מתני' מי שבא בדרך והיה ירא שמא יחשיך ואמר שביתתי במקומי זכה לו מקומו אלפים אמה לכל רוח עגולות דברי ר' חנינא בן אנטיגנוס וחכ"א מרובעות כטבלא מרובעת כדי שיהא נשכר לזויות. ואמרי' בגמ' מה נפשך אי אית ליה ג"ש דלעיל בסמוך דילפי' מקום מניסה וניסה מגבול וגבול מחוץ. פיאות כתיבן. דכתיב פאת קדמה פאת נגב ופאת משמע מרובע. ואי לית ליה ג"ש. אלפים עגולות מנ"ל. לעולם אית ליה ג"ש ושאני הכא דאמ' קרא זה יהיה (לכם) [להם] לזה אתה נותן פיאות ואי אתה נותן פיאות לשובתי שבת. ורבנן דאמרי אלפים אמה מרובעו' טעמייהו כדתני רב חנניה כזה יהו כל שובתי שבת בין ארבעת אמות חוץ לתחום בין אלפים כולהו בעינן מרובעות וכן הלכה דכולהי אמוראי הכא ולקמן בפ' כיצד מעברין הכי סברי דבעי' פיאו' לענין שבת. אמר רב אחא בר יעקב המעביר ד' אמות ברה"ר. דאמרי' בהזורק בשבת דהילכת' גמירי לה דחייב חטאת בשוגג ובמזיד ענוש כרת ובהתראה מיתת ב"ד. אינו חייב עד שיעביר הן ואלכסונן. דהיינו ד"א וח' חומשי אמה דאמרן כזה יהו כל שובתי שבת פיאות תן להם וגבי העברה ליכא למיתב פיאות אלא כה"ג שנותנין לו שיעור אלכסונן דהא ליכא למימר בהו רבועא ועגולא כך פי' רש"י וכן פיר"ת דלכל צד נותנין אלכסון בזריקה ובהעברה ובתחום אלפים של שבת בכל צד שילך נותנין לו אלפים ואלכסונן ובכל דוכתא שמזכיר גבי עמוד רחב ד"ט בעי הוא ואלכסונן לבל צד דהיינו רחב ה' טפחים וג' חומשים אלא לא אצטריך ליה להזכיר בשום דוכתא אלא ד"ט דמנייהו נפקי אלכסונן וגבי [כורת] דנקט פ"ק דשבת רחבה ששה פטור ולא נקט רחבה ד' כמו בכל דוכתי משום דבכל דוכתי דאיירי בריבוע שמעינן דבעי ד' ואלכסונן אבל התם דסתם (כמדת) [כורת] עגולה אי הוה נקט רחבה ד' הוה משמע דלא בעי אלכסונן שאין לעגול אלכסון והקשה רבי' יצחק בר שמואל מההיא דפ' שני שעירי גמ' מיקירי ירושלים היו מלוין אותו מסוכה לסוכה דת"ר עשר סוכות וי"ב מיל היו דברי ר"מ ר' יהודה אומר עשר סוכות ועשר' מילין ר' יוסי אומר חמש סוכות ועשרה מילין כולן ע"י עירוב פי' שהמיל הוא אלפים אמה ולא מצינן למימר אלפים ואלכסונן כמו שהוכיח שם רש"י ואומר רבי' יצחק דכי היכי דבכל דוכתי קרי לתחום שבת אלפים אמה אע"ג דבעי אלכסונן ה"נ קרי ליה התם מיל מיהו קשה לפירושו דהא פיאות דשבת ילפי' מערי לוים וערי לוים אין נותנין פיאות אלא לפאת העולם כדמוכח לקמן בפ' כיצד מעברין דאמר נמצא מגרש רביעי צ"ע: וה"ר משה מיימון כתב אין המעביר או הזורק בר"ה חייב עד שיעביר חוץ לחמש אמות ושלשה חומשי אמה וכל מקום שאמרנו הזורק מתחילת ארבע לסוף ד' או המעביר ד"א [חייב הוא מתחילת האלכסון של ד"א] עד סופו ואם מעביר פחות מזה פטור. נמצא כאן שלש מדות כיצד העוקר חפץ מר"ה ממקום זה והניחו במקום אחר ברה"ר אם היה בין שני המקומות עד ד"א ה"ז מותר. היה ביניהן יותר מד' ועדיין הוא בתוך ה' אמות ושלשה חומשי אמה פטור. היה ביניהן ה' אמות ושלשה חומשי אמה ה"ז חייב שהרי העביר החפץ חוץ לאלכסונן של ארבע עכ"ל. הרי רבי' שלמה ור"ת וה"ר משה מיימון כולהו ס"ל שהמעביר חפץ ברה"ר אינו חייב עד שיעביר ד' אמות ואלכסונן דהיינו ה' אמות וג' חומשי אמה. ורבי' שמואל חולק את כולם וסובר שהמעביר ד"א ברה"ר חייב אע"פ שלא העביר אלכסונן ומפרש דהא דאמר רב אחא בר יעקב דאינו חייב עד שיעביר הן ואלכסונן היינו כגון שמעביר מקרן מזרחית דרומית לקרן מערבית צפונית א"נ מקרן מערבית דרומית לקרן מזרחית צפונית דהא מרובעות נינהו. וכיון דאזיל באלכסון אכתי לא נפק ליה מגו ריבועא של ד"א אבל אם אינו הולך באלכסון אלא ממזרח למערב או מצפון לדרום (או) [אין] לו שום אלכסון ואם העביר ד"א חייב: