פרק במה מדליקין בסופו אר"י אמר שמואל כוכב אחד יום שנים בין השמשות שלשה לילה א"ר יוסי בר אבין לא כוכבים גדולים הנראים ביום ולא כוכבים קטנים [שאין] נראין [אלא] בלילה. אלא בינונים. ירושלמי ריש פרק קמא דברכות כמה כוכבים יצאו ויהא לילה רבי פנחס בשם ר' אבא בר פפא כוכב אחד ודאי יום שנים ספק לילה שלשה [ודאי] לילה [כו'] אמר רבי יוסי בר אבון ובלחוד דמתחמי תלתא כוכבים מן כוככיא וכן הלכה דבשלשה כוכבים בינונים הוי לילה לכל דבר והכי פריך סתמא דתלמודא דפ"ק דפסחים ופ' הקורא את המגילה למפרע דהא קיי"ל דעד צאת הכוככים לא הוי לילה וילפי' לה מקראי פ' הקורא ורפ"ק דברכות ור"י ור' נחמי' ור' יוסי דאפליגו בבין השמשות ס"פ במה מדליקין מודו כולהו דבשלשה כוכבים בינונים הוי לילה אלא שר' נחמי' סובר חצי מיל קודם הראות כוכבים בינונים ספק אם היתה לילה אם לאו ולר"י אומר אין ספק כי אם כהרף עין כך פירש"י דפ"ק דברכות ולר"י משתשקע החמה התחיל ספק בין השמשות אבל ג' כוכבים בינונים וכהרף עין קודם לכן [הוי] לילה גמורה כדא' ס"פ במה מדליקין דבתר דשלים ביה"ש דר"י הדר מתחיל ביה"ש דר' יוסי ונ"מ שאם עשה מלאכה אליבא דר' נחמיה ונראו ג' כובבים בינונים בתוך שעור חצי [מיל] למלאכתו חייב אשם תלוי ולר' יוסי כשיעור כהרף עין כגון שהכה בפטיש אבל לכתחילה צריך לפרוש ממלאכה משתשקע [החמה] דארבב"ח אר"י הלכה כר' יהודה לענין שבת. פ"ק דר"ה מסיק ודמוסיפין מחול על הקודש מנלן דתניא בחריש ובקציר תשבות ר' עקיבה אומר אינו צריך לומר חריש [וקציר] של שביעית שכבר נאמר שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור אלא חריש של ערב שביעית שנכנס לשביעית [וקציר של שביעית] הנכנס למוצאי שביעית ר"י אומר מה חריש רשות אף קציר רשות יצא קציר העומר שהוא מצוה ור' ישמעאל מוסיפין מחול הקודש מנ"ל נפקא ליה מדתניא ועניתם את נפשותיכם בתשעה יכול בתשעה ת"ל בערב אי בערב יכול משתחשך ת"ל בתשעה הא כיצד מתחיל ומתענה מבעוד יום מלמד שמוסיפי' מחול על הקודש אין לי אלא בכניסתו ביציאתו מנין ת"ל עד ערב אין לי אלא יום הכפורים שבתות מנין ת"ל תשבתו. ימים טובים מנין ת"ל שבתכם הא כיצד כ"מ שנאמר שבות מוסיפין מחול על הקודש. ור"ע האי ועניתם את נפשותיכם מאי עביד ליה מבעיא לי' לכדתני ר' חייא בר רב מדפתי ועניתם את נפשותיכם בתשעה וכי בתשעה מתענים והלא בעשור מתענים אלא לומר לך כל האוכל ושותה בתשעה בו [מעלה עליו הכתוב] כאילו התענה תשיעי ועשירי. פרש"י ששת ימים (תעשה) [תעבוד] וביום השביעי תשבות בחריש ובקציר תשבות ר' עקיבה אומר כו' הרי סבירא לי' לר"ע דהאי קרא לאו לענין שבת כת' למה הוזכר כאן לענין חרישה וקצירה יותר משאר מלאכות אלא לענין שביעית נאמר והכי נאמר ששת ימים תעבוד כמו בשאר שנים ובשביעי' תשבות ואח"כ [אמר] ששת ימים שאמרתי לך תעבוד מחריש ומקציר תשבות בהם והכי קדריש ר"ע לא הוצרך לאסור כאן חרישה וקצירה בשביעית עצמה שהרי כבר נאמר שדך לא תזרע וכו' וכל מלאכת שדה וכרם נאסר בשביעית לפיכך לא בא הכתוב לאסור חרישה אלא בששית סמוך לשביעית כגון ל' יום לפני ר"ה או משתכלה הלחה כדמפר' פ"ק דמו"ק דמהני' ההוא חרישה בשביעית וכל מלאכת שדה וכרם אסרה תורה. וקציר של שביעית שגדלה שליש בשביעית שראוי' לקצור בשביעית אתה נוהג בה בשמינית מנהג שביעית וחייבת בביעור ואין סוחרין בה אע"פ שנגמרה בשמינית ונלקטה דתבואה הלך אחר שליש כדלקמן ומהכא נפקא לר"ע דמוסיפין מחול על הקודש אף ביציאתו. ע"כ רש"י. והקשה ר"ת דמועד קטן אמכא משמע דר"י אית לי' דמוסיפין מחול על הקודש דאורייתא ופ"ק זצ"ל דה' דמוקי לקרא דבחריש ובקציר אתוספת שלפני שביעית והא ודאי לר"ע אית לי' הלכתא לר' ישמעאל קראי לר' עקיבה. ותירץ דהתם קאי תשבות אשביעית ויליף מינה בין תוספת שלפני' בין תוספת שלאחרי' ודוקא בשביעית אית לי' תוס' שלפני' אבל ביום הכפורים ובשבת ובימים טובים לית לי' כי אם דרבנן אבל ר' ישמעאל דמוקי לי' לקרא בשב' ויליף תוספ' מועניתם אית לי' תוספ' שלפניה דוקא ביום הכפורים אבל בשביעית וימים טובים לית לי' תוספת שלפניה כי אם שלאחרי' כדיליף דכ"מ שנאמר (ששת) [שבות] מוסיפין מחול על הקודש ושביעית נמי נאמר בה שבות וילפינן משם תוספת שלאחריה והכי מוכח סוגיא דפ"ק דר"ה דאתוספת שלאחרי' קאי הילכך הא דמסיק פ"ק דמו"ק הלכת' לר' ישמעאל היינו בתוספת שלפני' והא דיליף מקרא פ"ק דר"ה היינו תוספת שלאחרי'. מעתה לשיטת ד"ת תוספ' שביעית לר"ע בין לפני' בין לאחרי' דרבנן וכן שבתות וי"ט ולר"י תרווייהו דאורייתא ביום הכפורים ובשבת וי"ט לפניהם דרבנן לאחריהם דאורייתא כ"ע מיהא בין לר"ע בין לר"י ערבי שבתות וימים טובים תוספת שלפניהם דרבנן. והקשה ה"ר יעקב דקורביל הקדוש זצ"ל דהואיל שתוספת שבת וימים טובים לפניהם דרבנן מעתה האיך אנו מקדשים קידוש שבת ואוכלים מבעוד [יום] ותו דפ' תפלת השחר אמר רב יהודה אמר שמואל מתפלל אדם של שבת בע"ש ואומר קדושה על הכוס וע"כ בעת האוכל ור"פ ערבי פסחים אמר שמואל אין קדוש אלא במקום סעודה מעתה איך נקדש ונסעוד סעודת שבת מבע"י שאינו שבת כ"א דרבנן ונצא י"ח מקידוש וסעודת שבת גמורה שהיא דאורייתא וא"ת דלאחר שקיבלה אז הוי עליה דאורייתא כי מן התורה אנו חייבין לשמוע לרבנן הא לאו מילתא היא דפרק מי שמתו בברכות בעי למימר דנשים בבהמ"ז דרבנן ולא מפקו אחרים י"ח. ותו כדיליף מתשבתו שבתכם סברא הוא למימר דבין אתוספ' שלפני' בין אתוספ' שלאחרי' יליף. ונ"ל לפרש דלר' ישמעאל תוספת שבת וימים טובים קראי נינהו בין לפני' בין לאחריה כמו שמשמע דתשבתו שבתכם מרבה בין לפני' בין לאחריה ויליף מינה שביעית נמי כדמסיק כ"מ שנאמר שבות. ושביעית נמי נאמרה שבות. וההיא דמו"ק ה"פ הלכתא נמי לר' ישמעאל וקראי נמי אית ליה ותרוייהו צריכי. דקראי לתוספת שלאחריה כדפרישית והלכתא למשתרי ילדה בערב שביעית. קראי לר' עקיבא ולא הלכתא דאי אתאי הלכתא למשרי ילדה ממילא ליתסר זקנה כדקאמר התם וקרא דבחריש דלשביעית גרידא אתי למה לי והא דבעי רפ"ק דר"ה ור"ע האי ועניתם את נפשותיכם ל"ל ה"פ (דאי תימר) דלר"ע נמי לתוספת אתא הו"ל לרבויי נמי תוספת שבת וימים טובים ושמיטין מתשבתו שבתכם כמו שדורש ר' ישמעאל ומאי דוחקיה לאוקומה לקרא דבחריש ובקציר תשבות בשביעית. ומוקי לה התם במילי אוחרא ולית ליה לר"ע שום תוספת ביוה"כ ושבת וימים טובים כ"א דרבנן בין לפניהם בין לאחריהם. ומיהו אנן קיימא לן כר"י כדאמר ד"פ המביא בדי יין ולא הוא ל"ש דאורייתא ל"ש דרבנן הנח להו שיהו שוגגין ולא מזידין דהא תוספת יו"כ הוא וקאכלי ושתו עד חשיכה ולא אמרי להו ולא מידי אלמא קיי"ל כר' ישמעאל דתוספת דיוה"כ דאורייתא וה"ה לשבתות וימים טובים דמרבה להו מתשבתו שבתכם בין אתוספת שלפניהם בין אתוספת שלאחריהם. וההיא דאמר במו"ק דבזמן הזה לא נהגו תוספת שבת דכי גמירא הלכתא דומיא דניסוך המים בזמן שבית המקדש קים אע"ג דמרבויא נפקא לן מקרא דתשבתו שבתכם יש לומר דאתיא הלכתא ומעטי' לקרא ממשמעותיה. וקשיא לי דהואיל שר' עקיב' פליג היכי הוה הלכתא כר' ישמעאל הא קיי"ל פ' הכותב בכתובות דהלכה כר"ע מחבירו ור' ישמעאל חבירו דר' עקיבה הוה מיהו אשכחן במקום אחר שיש הלכה כר' ישמעאל לגבי ר' עקיבה דאשכחן דאפליגו (בשבתות) [בשבועות] דר' עקיבה דריש ריבה ומיעט וריבה ור' ישמעאל דריש כלל ופרט וכלל וסתם לן תנא כותיה דר' ישמעאל פ' הזהב כמה סתמות. ותו דקיימא לן פ' הגוזל ופ' לולב הגזול דקרקע אינה נגזלת ובהגוזל משמע דמאן דדריש ריבה ומיעט סבר קרקע נגזלת. וה"ר שמשון זצ"ל מפ' דמעיקרא דמסיק ודמוסיפין מחול על הקודש מנ"ל אשבתות וימים טובים קא בעי ויליף משביעית שבת וימים טובים לר"ע ור"י ותוספ' דשביעית הלכתא היא לא אתו שבת וימים טובים מינה דאין דנין ק"ו מהלכה וכ"ש אין למדין במה מצינו. מיהו הסוגיא דהתם מוכח דאשביעית קאי ואתוספת שלאחריה ותו דהואיל ומסיק כ"מ שנאמר שבות משמע דאשביעית נמי קאי הלכך מסתבר פי' הרב דבי יעקב דקורביל הקדוש ומיהו אף לדברי ה"ר שמשון תוספת שבת ויוה"כ דאורייתא הלכך אתי שפיר שמתפלל של שבת בערב שבת ואתו נמי שפיר שאנו מקדשים על הכוס ואוכלים סעודת שבת מבעוד יום דהואיל וקבלה עליה הויא ליה שבת דאורייתא. ואמרי' בבראשית רבה פר' [יוד] אצל ויכל אלהים כו' א"ר חנינא משכני ר' ישמעאל בר"י אצל פונדקי אחד ואמר לי כאן נתפלל אבא של שבת בע"ש ר' ירמיה אמר ר' יוחנן מקשי (בן) [כאן] נתפלל אבא של שבת בערב שבת אתמהה ולא הוי צריך מקשי דהא חמריא סלקין מן ערב לצפרין ואמרין כבר התפלל רחב"ד בעירו ואין בעית מקשי על הדין קשיא דאמר ר"ח משכני ר' ישמעאל בר"י אצל פונדק אחד ואמר לי כאן נתפלל אבא של אחר שבת בשבת א"ר יוסי אף על דא לא הוי צריך מקשי דהא רבי הוה יתיב ודריש ואמר לאבדן אמוריה אכריז קמי ציבורא וצלין דחולא עד יומא קאים ועוד ר' חנינא בר אבא הוה יתיב ודרש והוה אמר לאמוריה אכריז קומי ציבורא ויצלון דחולא עד יומא קאים. וזה לשון ה"ג והיכא דפשיטא ליה מילתא דלבי שמשא בשבתא לא מתרמי ליה חמרא לקדושי עליה ואתרמי ליה במנחתא דמעלי שבתא אי נמי היכא דיתיב וקא שתי חמרא אפניא דמעלי שבתא וידע דלאורתא לא אתרמי ליה חמרא מקדש עליה מבעוד יום ואומר ויכולו וכו' ואע"ג דאיכא (בעת) [שהות] טובא ולאורתא כדאתי לביתיה מקדש אריפתא כדי להוציא בניו ובני ביתו. ע"כ הלכות גדולות: