מתני' נתנו במגדל ונעל בפניו ואבד המפתח ה"ז עירוב. וכגון שהמגדל ברה"י דאי הו"ל מפתח בידו לא הוה ביה שום איסור דהוא ועירובו ברה"י. ר' אלעזר אומר אם (ידוע) [אינו יודע] שהמפתח במקומו אינו עירוב. ואמאי הוא במקום אחד [ועירובו במקום אחר] הוא ונהי נמי דתרוייהו ברה"י נינהו מיהו כיון דלא מצי שקיל ליה הו"ל כשני מקומות. רב ושמואל דאמרי תרוייהו הכא במגדל של בנין עסקי'. של לבנים. שנוח לסותרו וכדאוקימנא באוירי דליבני סדורות זו ע"ג זו בלא טיט דלאו סתירה היא ואליבא דר"מ. רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו הכא במגדל של עץ עסקי' דמ"ס כלי הוא ואין בנין בכלים ואין סתירה בכלים ומ"ס אוהל [הוא]. פי' רבי' שמואל זצ"ל דעירובו עירוב ה"ט משום דקסבר כלי הוא וקים לן דאין סתירה בכלים ומצי למיסתר ליה אפי' בשבת דליכא אלא משום שבות דרבנן ואין בנין בכלים כגון בנין שאין גמר מלאכה כגון שנפרצה תיבה ומגדל ויחזיר הקרשים למקומן ואינו חייב משום בונה אבל לאנקיט בהו סיכתא להעמידן דהיינו גמר מלאכה מחייב וכבר פירשתי בהלכות שבת דהכי קיי"ל דאין בנין בכלים ואין סתירה בכלים ואקשינהו אביי לרבה ורב יוסף ואמר ומתני' דעירוב במאי מוקמי לה ופירש"י דהא לכולי עלמא אי גדול הוא אוהל הוא ואמאי עירובו עירוב ואי קטן הוא שאינו מחזיק ארבעים סאה בלח כלי הוא ומ"ט דר"א. אביי ורבא דאמרי תרוייהו הכא במנעל קטיר במיתנא עסקינן שקשור המנעל בחבל ובעי סכינא למיפסקיה דאי הוה מצי למיפסקיה בידיה שפיר דמי אפי' לר"א דאין חתיכה אסורה אלא במחובר אבל הכא מקלקל הוא ושרי כדתניא במסכת ביצה חותמות שבכלים מתיר מפקיע וחותך ואע"ג דהכא אוהל הוא ואמרי' [התם] שבקרקע אסור לחתוך גזירה דרבנן היא דמחזי כי סותר ולא סותר בנין ממש דהא פתיחת דלת בעלמא היא וכיון דשבות הוא ל"ג עליו בין השמשות. ור' אלעזר ס"ל כר' נחמיה דאמר אפי' טלית אפי' תרווד אין נטלין אלא לצורך תשמישן. ועיקר תשמישו של סכין לא לחתוך חבלים הוא אלא לחם ובשר ואוכלים והכי פליגי ת"ק ל"ל דר' נחמיה הלכך עירובו עירוב דפסיק ליה למיתנא ור"א אומר אם בעיר אבד ה"ז עירוב דכי משכח ליה מייתי ליה דרך קרפיפות ואם בשדה אבד אינו עירוב דלמיפסקיה לא מצי כר' נחמיה: