מתני' מי שיצא מעירו בע"ש לילך לעיר אחרת הסמוכה לעירו לסוף ד' אלפים ויכול אדם בשבת ללכת מזו לזו ע"י עירוב. והחזירו חבירו. שאמר לו עת חמה היא עת צינה היא לין פה הוא מותר לילך לאותה עיר אחרת למחר בשבת וכל בני עירו אסורין כדפרישית טעמא לקמן. דברי ר' יהודה ר"מ אומר כל שהוא יכול לערב ולא עירב ה"ז חמר גמל. מ"ש הוא דשרי ומ"ש אינהו דאסירי אמר רב הונא הכא במאי עסקינן כגון שיש לו. לאותו שיצא מע"ש וחזר. שני בתים. אחד בזו ואחד בזו. איהו דנפק. ליה מאתמול כדי ללכת לביתו שבעיר אחרת ולשבות שם בשבת ולא יצא מביתו אדעתא דקניית שביתה בסוף התחום ולחזור אלא אדעתא דמיזל עד התם. הוה ליה עני. ויכול לומר שביתתי בתוך התחום ויסיים מקום הניכר לו שם וא"נ בלא אמירה נמי שרי. והנך. שאר בני העיר הואיל ולא החזיקו בדרך מאתמול הוו להו עשירי' ואסורי כדפרישי' לעיל. תניא נמי הכי מי שיש לו שני בתים וביניהם שני תחומי שבת כיון שהחזיק בדרך קנה עירוב דברי ר"י יותר על כן א"ר יוסי בר' יהודה אפי' מצאו חבירו ואמר לו לין פה עת חמה היא עת צנה היא למחר משכים והולך. אמר רבה לומר שביתתי בסוף התחום. כ"ע לא פליגי דצריך. זה החוזר לומר כן. וכי פליג ר' יוסי ואתי לאקולי אחזקה פליג דשמעיה לר' יהודה דאמר החזיק בדרך ואתא איהו למימר [אפי'] מצאו חבירו שהיה רוצה להחזיק ולא הניחו קנה עירוב ובלבד שיאמר שביתתי לשם דהואיל והיה רוצה לצאת חשבינן ליה כיוצא והוה כעני. רב יוסף אמר (להרחיק) [להחזיק] כ"ע ל"פ דצריך כי פליגי לומר דר' יהודה בעי שיאמר שביתתי לשם וארישא דמתני' קאי דקתני ואמר שביתתי בעיקרו ולא אצטריך למיהדר למתנייה בסיפ' ואתא ר' יוסי למימר אפי' לא אמר מידי קני הואיל והחזיק דגלויי דעתיה קנייה [הוא] ורבי מאיר (דמתני') לית ליה חזקה כי האי גונא אלא בא בדרך ממש אבל האי בעשיר משוי ליה וקסבר ר"מ כל שהוא עשיר והיה יכול לערב בפת ולא עירב בפת אלא באמירה הפסיד באמירתו אלפים שהיה לו לעבר הלז מביתו ובמקום שביתתו לא נשתכר דלאו עירוב הוא ואין לו אלפים הללו. הלכך ר' יהודה בין לרבה בין לרב יוסף בעי תרתי חזקה ואמירה ור' יוסי בר יהודה ואליבא דרב יוסף דחזקה בלא אמירה סגי כדאמרי' כמאן אזלא הא דאמר עולא מי שהחזיק בדרך והחזירו חבירו ה"ז מוחזר ומוחזק מוחזר משמע שלא קנה שבית' מוחזק משמע שקנה שביתה ופרכי' אי מוחזר למה מוחזק ואי מוחזק למה מוחזר ה"ק אע"פ שמוחזר מוחזק כמאן כרב יוסף ואליבא דר' יוסי בר' יהודה דאמר לא בעינן לומר ולא גרסי' מ"ש בספרים ואי בעית אימא כרבה ואליבא דר' יהודה דהא בין לרבה בין לרב יוסף ר' יהודה תרתי בעי כדפרי' וזה הפירוש תופס רש"י עיקר וגם רבי' שמואל ורבי' יצחק בר שמואל אמרו שזה הפירוש הוא עיקר וחזקה שאמרו רק שירד מדרגא ע"ג הקרקע כדי ללכת לעיר אחרת אע"פ שלא יצא חוץ לבית הויא חזקה ודיו כדאמרי' רב יהודה בר אשתיתא אייתי ליה כלכלה דפירי לרב נתן בר הושעיא בע"ש כי הוה [אזיל] מביתי' דרב נתן והיה רוצה לחזור לביתו שבקיה רב נתן לרב יהודה עד דנחית מדרגא לארעא. דהו"ל החזיק בדרך כדי ללכת לביתו א"ל רב נתן לרב יהודה בית הכא למחר קדים ואזיל שאלפים של עירך בתוך אלפים של עיר זו כמאן. דסגי ליה בדכי. ואע"ג דלא אמר שביתתי במקום פלוני כרב יוסף ואליבא דר"י כר' יהודה הלכך הכי הלכת' ואע"ג דלא אמר שביתתי במקום פלוני [ואע"ג] דכל רבה ורב יוסף הלכתא כרבה לבד משדה ענין ומחצה שאני הכא דעולא ורב נתן בר הושעיא קיימי כרב יוסף: