדקתני סיפא אם יש לזו ע' אמה ושיריים ולזו ע' אמה ושיריים עושה קרפף את שתיהן להיות אחד לימא תהוי תיובתא דחייא בר רב אמר לך חייא בר רב הא מני ר"מ היא. תנן וכן ג' כפרים המשולשין אם יש בין שני החיצונים קמ"א ושליש עושה האמצעי שלשתם להיות כאחד טעמא דאיכא אמצעי דהשתא אין בין עיר לעיר אלא קרפף אחד הא ליכא אמצעי לא יהבינן תיובת' דרב הונא אמר לך רב הונא הא איתמר עלה אמר רבא אמר רב אידי אמר רב חנינא לא משולשין ממש בשורה אחת אלא שלישי עומד מרחוק כנגד בין שני החיצונים אלא כל שאילו מטיל אמצעי ביניהם ויהיו משולשים כלומר הא דקתני מתני' אם יש בין שתים החיצונים קמ"א ושליש לאו כדס"ד דאין ביניהם יותר אלא מתני' דמרחקי מהדדי טובא וה"ק אם יש אויר בין שנים החיצונים כדי להתמלאות האמצעי ולעמוד אויר הנשאר בין האמצעי ולחיצונים מיכן ומיכן על קמ"א לכאן וכן לכאן דהיינו שני קרפיפות לשניהם רואין כאילו הוא נתון ביניהם והרי כולן אחת והיוצא מאחת מהן לילך [דרך] אחת מחברותיה מודד מחומת חבירתה אבל אם רב האויר יותר מיכן לא אמרי' רואין א"ל רבא לאביי וכמה יהא רחוק בין חיצון לחיצון. כמה דבעי ליהוי אפי' טובא. ובלבד שיהא שיעור באמצעי למלאות כדאמרן א"ל רב ספרא (לאביי) [לרבא] הרי בני אקטיספון. שהן בתוך התחום מתא דשמא ארדשיר כשהם רוצים לילך בשבת מאקטיספון לארדשיר הולכין את כל אקטיספון ואת כל קמ"א ושליש ריוח שבין אקטיספון לארדשיר וחוצה לארדשיר מודדין להם אלפים את תחומן דחשבי להני תרי מתי כמאן דמחברן וכן בני ארדשיר הולכין את כל עירם ואת כל דיגלת ואת כל קמ"א ושליש ואת אקטיספון וחוצה לאקטיספון אלפים אמה והא קא מיפסקה דיגלת דהיינו נהר חדקל בנתים דהוי יותר מקמ"א ושליש והיכי חשיבי להו כחד מתא הא כי אמרי רבנן דשתי קרפיפות עושין את שתיהן כעיר אחת ביותר משתי קרפיפות מי אמור ואליבא דרב הונא מיבעיא ליה לרב ספרא נפק רבא אחווי ליה אטמהתא דשורא ירכים של חומה כלומר מחיצות מועילות שיש בהן בית דירה בלועות בתחום בתוך ע' אמה ושיריים לאקטיספון או לארדשיר ולא היה בין הנך אטמהתא עד עיר שכנגדה יותר מקמ"א ושליש: וההיא דפ"ק דסוכה דתניא בית שאין בו ד"א על ד"א אין עושין אותו עיבור בין שתי עיירות אותו בית מאי עבידתיה לר"מ נותנין קרפף לזו וקרפף לזו בלא בית וכן לרבנן אליבא דרב הונא ולחייא בר רב דאמר קרפף אחד לשתיהן אותו קרפף אין צריך בית ורבינו שמואל גרס התם ואין עושין אותו עיבור לעיר וה"ג בירושלמי (דסוכה) ור"ת מקיים גירסת הספרים ומפרש ואין נותנין לו דין עיבור שבין שני עיירות דלרבנן בעיר אחת בפ"ע אין לה קרפף כדפרישית ואם היה לזה הבית ד"א על ד"א היה לו דין עיר ולרב הונא האמר נותנין קרפף לזו וקרפף לזו נותנין קרפף לעיר וקרפף לבית ולחייא בר רב קרפף אחד לשתיהן דלאו דווקא נקטי רבנן שתי עיירות דה"ה עיר ובית אלא אגב דנקט ר"מ עיר נקטי רבנן שתי עיירות דה"ה עיר ובית דעל ידי בורגנין המובלעין בתוך ע' אמה ושיריים הולך כדמוכח בפ' עושין פסין מיהו אין נראה שיחשוב בית בעיר ליתן לו קרפף לבית אחד בפ"ע לר"מ ולרב הונא אליבא דרבנן ליתן קרפף לשני בתים בלא עיר ופסק ר"ת הלכה כרב הונא דאמר קרפף לזו וקרפף לזו דגדול היה בחכמה ובמנין ובר סמכא יותר מחייא בר רב דזוטר מיניה טובא כדמוכח בפ' יש בערכין בסופו שהיה רב הונא מוכיחו ואביי ורבא סברי כוותיה דשקלי וטרו אליבא דרב הונא וכן רב אידי דאר"ח לא משולשין ממש וכו' כדפרישית ולחייא בר רב מיתוקמא טפי במשולשין ממש וההוא עובדא דבני אקטיספון ודבני ארדשיר כרב הונא כדפרי'. ותו דאפילו תמצא לומר דאין הלכה כרב הונא אליבא דחכמים אפ"ה על כרחך כך היא הלכה שנותנין קרפף לזו וקרפף לזו דאפי' לחייא בר רב דאמר קרפף אחד לשתיהן הא איהו משני דסיפא דמתני' אם יש לזו ע' אמה ושיריים ולזו ע' אמה ושיריים דר"מ היא והוי מחלוקת ואחר כך סתם ואם כן לדידיה הילכתא כרבי מאיר לגמרי וכן פסק רבינו שמואל בר נטרונאי מבון זצ"ל הלכה כרב הונא. ובהלכות גדולות כתב ואי איכא עיירות טובא דמיבלען בהדי הדדי בשבעים אמה ושיריים כולהו כחדא מתא דמיין ומהלך כולו וחוצה להן אלפים אמה ומייתי ראיה מההיא דלעיל בפרק עושין פסין דא"ל רב חסדא למר בריה דרב הונא בריה דרב ירמיה בר אבא אמרי אתיתו מברניש לבי כנישתא דדניאל דהוו תלת פרסי בשבתא אמאי סמכיתו אבורגנין הא אמר אבוה דאבוך משמיה דרב אין בורגנין בבבל. נפק אחוי ליה מתואתא דמיבלען בשבעים אמה ושיריים. משמע שסוברים ה"ג כחייא בר רב שנותנין קרפף אחד לשתיהן דהכי משמע נמי ההוא עובדא שהיו בלועות בתוך ע' אמה ושיריים דהיינו קרפף אחד. מיהו רבינו הביאה בשמעתין לראיה שהלכה כרב הונא ופירש דהני מתואתא דהוו מיבלען בתוך ע' אמה ושיריים היינו לעיר הסמוכה לה עם קרפיפה דהיינו קמ"א בין הכל הלכך כרב הונא [קיי"ל] דאי איכא עידות הסמוכות זו לזו ואין ביניהם יותר מקמ"א ושליש מהלך את כולם ואפי' כמה פרסאות. וכבר היו בני אדם שהיו הולכים בשבת מהלך פרסה ויותר במשעול הכרמים והיו אומרים כי הכרמים וגדריהם כאילו הוא מן העיר (מן) וכ"ש אם היו מוצאים כפרים קרובים זה לזה שאין ביניהם תחום שבת אפי' אם היה מכפר הראשון לכפר האחרון מהלך כמה פרסאות נוהגים בו היתר וראייתן הבלעת תחומין מילתא היא וגער בהם רבינו שמואל בר נטרונאי מבו"ן מכח ההיא דפרישי' לעיל דסלקא שמעתתא דאפילו בתים הראוים כגון בית הכנסת וכיוצא בהם אין מתעברין עם העיר אא"כ דרים בהם ואפי' בית שנעשית לדירה מתחילה אם נשארו שם שתי מחיצות ויש עליהם תקרה איבעיא לן ולא אפשיט כ"ש משעול הכרמים וגדריהם שאין מתעברין עם העיר וההוא דעושין פסין דאחוי ליה מתואתא דמיבלען בשבעים אמה ושיריים ופירש"י עיירות חריבות ונשארו שם מחיצות קיימות מן הבתים י"ל שהיו בהם שלש מחיצות קיימות מן הבתים או כל ארבע מחיצות אלא שנפרצה התקרה. ותו דרבי' חננאל פי' כפרים סמוכים זה לזה וכן פי' רבי' יהודה (כר' מתואתא שהו). ואפי' אם ימצא אדם סוכות עשויות לשומרי כרמים או שאר פירות וכיוצא בהם וכל אחד לחבירו בתוך ע' אמה ושיריים אומר רבי' שבט זצ"ל שאין לסמוך עליהם כדמשמע בעושין פסין שבטלו תורת בורגנין. ובשלהי פרקין משמע כי פעמים שאין בין כפר ששבתו לכפר שהולך שם אלפים אמה ואפ"ה אינו מהלך בכל הכפר אלא עד מקום שכלין אלפים אמה והוא כגון שכלין בתוך הכפר אבל כלין אלפים אמותיו בסוף הכפר נחשב לו כל הכפר בד"א ומשלימין לו מעבר לכפר אלפים אמה דאמר רב יהודה אריב"ל היה מודד ובא וכלתה מידתו בחצי העיר אין לו אלא חצי העיר כלתה מדתו בסוף העיר נעשית לו כל העיר כולה כד"א ומשלימין לו את השאר וקיי"ל כר' יהושע בן לוי וכן פסק בפר"ח כריב"ל והבלעת תחומין לאו (דידה) ראיה הוא דוקא לדבר מצוה כדפרי' בפ' מי שהוציאוהו: