מתני' ר"א אומר יום טוב שהוא סמוך לשבת בין מלפניה בין מלאחריה מערב אדם שני עירובין. אם היה צריך לילך יום ראשון לכאן ויום שני לכאן יכול לערב למזרח [ולמערב] ערב יום [טוב] ראשון ואומר עירובי של מזרח יקנה לי היום לצורך מחר שהוא יום ראשון ועירובי של מערב יקנה לי ביה"ש דלמחר לצורך יום שני דקסבר ר' אליעזר שבת ויו"ט לאו כחד יומא אריכא נינהו אלא שתי קדושות הן ובין השמשות דקמא לדידיה הוא דקני ולאו ליום שני וכן אם ירצה יערב בראשון למערב ובשני למזרח. עירובי בראשון למזרח ובשני כבני עירי כלומר אם [לא] היה צריך לילך אלא באחד מן הצדדין ביום ראשון ובשני א"צ לזוז ממקומו מתחומו לא לכאן ולא לכאן ואינו רוצה להפסיד לא אלפים של תחומו מיכן ולא [אלפים] של תחומו מיכן יערב עירוב אחד לצד שהוא רוצה [לילך] בו ביום ראשון ויאמר עירובי זה יקנה לי לצורך מחר ובשני הריני כבני עירי שלא עירבו ויש לו אלפים לכל רוח עירובי בשני למזרח ובראשון כבני עירי כלומר אם היה צריך לילך בשני ולא בראשון יאמר עירובי זה יקנה לי ביה"ש דלמחר ובראשון אהיה כבני עירי. וחכ"א או מערב לרוח אחת לצורך שני הימים או אינו מערב כל עיקר ואפי' [לצד אחד] להיות באחד מן הימים כבני עירו. או מערב לשני ימים או אינו מערב כל עיקר כיצד יעשה מוליכו השליח בראשון עי"ט שלפני השבת ומחשיך עליו עד שיקנה העירוב נוטלו ובא לו שמא יאבד ושוב אין לו עירוב לשני כדקתני נאכל עירובו בראשון [וכו'] וחוזר ומוליכו בשני ומחשיך עליו עד שיקנה העירוב ואוכלו ובא לו נמצא משתכר בהליכתו כלומר קנה לו עירוב הליכה ליום מחר ומשתכר בעירובו שאכלו וביו"ט אחר השבת דלא אפשר בהכי מוליכו בראשון וחוזר והולך שם בשני לראות אם קיים העירוב ומחשיך עליו עד שיקנה העירוב ואם רצה יאכלנו אחרי כן. נאכל עירובו בראשון עירוב לראשון ואין עירוב לשני אמר להם ר"א מודים אתם לי שהן שתי קדושות. דקאמריתו אין עירוב לשני דאי חדא קדושה נינהו חו"ל כחד יומא אריכא ויקנה ביה"ש של ראשון לשניהם וכיון דשתי קדושות נינהו יכול לערב נמי לשתי רוחות. אמר רב הלכה כארבעה זקנים ואליבא דר"א דאמר שתי קדושות הן ואילו הן ד' זקנים רשב"ג ור"י בנו של ריב"ב וראב"ש ור"י בר' יהודה סתימתאה ואיכא דאמר חד מנייהו ר' אלעזר בן שמוע ומפיק ר' יוסי בר' יהודה סתימתאה. כתב ה"ר ברוך בר' יצחק זצ"ל בספר התרומה שנינו בירושלמי פ"ק דביצה רב חסדא בעי מיחלפה שיטתיה דרב תמן הוא עביד לה שתי קדושות פי' דרב פסיק הלכה כארבעה זקנים ואליבא דר"א דאמר שבת ויו"ט שתי קדושות נינהו והכא הוא עבד לה קדושה אחת דאיתפלגון שירי פתילה שירי מדורה שירי שמן שכבו בשבת מהו להדליקן ביום טוב רב ור"ח תרויהון אמרין אסור ורבי יוחנן אמר מותר. אין יותר אחרי כן מדבר זה. ואו' אני לפי האמת אין צריך להחליף פלוגתייהו ולא תקשה מדרב אדרב דטעמא דרב דאסר שירי פתילה משבת ליו"ט לא הוי משום דקדושה אחת הן אלא טעמא הוי משום הכנה דרבה דהכבוי קרוי הבנה שיותר טובות הן להדליק כשנדלקות וכבויות תחילה אבל רב חסדא דמחליף ומפיך דברי רב משום דסבר טעמא דרב דאסר משום קדושה אחת הן ור"ח לטעמיה דלית ליה הכנה דרבה פ' בכל מערבין ודוגמת פירכא דשירי פתילה כבר פריך רב חסדא פרק בכל מערבין רב חסדא דמי דרב אדרב מי אמר רב הלכה כד' זקנים ואליבא דר"א דאמר שתי קדושות הן והאמר רב שבת ויו"ט ביצה שנולדה בזה אסורה בזה ומתרץ רבה טעמא דרב משום הכנה ה"נ נתרץ משירי פתילה ולא נפיך ולא נחליף הדברים. הלכך נראה לי דבשני ימים טובים של ר"ה או יו"ט הסמוך לשבת לפניה או לאחריה הפתילות שמדליק לצורך יו"ט ראשון אם נכבו תתילה ביום טוב כבוי זה קרוי הכנה שהן טובות יותר להדליקן ואסור להדליקן למחר ביום לצורך יו"ט שני או לצורך השבת דאין יו"ט מכין לשבת וצריך להדליקן בחול ולכבותן בחול דעתה מוכנות הן בחול וכי חוזר ומדליקן לצורך יום טוב ראשון וכבו אחרי כן אין בכך כלום ומותר להדליקן לצורך יום טוב שני או יעשה פתילות אחרות מבחול לצורך יום טוב שני ולא יסמוך על הישנות הנותרות מיום ראשון. וכן הלפידים שהובערו קצת ביו"ט ראשון וכבו אסור לחזור ולהדליקן ביו"ט שני של ר"ה וכן לפידים שנותרו משבת ונכבו אסור להרליקן ביו"ט שאחריו כי הכבוי היא הכנה שטובו' הן יותר לחזו' ולהדליקן וצריך עצים אחרי' להרבו' ולערב בהן כדאמ' פ' משילין מרבה עליהם עצים מוכנים ומבטלן והיינו דאמר בירושלמי שירי פתילה ושירי מדורה אסורין ושירי שמן נמי נעשה צלול יותר כשמדליקין בו אבל בשני ימים טובים של גליות של פסח ועצרת וסוכות אין חששא בכל אלה שיום אחד חול ואיסור הכנה לא שייך מיו"ט לחול דביצה שנולדה בשבת או ביו"ט מותרת בחול וכן פירות שנשרו מאליהן ביו"ט מותרין למחר בחול וכן בשני ימים טובים של גליו' משא"כ בשני ימים טובים של ר"ה או יו"ט הסמוך לשבת לפני' או לאחריה כדפרישית לעיל עכ"ל. וקשיא לי אני המחבר יצחק בר' משה נב"ה דאדרבה מדשביק רבה לרב חסדא בר פלוגתיה ולא שני ליה מטעם הכנה כדשני ליה פ' בכל מערבין ש"מ דהודה רבה לר"ח דמחלפא שיטתיה דרב ותו דאין דרך הכנה בכך דאין הכנת פתילה כי אם הכתוב כדתני בר קפרא פ' המביא כדי יין ששה דברים נאמרו בפתילה שלשה להחמיר ושלשה להקל להחמיר אין גודלין אותה לכתחילה ביו"ט ואין מהבהבין אותה ביו"ט באור פי' מפני שמתקנה. ותנן בפרק במה מדליקין כחס על הנר כחס על השמן כחס על הפתילה חייב ר' יוסי פוטר בכולן חוץ מן הפתילה מפני שהוא עושה פחם ואוקמה ר' יוחנן לדר' יוסי כר' שמעון ומ"ש פתילה כדאמר רב המנונא ואיתימא רב אדא בר אהבה הכא בפתילה שצריך להבהבה עסקינן (רבה א') [דבהא] אפי' ר' שמעון מודה משום דקא מתקן מנא ופירש"י כר' שמעון ופט' ליה משום דאינה צריכה לגופה וכחס על הפתילה ה"ט דמיחייב כגון להבהבה שלא הובהבה מבעוד יום דכיבוי זה צריך לגופה שיהא הלהב נוח לאחוז בה כשיבוא להדליקה עכ"ל. הא למדת שעיקר הכנת הפתילה היינו הבהוב אבל בהבהבה מבעוד יום לא משכח בה כבוי הצריך לגופה. וגם מה שפי' דטעמיה דרב אסר שירי פתילה משבת ליו"ט לא הוה משום קדושה אחת אלא משום הכנה ור"ח לטעמיה דלית ליה הכנה דרבה גם ע"ז אני משיב שהרי אשכחן בירושלמי פ' בכל מערבין דסתמא דתלמורא ושאר אמוראי נמי מפרשי טעמא דרב משום קדושה אחת דמסיק התם בירושלמי בכל מערבין אמר להם רבי אליעזר אין אתם מודים לי שאם עירב בככר הראשון שהוא מערב בככר השני שאם אכלו בראשון שהוא עירוב לראשון ואינו עירוב לשני הרי שתי קדושות הן ואינון מתיבין ליה ואין אתה מודה לנו שאין מערבין בתחילה ביו"ט הרי קדושה אחת דאתפלגון שירי פתילה שירי מדורה שירי שמן שכבו בשבת מהו להדליקן ביו"ט רב ור' חנינא תרויהון אמרין אסיר ר' יוחנן אמר מותר אמר ר' מנא קומי ר' יודן מה אפכי לה פתילה גבי ביצה א"ל מן מה דאת חמיי רבנן מדמיי לה הדא היא ואח"כ מסיק ר"ח בעי מחלפא שיטתיה דרב וכו' ובמעיינת התם בכולה ההיא שמעתא משכחת לה כולה שמעתא. דמפרשי טעמיה דרב משום קדושה אחת [ויותר נראה בעיני כדברי רבותי שמפרשי' דלדידן שרי ואע"ג דפסקי' כרב בריש ביצה לענין דשבת ויו"ט נולדה בזה אסורה בזה ולא כר"י דשרי דהתם טעמא משום הכנה דרבה כדמפרש התם ולא קדושה אחת הן] דרב ס"ל שהם שתי קדושות דאמר הלכה כד' זקנים אליבא דר' אליעזר וההיא דירושלמי לאו משום הכנה קאסר ליה דלא שייכא הכנה בכה"ג אלא מטעם קדושה אחת אוסר כדפרישית. ושלחתי הדברים לה"ר ישעיה בן ה"ר מלי זצ"ל וזה אשר השיב לי כל אלה דברי ה"ר ברוך זצ"ל נראו לי רחוקים ביותר ואין הלב מקבלן שתיקרא הכנה הדלקת השמן והפתילה והעצי' אצל יו"ט ומה שהשבת עליו דאדרבה מדשבקיה רבה לרב חסדא בר פלוגתיה ולא שני ליה מטעם הכנה כדשני ליה בפ' בכל מערבין ש"מ דהודה רבה לר"ה דמיחלפא שיטתיה דרב ותו דאין דרך הכנה בכך דאין הכנת פתילה כי אם הבהוב. אלה הדברים נראה לי נכוחים שאין לתלות טעם שירי שמן והפתילה והמדורה בעבור הכנה כלל [חדא שאין זה הכנה כלל] לחושבם הכנה ועוד תלמוד ירושלמי אוסר משום טעם קדושה אחת ואין שום אמורא שישיב לרב חסדא דלא מיחלפה שיטתיה דרב וטעמא משום הכנה ואנן ניקום ונאמר מילתא מה דלא מסתבר לאמוראי. הילכך בודאי לא אסר רב אלא משום קדושה אחת דכיון שהדליקן לשבת הוקצו מחמת איסור שכל זמן שהן דולקין אסור לכבותן וכשכבו מאליהן אסור להנות מהם כל יום השבת דמגו דאתקצאי לביה"ש אתקצאי לכולי יומא וכי היכי דאתקצאי לכל יום השבת אתקצאי נמי ליום טוב שלאחריה משום דקסבר רב קדושה אחת הן וכיומא אריכא דמו ומה שנאסר בשבת נאסר ביו"ט וקשה לי לדברי ירושלמי שאוסר אות' ביום טוב מפני שהוקצו בשבת מחמת איסור א"כ אם היו דולקים בין השמשות של מוצאי שבת אסורים ביו"ט אפי' למ"ד שתי קדושות הן ולאו ביומא אריכא דמו דהא אתקצאי לביה"ש משום דהוה ספק שבת וקיי"ל דכל דאתקצאי ביה"ש אתקצאי לכל' יומא וכדאמר גבי נויי סוכה שהן אסורין עד מוצאי יום טוב האחרון מיגו דאתקצאי לביה"ש שהוא עדיין ספק שביעי אתקצאי לכולא יומא וא"כ יום טוב שחל להיות אחר השבת אל נשחוט בהמה חיה ועוף שהרי הוקצו לביה"ש מחמ' איסור שהוא ספק שבת ואסור לשחוט ויהיו אסורין כל היום לשחוט כיון שהוקצו לבין השמשות ונ"ל לתרץ דאע"ג דאסירי למישחט בין השמשות מותרין לשחו' ביום טוב [דיו"ט לגבי שחיטה כחול הוי] כיון שמותר לשחוט במוצ"ש לחול ואע"פ שביה"ש היה אסור לשחוט משום שמלאכה זו מותרת בחול ולכך אף ביו"ט מותר לשחוט שבשבת אסור לשחוט משום מלאכה אבל ביו"ט מלאכה זו מותרת כאילו היה חול אבל נר שכבה בשבת נאסר בכל היום משום מוקצה וכמו שנאסר בכל היום נאסר גם ביו"ט שלאחריו דקדושה אחת הן וכיומא אריכא דמו וכמו שנוהג איסור הכבוי בשבת כן נוהג גם ביום טוב שאסור לכבות הנר והעצים כדי לחוס עליהם ואע"פ שהם צריכין לו ביו"ט עצמו והלכך איסור המוקצה של שבת הוא מושך גם ביו"ט שלאחריו ודוקא שכבו בשבת שנאסרו משום מוקצה הן אסורין גם ביו"ט אבל אם היו דולקין והולכין בין השמשות של מוצ"ש מותרין ביו"ט דיו"ט גבי הדלקה בחול הוי וכמו שהן מותרין במוצ"ש לחול כך הן מותרין במוצ"ש ליו"ט כמו שאמרתי גבי שחיטה. כלל הדבר כל שנאסר בשבת משום מלאכה כגון נר הדלק' ובהמה בחייה מותרים ביו"ט דיו"ט לגבי מלאכה זו כחול הוי וכל שנאסר בשבת משום מוקצה נאסר גם ביו"ט שלאחריו למ"ד קדושה אחת הן וכיומא אריכא דמו ויפה אר"ח דמיחלפיה שיטתיה דרב כי היכי דלא תקשי הא דרב אמאי דאמר הלכה בפ' בכל מערבין דשתי קדושות הן. ופסק הלכה הוא כדפסק רב בעירובין דשתי קדושות הן וביצה שנולדה בשבת דאסורה ביו"ט משום הכנה וזו הלכה של שירי שמן ופתילה לא הוזכרה בתלמודנו כלל כ"א בירושלמי מביא אותה ואפי' אם איתא דרב אמרה. הלכה בזו שאמר בעירובין והדר ביה מההיא והילכך שירי שמן ושירי פתילה ושירי מדורה שדלקו בשבת מותרין ביו"ט דב' קדושות הן ולאו כיומא אריכ' דמו. ישעי' בי רבנא מלי ז"ל: והשתא דפרישית דהלכה כר"א דשבת ויו"ט שתי קדושות הן יש לנו ללמוד מיכן דמי שבא בספינה ביו"ט מחוץ לתחום שמותר לו בשבת לצאת ממנה ולהכנס לעיר ומהלך את כל העיר כד"א דלכשיקדש היום קונה שביתה בספינה בתחום העיר ולא חשבינן ליה כאילו בא בשבת מחוץ לתחום דלאו קדושה אחת היא ולאו ביומא אריכא דמי אלא שתי קדושות הן כדפסיק רב ואע"ג דקניית שביתה מיו"ט לשבת קרי הכנה בכולה שמעתא ואין יו"ט מכין לשבת ותניא נמי אמרו לו לר"א אי אתה מודה שאין מערבין בתחילה מיום טוב לשבת אמר להן אבל הא (לאו) [לאיי] חדא קדושה היא ור"א התם משום הכנה שמכין מיו"ט לשבת ולאו משום דחד יומא אריכא הוא הא למדת דקניית שביתה מיו"ט לשבת הכנה היא ואסור. הני מילי שהולך ומערב בפת דהויא הכנה דקרי לה שם עירוב אי נמי במהלך ומערב ברגליו דבעי למימר שביתתי במקומי דבדיבורו מכין מיו"ט לשבת אבל הכא בספינה דלא קאמר ולא מידי אין כאן הכנה ושרי דאמר רב יהודא עירב ברגליו ביום ראשון מערב ברגליו ביום שני עירב בפת ביום ראשון מערב בפת ביום שני עירב בפת ביום ראשון מערב ברגליו ביום שני עירב ברגליו ביום ראשון אין מערב בפת ביום שני שאין מערבין בתחילה בפת מיו"ט לשבת דהויא הכנה דקרי ליה השתא שם עירוב. עירב בפת ביום ראשון מערב בפת ביום שני אמר שמואל ובאותה הפת דוקא דקרא עליה שם מאתמול והשתא קא שתיק אבל לא בפת אחרת דבעי למיקרי עלה שם עירוב השתא ואמר רב אשי מתני' נמי דייקא דקתני כיצד הוא עושה מוליכו בראשון ומחשיך עליו נוטלו ובא לו בשני מחשיך עליו ואוכלו ובא לו הא למדת דהיכא שאינו קורא שם עירוב עליו שפיר דמי ולא מקרי הכנה אלא ממילא קני שביתה וה"ה לבא בספינה שממילא קונה שביתה ושרי. מיהו יש לדחות דשאני הכא שכבר קרא עליה שם עירוב אתמול ומחזי כאילו עירב כבר מעי"ט ותו דפרכינן ואלא הא דאמר רב יהודה עירב ברגליו ביום ראשון מערב [ברגליו] ביום שני הא קא מכין מיו"ט לשבת דבשלמא מערב בפת בשני תרצת דתחילת (קודם) [היום] קונה עירוב ועירוב דפת בשתיקה ממילא קני דהא כבר קרא עליה שם מערב יו"ט ראשון דבאותה פת דוקא מערב אלא בעירב ברגליו דבעי למימר שביתתי במקומי ולא מצי לכוין תחילת יום השבת ובעי למימר מבעוד יום [ואשתכח דקא] מכין מיו"ט לשבת א"ל מי סברת דאזיל ואמר מידי דאזיל ושתיק וקונה שביתה ממילא הא למדת דאע"ג דאותה הליכה שעירב בה [בראשון] פסקה (ואצצה) [ויצאה] דלא דמי לי' לפת דזהו אותו פת עצמו שקרא עליה שם עירוב מבראשון אפי' הכי שרינן ליה לילך ולקנות שביתה הואיל ולא קאמר ולא מידי דאין זה הכנה כ"ש לבוא בספינה ביום טוב שקנה שביתה בין השמשות ומותר לו לצאת ממנה לאחר בין השמשות ותו דת"ר עירב ברגליו ביום ראשון מערב ברגליו ביום שני נאכל עירובו בראשון אין יוצא עליו בשני ד"ר ור' יהודה אמר ה"ז חמר גמל דילמא חדא קדושה היא וקנה העירוב לשני הימים והפסיד אלפים שכנגד עירובו וכאן לא קנה כלום אלא אלפים שהיו לו בלא עירוב או דילמא שתי קדושות הן ולא [קנה] עירובו אלא ליום א' ודינו להיות בשני כבני עירו ואין לו אלא אלפים וממ"נ בהני אלפים משתרי. ופי' רבי' יצחק בר אשר זצ"ל דר' דאמר אין יוצא עליו בשני מיהו כבני עירו [הוי] ויש [לו] אלפים לכל רוח מעירו דר' ס"ל כר"א דאמ' שתי קדושות הן ואין לספוקי ולומר לחומרא כדאמר ר"י ה"ז חמר גמל משום דדילמא חדא קדושה היא. ומתוך כך דקדק רבי' יב"א להתיר לצאת מן הספינה דהא הבא מאתמול קנה שביתה לשם במקום העירוב ולא היה לו אלפים מעירו שכנגד עירובו. ואע"ג דמאתמול קנה שביתה במקום אחד אומר ר' דס"ל כר"א דלכתחילה קונה לו שביתה אחרת מיו"ט לשבת כאן כעירו ויש לו אלפים אמה לכל רוח בעירו. והאי נמי הבא בספינה לעירו אע"ג דמאתמול קנה שביתתו במקום שהיתה שם הספינה מיהו עכשיו שבא לתוך אלפים לעירו קודם ביה"ש ממילא קונה שביתתו כאן ויש לו אלפים כבני עירו ומותר לו לצאת מן הספינה לאחר בין השמשות וללכת לביתו. ותו נראה בעיני ראיה ברורה דא"ל אביי ואלא הא דתנן כיצד הוא עושה מוליכו בראשון ומחשיך עליו נוטלו ובא לו בשני מחשיך עליו ואוכלו ובא לו הא קא מכין מיו"ט לשבת א"ל מי סברת סוף היום של ערב שבת קונה עירוב [תחילת היום של שבת קונה עירוב] ושבת מכינה לעצמה ואיהו לא צריך למימר ולא מידי [הלכך אף כאן] אין הכנה כלל ושרי ליה לצאת מן הספינה לאחר בין השמשות ויש לו אלפים אמה לכל רוח עירו: תניא והיה ביום הששי והכינו חול מכין לשבת וחול מכין ליו"ט ואין יו"ט מכין לשבת ואין שבת מכינה ליו"ט ומש"ה שבת ויו"ט נולדה בזה אסורה בזה דליתא מן המוכן בהיתר. והכינו משמע והזמינו כמו מיכן אני אוכל לערב וכ"ש הזמנה בעשייה בידים דאי משום הכנה בידים ולומר שיאפו ויבשלו מבעוד יום בהדיא כתיב את אשר תאפו אפו אלא הזמנה בפה קאמר וכתיב והיה ביום הששי וסתם ששי חול הוא ואחשבה רחמנא לסעודת שבת שיזמיננה מבעוד יום. ובחול ואין יו"ט מכין לשבת. דששי כתיב דמשמע חול ויו"ט נמי שבת איקרי ובעי סעודתו הזמנה והזמנתה בחול אבל סעודת חול לא חשיבה ולא שייכא בה הזמנה והלכך באחד בשבת בעלמא שאינו יו"ט לא אסרינן ביצה שנולדה אתמול בשבת. ואין יו"ט מכין לחבירו הכא ל"ג לה וטעמא דמילתא משום דששי דמשמע חול מכין ליו"ט ושבת ולא יו"ט (ושבת) [ליו"ט] כך פי' ר' שמואל זצ"ל. וכשם שהשבת מכינה לעצמה כדאמרי' בסמוך כך יו"ט מכין לעצמו ומה שנאסר נולד ביום טוב למ"ד משום הכנה גזירה משום יו"ט אחד השבת ואמר במדרש שלא ירד להם מן לישראל בשבתות וימים טובים ויש מדרשות חלוקין דדרשינן ויברך אלקים את יום השביעי ויקדש אותו ברכו במן וקדשו במן שלא ירד בו משמע אבל ביו"ט ירד א"כ יו"ט מכין לשב'. ובתפלת ערב של שבת אנו אומרים באתה קדשת וברכתו מכל הימים וקדשתו מכל הזמנים משמע כמו כן שירד מן בימים טובים. ולפי אותו מדרש שסובר אליבא דהלכתא שלא ירד מן לישראל צ"ל דמשמע ליה ביום הששי דבחול כדפי' רבינו שמואל דהששי משמע המיוחד והמבורר שהוא חול כדדרשי' הירך המיומנת שבירך הלכך הכנה דאורייתא היא. ומה שאנו אופים מיו"ט לשבת משום עירובי תבשילין מפרש לה רבה בפ' אלו עוברין משום הואיל והקשה רבי' יב"א המבשל בשבת בשוגג אמאי יאכל דאפי' ר' יוחנן הסנדלר [דקא אסר] לא מדאורייתא [קאסר] כדמוכח פ' אילו נערות ואמאי מדאין יו"ט מכין לשבת כ"ש שבת לעצמו. ומתוך קושיא זו רגיל רבי' יב"א לפרש דבאפייה ובישול לא שייכא הכנה כיון דאין זה אלא תיקון בעלמא שמתקן את האוכל ואין הכנה אלא לענין ביצה שהוא מעשה חדש דמאתמול גמרה כדאיתא בריש מסכת ביצה ולענין קניית עירוב דשמעתין דמשוי ליה הכנה. וקשיא לפירושו מאי פריך בריש מסכת ביצה שבת בעלמא תשתרי והא לידה הכנה הוא כדמוכח' ההיא דרב ור"י בפ"ק דביצה דשבת ויו"ט נולדה בזה אסורה בזה משום הכנה ובחנם דחק רבי' יב"א דהא אמרי' בהדי' בשמעתי' דשבת מכינה לעצמה: בריש פרק שני דמסכת ביצה ת"ר יו"ט שחל להיות ע"ש אין מערבין לא עירובי תחומין ולא עירובי חצירות ר' אומר מערבין עירובי חצרות אבל לא עירובי תחומין לפי שאתה אוסרו בדבר האסור לו ואי אתה אוסרו בדבר המותר לו שלח ר' אלעזר לגולה לא כששונין בבבל ר' מתיר וחכמים אוסרים אלא ר' אוסר וחכמים מתירים א' רבא א"ר סחורה א"ר הונא הלכתא כותיה דר' לחומרא. הלכך יו"ט שחל להיות ע"ש אין מערבין לא עירובי תחומין ולא עירובי חצירות: בריש פ' שני דמס' ביצה א"ר חייא בר אשי אמר רב מניח אדם עירובי (תבשילין) [תחומין] מיו"ט לחבירו ומתנה איכא דאמרי א"ר חייא בר אשי אמר רב מניח אדם עירובי תבשילין מיו"ט לחבירו ומתנה מ"ד עירובי תחומין כל שכן עירובי תבשילין מ"ד עירובי תבשילין אבל עירובי תחומין לא מאי טעמא דלמקני שביתה בשבתא לא. פסק אלפס הלכתא כאיכא דאמרי ופי' דהני מילי בעירובי תחומין דמקניא שביתה הוא אבל עירובי חצירות דביטול רשות הוא מניח אדם עירובו ביו"ט ראשון ומתנה ונימא הכי אי האידנא חולא בהאי עירובא נשתרי לן לטלטולי בשבתא מביתא לביתא ומדרתא לדרתא ואי האידנא יומא טבא אין בדברי כלום ולמחר במעלי שבתא דהוא יו"ט שני נימא הכי אי האידנא יומא טבא כבר עריבנא מאתמול והשתא לא צריכנא מידי ואי האידנא חולא הוא בהאי עירובא לשתרי לן לטילטולי מביתא לביתא ומדרתא לדרתא וכן פסק ה"ר משה בר מיימון זצ"ל: