כיצד מעברין את הערים. לשון אשה עוברה דתנן לקמן בפרקין הנותן את עירובו בעיבורה של עיר אלמא יש עיבור לעיר ומפרש השתא כיצד יש לה עיבור. אם יש בית נכנס ובית יוצא או פגום נכנס ופגום יוצא מוציאין המידה כנגדו. כלומר כשבא לציין סימן תחום העיר ובא למדוד אלפים חוץ לה אם היתה מחיצתה שור איגר שאינה חומה חלקה אלא בתים סמוכין ומחוברי' ויש בית נכנס לתוך העיר [יותר] מחבירו ונראי' כניסתו פגומה מבחוץ ויש בית יוצא בולט לחוץ יותר מחבירו או פגום נכנס ופגום יוצא שהיתה עיר מוקפת חומה ויש מגדלים עגולים בולטין בחומה פעמים שבולטין לפנים ופעמים שבולטין לחוץ או שהיו שם לאחת קרנות העיר גדודיות שברי חומה של עיר של חרבות בתים וישנן בתוך ע' אמה ושיריים של עיר. או שהיו שם גשרים או נפשות. בנין שעושין על הקבר. שיש להם בית דירה. מוציאין את המידה כנגדן. אם הבליטות הללו אצל קרן מזרחית צפונית רואין כאילו יש בליטה אחרת כנגדה בקרן מזרחית דרומית וחוט מתוח מזה לזה ומודד מן החוט ולחוץ כדי שיהא התחום שוה לשתי הקרנות ולא יהא כאן ארוך וכאן קצר. ועושין את התחומין מרובעין. שיהו אלפים לצדדין כבאמצע. ולא עגולים שיהא להם אלפים באמצען ובצדדין יהו מתמעטים כדרך כל עגול ובעיר מרובעת עסקי' שאין בה אלא אלפים על אלפים דהוו תחומין נמי מרובעין ואם אינה מרובעת כגון שהיא יתיר' על אלפים לארבה או פחות' מאלפי' לא הוי מרובעין (תחומין) [דתחומין מרובעין לאו] דוקא שיהא ארכן כרחבן שהרי רחבן למידת העיר היא אם קטנה אם גדולה וארכן אלפים אלא מרובעין דקתני למעוטי עגולין כדי שיהא נשכר את הזויות:
ת"ר כיצד מעברין את העיר ארוכה כמות שהיא. פשיטא. וכי יעלה על דעתך [שיקצרנה]. לא צריכא דארוכה וקטינא. שקצרה ברחבה. מהו דתימא. ירחיבנה למזרח ולמערב. וליתן לה פותי' כארכה קמ"ל. כמות שהיא מניחין אותה שהרי יש לה פיאות. עגולה עושין לה זויות. כשבא למדוד תחומין לקרנות לא ימדוד תחומיה מחומתה מן העגול אלא יוסיף להריבוע כלומר ידחיק מן החומה כדי ריבוע דהא רבינן פאות לכל מילי דשבת ואח"כ ימדוד תחומי הקרנות שאם בא לצאת דרך קרן העיר ישתכר בהליכתו רביע דמרובע יותר על העיגול רביע. וצריך לרבעה בריבוע עולם כדלקמן דת"ר בא לרבעה לעיר עגולה. מרבעה בריבוע עולם נותן צפונה לצפון עולם ודרומה לדרום עולם ולא באלכסונו של עולם. וסימנך אם אינך יודע לכוין צפון ודרום. עגלה בצפון ועקרב בדרום. ומזלות הם. ר' יוסי אומר אם אינו יודע לרבעה בריבוע עולם שאינו מכיר מזלות הללו. מרבעה כמין התקופה ודוקא הבא לרבעה בתחילה שהיתה עגולה מרבעה בריבוע עולם אבל אם היתה כבר מרובעת אפי' לאלכסונו של עולם נותן לה תחומי' כמו שהיא כדפרי' בסמוך. מרובעת אין עושין לה זויות פשיטא. לא צריכא דמרבעא אבל לא מרבעא בריבוע של עולם מהו דתימא. הא נמי אע"ג דמרובעת להוסיף עלה ולרבעה בריבוע עולם קמ"ל דלא. היתה רחבה מצד אחד וקצרה מצד אחד רואין אותה כאילו היא שוה. כשבא למדוד תחומין למערב אצל קרן מערבית דרומית אינו מודד מן החומה אלא מרחוק ומושך למערב עד כנגד חודה של קרן מערבית צפונית הנמשכה ויוצאה למערב ומודד וכן לקרן דרומית מזרחית. היה בית אחד יוצא כמין פגום ובולט מחומת העיר לאחד מן הצדדין כשבא למדוד תחום הצפון אצל קרן מערבית צפונית שאין הבית בולט שם מרחיק מן החומה עד נגד מקום שכלה בליטת הבית מקרן מזרחית צפונית ורואין אותו כאילו מערב מתוח והולך כנגדו ממקום שכלה הבית עד קרן צפונית מערבית ומודד מן החוט ולצפון אלפים. או שני בתים יוצאין כמין שני פגומין רואין כאילו חוט מתוח מזה לזה. השתא בית אחד אמרי שני בתים מבעיא לא צריכא משתי רוחות אחד לצפון ואחד לדרום מהו דתימא מרוח אחת אמרי' משתי רוחות לא אמרינן קמ"ל. היתה עשויה כמין קשת שאין הבתים במקום היתר חבל הקשת. או כמין גאם. ג' יוני עשוי ככ"ף כפולה (בולט) [שלנו]. רואין אותה כאלו היא מלאה בתים וחצירות. כשבא לקבוע תחומין לצפון מודד מן היתר ולהלן אלפים אמה כאילו היא מוקפת בתים סביב והדר בקשת לא יתחיל למדוד מביתו ולצפון אלפים אלא כל העיר עד היתר חשובה לו כד"א ועיר העשויה בקשת או כמין גאם כמו כן יש לרבעה ולתת לה פיאות ואח"כ לרבע את התחומין וכן העשויה כמן גאם היוצא מן המזרח למערב אע"פ שאין בתים במערב רואין כאילו החלל מלא בתים וכן מן הדרום ולצפון והיוצא מביתו אין חלק החלל של עיר עולה לו מן המדה:
אמר רב הונא עיר העשויה כמין קשת אם יש בין שני ראשיה. דהיינו אורך מקום היתר פחות מד' אלפים אמה. שתחום דראשה זה נבלע בתחום ראשה אחר נעשית עיר אחת ומודדין לה מן היתר ורואין כאילו היא מלאה בתים ואם לאו אין מצרפין אותה להיות אחד ומודדין לה מן הקשת לכ"א מפתח ביתו וחלל העיר החלק שאין לה בתים מן המידה הוא. ומי אמר רב הונא הכי והאמר רב הונא חומת העיר שנפרצה. שיעורה. במאה וארבעים ואחת ושליש. אם רוחב הפירצה קמ"א ושליש דהיינו שיעור שני קרפיפות של ע' אמה ושירים נעשו בשתי עיירות והיוצא מזו ללכת בדרך זו חוצה לה אין עולה לו מידת העיר מן המנין אלמא בהכי הויא הבדלה. אמר רבה בר עולא לא קשיא כאן מרוח אחת עיר העשויה בקשת אינה מובדלת אלא מרוח אחת הלכך עד דהוי ארבעת אלפים. כאן משתי רוחות חומת העיד שנפרצה משתי רוחותיה זו כנגד זה קאמר הילכך שתי עיירות נינהו וכגון שאין ישוב בחלל העיר כנגד בין הפרצות. ומאי קמ"ל. דהואיל ובשתי רוחות ודאי שתי עיירות הן. קמ"ל דשתי עיירות הסמוכות זו לזו נותנין קרפף של ע' אמה ושירים לכל אחת להיות העיר [אחת] כדי לחברן ע"י קרפיפות הללו ליעשות בעיר אחת אע"פ שאין בנין בין שני הקרפיפות גם הקרפיפות אין מוקפין מחיצה אלא שיעור קרפף קאמר. וכמה. יהא חרבת החלק רחב בין יתר לקשת דאמרינן מודדין מיתר כי ליכא ד' אלפים בין שני ראשיה. רבה בר רב הונא אמר אלפים. אבל יותר מאלפים כיון דאי נפיק מביתיה הולך תחום שלם מקמי דלימטי ליתר תו לא משהינן ליה מן היתר. רבא בריה דרבה בר"ה אמר אפי' יותר מאלפים אמר אביי כותיה דרבא בריה דרבה בר רב הונא מסתברא דאי בעי הדר אתי ליה דרך בתים למקום היתר סביב הקשת יכול להלך עד שמגיע לאחד מן הבתים שבראשין ומשם יכול לילך לראש האחר שהרי תחומיהן נבלעין זה בזה וכיון דבהיתר יכול לילך למקום היתר תו לא אסר ליה אורך החלק לשווייה שתי עיירות דרואין אותה שהיא מליאה בתים וחצירות:
מתני' היו שם גדודיות גבוהות עשרה טפחים. מאי גדודיות א"ר יהודה שלש מחיצות שאין עליהן תקרה כ"ש אם מקורות מזו לזו בגג דהוו להו דירה מעליא. איבעיא להו שתים ויש עליהם תקרה מהו ת"ש אלו שמתעברין עמה נפש בנין על הקבר. שיש בה ד"א על ד"א. וסתמי' לדירת שומר הקבר עביד הילכך אע"ג דלא דייר ביה דירה הוא. והגשר והקבר בית הקברות שיש בהן בית דירה וגבי נפש לא הוזכר בגמ' בית דירה משום דסתמיה עשר לדירה כדפרי' וגבי גשר וקבר הזכיר בית דירה ומה שלא הזכיר ד"א דכיון שהזכיר בהם דירה בפחות מד"א לא חזו לדירה. וביהכ"נ שיש בהם דירה לחזן הכנסת. סתם ביהכ"נ לאו לדירה עבוד. הלכך אי לית בה דירה לחזן הכנסת לאו דירה היא. והאורות סוסים שבשדות והאוצרות של תבואה יין ושמן. שבשדות שיש להם בית דירה ה"נ סתמא לאו בית דירה עבידי. והבורגנין שבתוך השדות והבית שבאיי הים ולקמן מפרש ליה. הרי אילו מתעברין עמה כשהן בתוך ע' אמה ושיריים. ואלו שאין מתעברין עמה נפש שנפרצה משתי רוחותיה אילך ואילך והגשר והקבר שאין בהם בית דירה ובית הכנסת שאין בהם בית דירה ובור ושיח ומערה וגדר ושובך שבשדה והבית שבספינה. לא קביע' לי' דוכתי פעמים שהוא תוך ע' לעיר פעמים שאינו אין אלו מתעברין עמהם. קתני מיהת נפש שנפרצה משתי רוחותיה אילך ואילך מאי לאו דאיכא תקרה לא דליכא תקרה. והואיל ולא איפשטא אזלינן בה לקולא דתחומין דרבנן. בית שבאיי הים למאי חזי אמר רב פפא בית שעשוי לפנות בו כלים פי' רבי' שמואל יש בתים בנוין בים כגון שיש תל ע"ג הים ועליו הבית עומד. ומערה אין מתעברת עמה והתני ר' חייא מערה מתעברת עמה אמר אביי כשיש בנין על פיה ותיפוק לי משום בנין גופיה. מאי מהניא מערה בלא מערה נמי מבנין משחינן. לא צריכא להשלים אם אין הבנין דאוי לדירה כגון שאין בו ד' על ד' מהניא ליה מערה לאשלומיה. אמר רב הונא יושבי צריפין. דירות של הוצים וערבה ואינן קבע הלכך אפי' יש הרבה במקום אחר בשיעור מהלך מאה אמה אין חשובין להיות עיר כד' אמות וכל אחד מודד מפתח ביתו אלפים אמה לכל רוח אם בא לצאת. א"ר חיננא בר כהנא א"ר (אסי) [אשי] אם יש ג' חצירות של ב' בתים. קבועין של אבן או של עץ בהכי חשיבי עיר וקובעת את כולם. יושבי צריפין. אנשי מקנה הם וחונין כאן חודש או חדשים עד שיכלה המרעה לבהמות ונוסעים משם ונקבעים במקום אחר: