אמר ר"נ אמר שמואל שבת בבקעה והקיפוהו עכו"ם מחיצות בשבת. ולדירה שהקיפוה לדור בתוכה דאל"ה ביותר מבית סאתים לא משתריא לטלטולי [בה אלא ד"א]. מהלך בה אלפים אמה. דלא מהנו ליה הנך מחיצות להיותם לו בארבע אמות דכי אמרי' כל הבית כולו כד"א היכא דשבת באויר מחיצות מבעוד יום אבל הכא דבשעת שביתה לא הוו מחיצות לא ואפי' לרבן גמליאל דאמר בהוציאוהו עכו"ם ונתנוהו בדיר או בסהר דאע"ג דלא שבת באויר מחיצות נעשות לו כד"א ומהלך את כולה התם הוא דמי שהוציאוהו עכו"ם אין לו אלא ד"א והקילו חכמים אצלו להיות לו היקף מחיצות כד' אמותיו אבל הקונה שביתה שיש לו אלפים אמה לא הקילו חכמים אצלו להיות לו היקף מחיצות בארבע אמותיו אא"כ שבת באוירן ותדע דהא רב הונא וחייא בר רב תלמידי דרב אינהו וא"ר הלכה כר"ג בדיר וסהר ואפ"ה אמרי כשמואל. ומתני' דשלהי פ' כיצד מעברין נמי תנן ולמודד שאמרו נותנין לו אלפים אמה שאפי' סוף מדתו כלה במערה אינה לו כד"א ואילו [מי] שהוציאוהו עכו"ם ונתנוהו בה מהלך את כולה והא דברי הכל הוא. ומטלטל בכולה. אפילו חוץ לאלפים אמה שאין לו רשות להלוך מותר לטלטל ע"י זריקה כלומר מותר לזרוק שם דקיי"ל מחיצה הנעשה בשבת שמה מחיצה וממילא שמעי' דבתוך אלפים מטלטל כדרכו דהא מחיצות נינהו. כ"ז פירש רבי' שלמה. אבל בירושלמי מוקי לה כד' יהושע דמתני' דאמר בדיר וסהר אין לו אלא ד' אמות והכי מוכח לקמן בשמעתין הלכה כר"ג בספינה אבל לא בדיר וסהר מיהו רבי' יצחק בר' אשר זצ"ל מוכיח כדברי רש"י דשמואל אפי' כר"ג מדתניא בשמעתין היה מודד ובא וכלתה מדתו בחצי העיר מותר לטלטל בכל העיר ובלבד שלא יעבור את התחום ברגליו היינו נמי אליבא דכולהו קתני אף לר"ג דליכא מאן דפליג עליה. וה"ט כדפרישי' דבהא לא הוה פליג ר"ג הואיל דאית ליה אלפים לכל רוח בלאו הכי ממקום שביתתו דלא אמר ר"ג מהלך את כולה אלא היכי דהוציאוהו עכו"ם באונס חוץ לתחום ונתנוהו בדיר וסהד דהתם לית ליה אלא ד"א אי לא דתקון ליה רבנן דיכול להלוך את כולה. וה"נ משמע לקמן בשמעתין דר"נ לא פליג אדר"נ אמר שמואל דאמר לקמן כתנאי אי גזרינן שמא ימשך או לא. הוליכוהו לעיר אחרת ונתנוהו בדיר או בסהר ר"ג וראב"ע אומרים מהלך את כולה ור' יהושע ור' עקיבה אומרים אין לו אלא ד' אמות מאי לאו ר"ג וראב"ע דאמרי מהלך את כולה דלא גזרי הילוך דיר וסהר היכא דנתנוהו עכו"ם בו אטו הילוך דבקעה דאין בה מחיצות דהתם אין לו אלא ד"א כדתנן בריש פרקין ובדיר וסהר אע"ג דלא (שהה) [שבת] באויר מחיצותיהן מבעוד יום כד"א דמו ליה הואיל ובאונס יצא מתחומו ומדהילוך דדיר וסהר אטו הילוך דבקעה לא גזרי טלטול אטו הילוך כגון שבת בבקעה ביו"ט בלא מחיצות שהילוך אסור לו חוץ לאלפים ממקום שביתתו וטלטול דזריקה מותר ול"ג שמא ימשך ור"ג וראב"ע כר"נ אמר שמואל ור"י ור' עקיבה דא' אין לו אלא ד"א דגזרינן [הילוך] דיר וסהר אטו הילוך דבקעה ומדהילוך אטו הילוך גזרי טלטול אטו הילוך נמי גזרי אלמא דמוקי ר"ג כר"נ. ושוב דחינן ומוקמינן ליה אפי' כרב הונא וחייא בר רב דמחמרי טפי הילכך איתא לפירש"י דר"נ אמר שמואל אפי' כר"ג וירושלמי דאוקי לדר"נ כר' יהושע דמתני' פליג אתלמוד דידן וליתא. ורב הונא וחייא בר רב אמרי מהלך באלפים אמה ומטלטל בד"א ואינו מטלטל בכולה ע"י זריקה גזירה שמא ימשך אחר חפצו חוץ לאלפים דגזרינן טלטול דזריקה אטו הילוך הלכך אינו מטלטל אלא בתוך ד' אמותיו אבל בכל אלפים כולו אע"פ שמותר להלוך כל אלפים אינו מטלטל אותם דכיון דחוץ לאלפים אסור לטלטל אפי' בזריקה משום גזירה שמא ימשך אחר חפצו וכ"ש כי אורחיה דהא אינו יכול לילך שם ולטלטל מיתסר נמי באלפים משום דהוו אלפים דידיה נפרצים לחוץ לאלפים דאסירי ליה משום שמא ימשך אחר חפצו דהא אין הפסק ביניהם והו"ל מחיצה הנפרצת (מאליה) [במילואה] למקום האסור. והלכה כשמואל. דמהלך כל אלפים ומטלטל אותם כי אורחיה ויותר על אלפים מטלטל בזריקה דקיי"ל הלכה כדברי המיקל בעירוב ואפי' יחיד כנגד רבים כדאיתא לקמן בפרקין ותו דא"ל ר"נ לרב הונא לא תפלוג עליה דשמואל דתנא קאי כותיה דתניא היה מודר ממקום עירובו וכלתה מדתו בחצי העיר מותר לטלטל בכל העיר ובלבד שלא יעבור את התחום ברגליו דכיון דלא שבת בתוך העיר לא הויא ליה כד"א במאי מטלטל בכל העיר הואיל ותני שלא יעבור את התחום ברגליו לאו ע"י זריקה אלמא ל"ג שמא ימשך ותניא כותיה דשמואל והואיל ותניא כותיה הילכתא כותיה והא דדחי לא במשיכה פירש רש"י דלא גרסינן ליה ואפילו תמצי לומר דגרסינן ליה שינויא היא ולא סמכינן עלה: