מתני' מי שישן בדרך ולא ידע עד שחשיכה יש לו אלפים אמה לכל רוח דברי ריב"נ וחכ"א אין לו אלא ד"א ר' אליעזר אומר והוא באמצען של ד"א כלומר שתי אמות יש לו לכל צדו דהיינו ד"א על ד"א והוא באמות באמצען. ור' יהודה אומר לאיזה רוח שירצה. יטול ד' אמותיו ומודה ר' יהודה שאם בירר לו לצד זה אין יכול לחזור ולברור לצד אחר. ואמרי' בגמ' ר' יהודה דאמר לאיזה רוח שירצה ד"א היינו ת"ק וחכמים דפליגי על ריב"נ אמר רבא שמונה על שמונה [איכא בינייהו דרבנן סברי ד' לכל צדדין היינו שמונה על שמונה] ור' יהודה סבר לחד רוח ותו לא כדקתני ומודה ר' יהודה לר"א שאם בירר לו שתים מיכן ושתים מיכן שאין יכול לחזור בו וכן אם בירר לארבעתן לרוח אחת. תניא נמי הכי (ישנו) [יש לו] שמונה על שמונה דברי ר"מ וסתם מתני' דקתני וחכ"א ר"מ הוא. ואמר רבא מחלוקת להלך אבל לטלטל דברי הכל ד"א אין טפי לא. פי' האי דקאמינא שמונה על שמונה איכא בינייהו דלר"מ אית ליה שמונה על שמונה ולר' יהודה ד' אמות הני מילי דאית ליה לר"מ ח' על ח' להלך קאמר שיכול לילך ח' על ח' דהיינו ד' אמות לכל רוח אבל לטלטל מודה ר"מ לר' יהודה דאינו מטלטל אלא בד' דנמצא שהוא עוקר את רגליו ונוטל חפץ חוץ לר"א ברה"ר אבל בין ר"מ בין ר' יהודה מודו דעומד אדם ברה"ר בתוך ד"א וישלח ידו ויטול חפץ מחוץ ד' לתחומו כל מה שיוכל מכניס בתוך ד"א אבל לא יכניסם בתוך ד' אמותיו. כך פי' רבי' שמואל. הני ארבע אמות היכן כתיבן פי' רבי' שמואל הני ד' אמות שיש לו לאדם להלך היכן כתיבן דאדם שיצא חוץ לתחום אין לו אלא ד"א ברה"ר אמרי' בהזורק הלכתא גמירי לה כדתניא שבו איש תחתיו כי תחתיו כלומר לא תצאו מד' אמותיכם וכיוצא חוץ לתחום איירי דכתי' לעיל מיניה יצאו מן העם ללקוט וקאמר להו קב"ה שבו איש תחתיו כי תחתיו כמה תחתיו שלש אמות גופו ואמה כדי שיפשוט ידיו ורגליו דברי ר"מ ר' יהודה אומר שלש אמות גופו ואמה כרי שיטול חפץ מתחת מראשותיו ויניח תחת מרגלותיו או מתח' מרגלותיו יטול ויניח תחת מראשותיו מאי בינייהו איכא בינייהו ד"א מצומצמות [לר"י מצומצמות] לר"מ גדולות דפישוט ידים ורגלים יותר מאמה הוא הלכך ר"י סבר אין לו אלא ד"א דלא אשכחן בקרא אלא ד"א ור"מ סבר ד"א דחשיבי בקרא היינו ד"א מיכן וד"א מיכן שהן שמונה על שמונה ולר"י לא הוו אלא ד' על ד' ואם בירר ד"א לצד אחד יש לו מאותו צד ד' על ד' ותו לא ואם בירר שתים מיכן ושתים מיכן יש לו מיכן ב' על (ב') [ד'] ומיכן ב' על (ב') [ד'] כדברי רש"י שיכול לברור לו שתים מיכן ושתים מיכן אבל רבינו שמואל כתב שר' יהוד' [סובר] אין לו אלא ד' אמו' לכל רוח שירצה ולא מב' רוחות אפי' אם ירצה א"כ משמע שאינו יכול לברור לר"י שתים מיכן ושתים מיכן אלא כל ד"א מצד אחד שאין נראה לומר דמה שכתב ולא משתי רוחות היינו שאין לו (אלא) ד' מיכן ור' מיכן. ובמתני' פי' רבינו שמואל כמו רבי' שלמה ונראה הי' בעיני לומר דארבע אמות משערינן לבד ממקום שהוא עומד בו וכן משמע לי לשון רש"י שכתב בדברי ר' אלעזר והוא באמצען כלומר שתי אמות יש לו לכל צידו דמשמע שמכל צד יש לו שתי אמות לבד ממקום שהוא עומד בו אבל הרב ר' משה בר מיימון כתב שהארבע אמות שיש לאדם ליוצא חוץ לתחום ממקום שהוא עומד בו. ואף על גב דילפינן הני ארבע אמות מקראי אינם כ"א דרבנן וקראי אסמכתא נינהו א"נ ר"מ ור"י לטעמייהו דסברי תחומין דאורייתא לעיל בפ' בכל מערבין גבי ה"ז חמר גמל אבל אנן קיי"ל תחומין דרבנן כדפרי' לעיל. והני ד' אמות משערינן להו באמה דידיה. איש איש לפי מה שגופו ארוך יש לו ארבע אמות באמתו כמו שהיא ארוכה. דאמר ליה רב משרשיא לבריה כי עיילת קמיה דרב פפא בעי מניה ד' אמות דאמור רבנן באמה דידיה יהבינן ליה [או באמה של קודש יהבינן ליה] וא"ל ר"פ באמה דידיה יהבינן ליה. גופו של אדם שלש אמות פי' רבי' יצחק בר שמואל בלא ראשו דאי לאו הכי למה לו מחיצה ד"א לענין היזק ראיה פ"ק דב"ב ואע"פ שאין ראשו מחזיק אמה כיון דאפיקת למחיצה מג' אמות אוקמ' [אארבע] אמות ועוד דאי אפשר לקרקע שתלקט במלקט ורהיטני ופעמים שיש גבשושית פחות מג' טפחים סמוך לכותל ופעמים נמי שמגביה עקיביו ועומד על אצבעות רגליו וגבי (כרוכין) [כוכין] בסוף המוכר פירות דמשמע דבעי ארבע אמות היינו בין ראשו ובין דפי הארון שלמעלה ושל מטה וגם צריך שיעמוד שם. וגבי מקוה דאמרי' בערבי פסחים אמה על אמה ברום שלש אמות לאו משום שלא יהא גובהו של אדם יותר דא"כ היה טובע במקוה אלא כשהוא במים עד כתפיו נקל לו להרכין ראשו מעט במים ועוד כשנכנס במים עולים המים למעלה והא דכתב בתרגום של מגילת אסתר פרשנדתא אצטליב על תלת אמין דלפון אצטליב על תלת אמין וכן כולם נהרגו תחילה וקטועי ראש הוו. אבל א"א לומר בשום ענין שלא [ליתן] לאדם עם ראשו כ"א ג' אמות דהא אמרי' בפ' המצניע משוי למעלה מעשרה חייב שכן משא בני קהת דאמ' מר ארון תשעה וכפורת טפח וגמירי דכל טונא דמדלי במוטות תלתי מלעיל ותרי תילתי מתחת ותרי תילתי היינו ששה טפחים ושני שלישי טפח ואם יש לאדם ג' אמות דהיינו י"ח טפחים עד כתיפיו אשתכח דמידלי ארון למעלה מעשרה דבכתף היו נושאים ודילמא שלשה אמות ושני שלישי ונשתיירו י"א טפחים ושליש אבל אם כולו הוי ג' אמות סתמ' דמילתא אי אפשר שראשו וצוארו לא יהא להם יותר מטפח ושליש וכיון דבכתף ישאו אשתכח דארון למטה מעשרה קאי: