נחמי' בריה דרב חנילאי משכתיה שמעתתא ונפק חוץ לתחום א"ל רב חסדא לר"נ נחמיה תלמידך שרוי בצער. שאין לו אלא ד"א. א"ל עשה לו מחיצה של בנ"א ויכנס יתיב רנב"י אחוריה דרבא ורבא קמיה דר"נ א"ל ר"נ בר יצחק לרבא מאי קא מבעיא ליה לר"ח [אילימא] בדמלו גברי עסקי'. שהיו לו אנשים הרבה שיכולים לצאת חוץ לתחום כגון שעירבו לעשות לו מחיצה מיכן ומיכן ממקום שהוא שם עד תוך התחום. וקא מבעיא ליה הלכה כר"ג. דליהנו לו מחיצות שלא שבת בהם מבע"י. או אין הלכה כר"ג. או דילמא. פשיטא ליה דהלכה כר"ג ורבא [במאי] עסקי' בדלא מלו גברי עד תוך התחום אלא עד שתים אמות סמוך לתחום. וקא מיבעיא ליה הלכה כר"א. דאמר במתני' מי שיצא חוץ לתחום שתים אמות יכנס או אין הלכה כר"א. פשיטא בדלא מלו גברי עסקי' [דאי ס"ד בדמלו גברי עסקי' מאי תבעי ליה האמר רב הלכה כר"ג אלא ודאי בדלא מלו גברי עסקי'] ודר"א קמבעיא ליה דיקא נמי דבדלא מלו גברי הוה. דקאמר לו ר"נ עשה לו מחיצות של בנ"א ויכנס למה לי למימר ויכנס אלא ה"ק עשה מחיצה עד השתים ואח"כ יכנס הוא עצמו בלא מחיצה ש"מ. הא למדת שמחיצה מהניא ליכנס מחוץ לתחום אע"ג דלא שבת באויר מחיצות מביה"ש דהא נחמיה לא שבת באויר מחיצות חוץ לתחום והואיל ומשכתי' שמעתתא הו"ל כהוציאוהו עכו"ם ונתנוהו בדיר או בסהר שמהלך את כולה כר"ג שהקילו חכמים גביה הואיל ולא היה לו אלא ד"א כך פי' רבי' שמואל לעיל גבי שבת בבקעה והקיפוהו עכו"ם מחיצה בשבת. ושמעי' מינה שאם יצא לדעת חוץ לתחום שאין מתירין לו ליכנס לתוך התחום ע"י מחיצה של בנ"א. ואסקי' בשמעתין דמחיצה של בנ"א לא מהניא אא"כ עשו אותה שלא מדעת אותם האנשים דהיינו שלא ידעו על מה קבצום לשם ורב חסדא דעביד המחיצה לא נקבע בעושי מחיצה וכן נמי היכא שעירבו בני רה"ר עם בני רה"י והיתה שם מחיצה מביה"ש ואח"כ נפלה דהשתא לא אמרי' הואיל והותרה הותרה כדפרישית לעיל דלענין מחיצה לא אמרינן הואיל והותרה הותרה ה"ז עושה מחיצה של בני אדם ומביא מרה"ר לרה"י כהנהו בני גננא דאעילו מיא מר"ה לרה"י במחיצה של בנ"א ונגדינהו רבא משום דעבוד מדעת הנקבצים שם הא שלא מדעת שפיר דמי ודוקא שהיתה שם מחיצה ביה"ש ונפלה שרינן ע"י מחיצה של בנ"א דאניסי ודמי לדנחמיה דמשכתי' שמעתתא חוץ לתחום דאניס ודמי נמי לנתנוהו עכו"ם לדיר וסהר [אבל אם לא] היתה שם מחיצה כלל מביה"ש לא שרינן לאתויי ע"י מחיצת בנ"א מר"ה לרה"י והא נמי גבי הנהו זיקי דהוו שדו בריסתקא דמחוזא דהיינו רחוב רה"ר בהדי דאתא רבא מפרקיה והיה גדוד שומעי הדרשה באין אחריו נטלם השמש והכניסן לבית לבין מחיצות הבאין. בשבתא אחריתי בעי לעיולינהו ואסר להו דהוה כלדעת. לוי אעילו ליה תיבנא מרה"ר לרה"י ע"י מחיצה של בנ"א זעירי אעילו ליה אספסתא. רב שימי בר חייא מיא. כל הלין עובדי הוו כדפרישית שעירבו בני רה"ר עם בני רה"י והיתה שם מחיצה ונפלה בשבת. ויש להסב שמועה זו בענין אחר ולקולא אמנם כך נ"ב הלכה למעשה כדפרישית וכן ראיתי מפורש בשם ה"ר אליעזר בר יצחק מבה"ם זצ"ל: