עושין פסין לביראות שבר"ה וביראות עצמן רה"י הן שעמוקין עשרה ורחבין ארבעה ואין יכול למלאות מהן מפני שמטלטל מרה"י לר"ה ועושין פסין הללו להכין להם היקף שיהיו הפסין הללו עושין את סביבות הבור דה"י וימלא ויוציא ויניח שם ותכנס בהמתו וישקנה. ד' דיומדין נראין כשמונה. עמוד הנראה כשנים שעשוי כמרזב שלנו וכשנועצו בקרקע לפאת דרומית מערבית נוטה צדו אחד למזרח וצדו אחד לצפון והשני לפאת מערבית צפונית נוטה צדו אחד למזרח וצדו אחד לדרום והשלישי לפאת צפונית מזרחית נוטה צדו אחד למערב וצדו השני לדרום והרביעית לפאת מזרחית דרומית נוטה צדו אחד למערב וצדו אחד לצפון נמצא לכל רוח שתי אמות דופן אמה כנגד אמה והריוח בינתים דברי ר' יהודה ר"מ אומר שמונה נראים כשנים עשר ארבעה דיומדין כדפרישית וארבעה פשוטין. באמצע נותן לכל רוח לוח א' דהיינו פס. גובהן של הפסין בין לר"י בין לר"מ י"ט ורחבן ו' טפחים דהיינו אמה כדפרי' בפ"ק דבאמה בת ששה טפחים משערינן והכא שוחקות ומרווחות בעינן. ועוביין כל שהו ובין הפסין כמלא שתי רבקות של שלש שלש בקר דברי ר"מ ר"י אומר של ארבע ארבע ובגמרא מפרש לשיעורייהו. קשורות ולא מותרות. חומרא היא למעט ריוח שבינתים. אחת נכנסת ואחת יוצאה. קולא היא דלא בעינן עשר מצומצמות אלא שוחקות. פשיטא כיון דתני ליה קשורות אנא ידענא דלא מותרות אי תנא קשורות ה"א מאי קשורות בעין קשורות קמ"ל ולא מותרות תנא רבקה נכנסת רבקה יוצאה ולא פרה נכנסת ופרה יוצאה דא"כ לא הוו להו קשורות: ת"ר כמה ראשה ורובה של פרה. שנתנו חכמים שיעור להרחיק פסין מן הבור שיהיו רחוקים כדי ראשה ורובה של פרה כדתנן במתני' מותר להקריב הפסין לבאר ולעשות ההיקף קצר ובלבד שתהא משפת הבאר עד בין הפסין כדי ראשה ורובה של פרה אבל בבציר מהכי לא דילמא ממשיך אחר פרתו ומפיק לדוולא חוץ ממחיצה וקא מפיק מרה"י לרה"ר. וכמה כדי ראשה ורובה שתי אמות וכמה עוביה של פרה אמה ושני שלישי אמה שהן בעשר אמות ששה בקר שש אמות ושנים עשר שלישים ארבע אמות הרי כאן עשר אמות פרוץ בין הפסין דברי ר"מ ר"י אומר בשלשה עשר ובי"ד לח' בקר ח' אמות וט"ז שלישים דהיינו ה' אמות ושליש אמה מן הכל שלשה עשר אמות ושליש אמה. ופרכי' אליבא דר"מ אמאי תנא שהן כעשר אמות והא עשר הויין כדפרישית. משום דבעי למיתנא בסיפא בדברי ר"י בי"ג י"ג טפי מי"ג הויין משום דבעי למתני בי"ד י"ד הא לא הויין אר"פ יתרות על שלשה [עשר] ואין מגיעות לארבעה עשר אלא י"ג ושליש כדפרי': אמר רב פפא בבור רחב ח' כ"ע ל"פ דלא בעינן פשוטין אפי' לר"מ דכי מרחיק כדי ראשה ורובה של פרה דהיינו ב' אמות מכל רוח נמצא החלל שבין המחיצות י"ב אמה והפסין רחבן אמה לכל רוח זה כנגד זה נמצא בין פס לפס י' אמות ור"מ בהכי שרי. בבור רחב י"ב אמה כ"ע ל"פ דבעינן פשוטין דכי מרחיק שתי אמות מכל רוח יש חלל המחיצה ט"ז אמה ומהן ב' אמות עומד הרי בין זה לזה י"ד אמות ור"י לא שרי אלא י"ג אמות ושליש ובעי פשוטין אפי' לר"י כי פליגי בבור שהוא רחב יותר משמונה ואינו רחב י"ב אמות לר"מ בעינן פשוטין לר"י לא בעינן פשוטין וקיי"ל לקמן בפ' מי שהוציאוהו ר"מ ור"י הלכה כר"י הלכך בעינן שלא יהא פרוץ בין הפסין יותר מי"ג אמה ושליש אמה אבל אם יש י"ג אמה ושליש אמה בין הפסין ה"ז בשר ואין רשאי להקריב לבאר את הפסין אלא שתי אמות [אבל פחות משתי אמות] אסור לו להשקות שם לבהמתו דילמא ממשיך אחר פרתו וממשיך לדוולא חוץ למחיצה וקא מפיק מרה"י לר"ה:
תנן התם לא יעמוד אדם ברה"י וישתה בר"ה בר"ה וישתה ברה"י אא"כ מכניס ראשו ורובו למקו' ששות' גבי אדם הא קאמרינן דבעי' ראשו ורובו. גבי בהמה מאי מי בעינן ראשה ורובה או לא. היכא דנקט מנא ולא נקיט לה לצוארה באפסר שלא תוכל לעקם ראשה לחוץ. לא תבעי לך דבעי' ראשה ורובה דודאי חיישינן שמא תעקם ראשה ויוציא זה הכלי לאחריה. כי תבעי לך היכא דנקט מנא ונקיט לה מי בעינן ראשה ורובה או לא. ת"ש ובלבד שתהא פרה ראשה ורובה בפנים ושותה מאי לאו דנקיט מנא ונקיט לה ואפ"ה בעינן ראשה ורובה בפנים לא דנקט מנא ולא נקט לה. וכי לא נקט לה מי שרי. לאחוז הכלי בפסי ביראות ואע"ג דעשויין כתקנן (שהפכה) [שהפרה] ראשה ורובה בפנים. והתניא לא ימלא אדם מים ויתן לפני הבהמה שיאחוז הכלי בידו בעוד שהיא שותה. אבל ממלא הוא ושופך והיא שותה מאליה. ולקמן בשמעתין מיתניא גבי פסי ביראות וע"כ בדלא נקיט הוא לה דאי נקיט לה ואפ"ה אסור למה הצריכו ראשה ורובה בפנים אלא פשיטא בדלא נקט לה ומתני' דשרי בדנקיט לה וקתני ראשה ורובה [בפנים] וש"מ אע"ג דנקיט למנא ונקיט לה אפ"ה בעינן שתהא ראשה ורובה בפנים לעולם אימא לך מתני' דנקיט מנא ולא נקיט לה ולהכי בעינן ראשה ורובה בפנים וברייתא הא אתמר עלה אמר אביי דלאו בבהמה [העומד' ] ברה"ר וראשה ורובה בין הפסין עסקי' אלא בבהמה העומדת בבית עסקינן וחלונות פתוחות לר"ה ואבוס מתוקן לפניה ברה"ר גבוה י' ורוחב ד' דהוי רה"י ונותנין לה תבן ומספוא מרה"י וראש האיבוס נכנס לבין הפסין ואשמעינן דלא ימלא מן הבור ויגביה הדלי על ראש האיבוס וילך דרך רה"ר ויטלטל הדלי על ראש האיבוס לפני הבהמה אע"ג דקיי"ל עומד אדם ברשות הרבים ומטלטל ברשות היחיד בהמוצא תפילין הכא ע"ג האיבוס בעומד ברה"ר אסור דילמא כי בעי לאנוחי דלי על ראש האיבוס חזי ליה לאיבוס דמקלקל בראשו שבר"הר ואינשי ודרי לדולא בהדיה ומורידו לארץ מן האיבוס ומניחו ברה"ר וקא מפיק מבין הפסין לר"ה הלכך לא יניחנו ויטלנו אלא שופך על האיבוס והמים הולכים עד הבהמה מאליהן. ל"א אמר אביי הכא באיבוס העומד וכו' ובהמה עומדת בר"ה אצל בין הפסין ואוכלת בו ואשמעי' תנא דלא ימלא הדלי ויתן בראש האיבוס של בין הפסין ויאחזנו והיא שותה דילמא חזי ליה לאיבוס דמקלקל בראשו אחד שברה"ר וילך שם עם הדלי שבידו ויצא מתוך הפסין דרך רה"ר הלכך שופך לפניה דא"נ חזי לאיבוס דמקלקל ואזיל התם כי לא נקיט מידי בידיה דלידריה דהא כי שופך לפניה המים מניח הדלי לשם וליכא מידי בידיה. ופרכי' וכה"ג מי מחייב והא"ר ספרא א"ר אמי א"ר יוחנן המפנה חפצים מזוית לזוית ונמלך עליהם והוציאן פטור שלא היתה עקירה משעה ראשונה לכך דילמא הדר מעייל להו לאיבוס לבתר דאנחיה וקא עקר ליה מר"ה לרה"י. ונראה בעיני דהלכתא כהלכתיה דאביי ולית הלכתא כסוגייתיה. הלכת' כהלכתיה דבאבוס העומד בר"ה גבוה י' ורוחב ד' וראשו אחד נכנס לבין הפסין שלא ימלא אדם מים ויתן לפני בהמתו ויאחוז הכלי בידו בעוד שהוא שותה אבל ממלא הוא ושופך והיא שותה מאליה ובשני הלשונות שפירש"י תרויהו איתנהו. ולית הלכתא כסוגייתיה דמוקי לברייתא בכה"ג. דדחיק' מילתא לשנוייה בהכי אלא מתני' דנקט למנא ונקיט לה ואפ"ה בעינן ראשה ורובה לפנים ותו דע"כ בעייתון לא אפשיטא והואיל ואיכא למיחש לה בעינן ראשה ורובה בפנים כי תבעי לך היכא דנקט מנא ולא נקט לה אי סגי לה בראשה ורובה אי לא וללישנא קמא פשיטא לן דסגי לה בראשה ורובה ואית לן למיחש לאיכא דאמרי ולהחמיר הואיל ולא אפשיט ולא שרינן כלל עד דנקט למנא ונקיט לה וראשה ורובה [בפנים]. וה"ר משה מיימון כתב מותר להקריב ד' הזויות הללו לבאר והוא שתהיה פרה וראשה ורובה בפנים מן הפסין ושותה ואע"פ שלא יאחוז ראש הבהמה עם הכלי שבו המים הואיל וראש' ורובה בפנים מותרת ואפי' לגמל עכ"ל ואין נר' בעיני אלא כדפרישית נראה בעיני הלכה למעשה:
בעי מניה אביי מרבה יותר משלש עשרה אמה ושליש לר' יהודה. דלא אידכר פשוטין וקיי"ל נמי כותיה מהו פשוטין דוקא עדיפי ליה ומרוחקין מן הדיומדין י"ג אמות למיהוי הכירא ביני ביני או הארכת דיומדין. דהכי עדיף דלא ליתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ויבטליה. א"ל תניתוה כמה הן מקורבין כדי ראשה ורובה של פרה וכמה הן מרוחקין אפי' בור או כוריים ר' יהודה אומר בית סאתים מותר יתר מבית סאתים אסור אמרו לו לר"י אי אתה מודה בדיר וסהר ומוקצה וחצר שאפי' בית חמשת כורין ואפי' בית עשרת כוריים שמותר אמר להן זו היא מחיצה שלימה היא ואלו פסין הן ובין כל אחד ואחד י"ג אמות ואין עומד אלא פס אמה בין י"ג לי"ג אלמא לרבי יהודה פשוטין עביד דאי בדיומרין מאריך הא מחיצה היא. ואי איתא דלר"י בדיומדין מאריך. הא נמי מחיצה היא. כמו דיר וסהר דזימנין דאיכא בין הפסין בהארכת דיומרין עומד מרובה על הפרוץ אלא ודאי פשוטין דוקא עביד ולהכי קאמר ואלו פסין ובין פשוטין לדיומרין איכא פרוץ מרובה ולעולם דיומרין נמי עביד וה"ק זו תורת מחיצה עליה ופרצתה אוסרת ביותר מעשר. ואלו תורת פסי ביראות עליהן ופרצתן ביותר מי"ג אמה ושליש. הלכך ביותר מבית סאתים לא מתכשר ולא אפשיט בעייתין. ונ"ב דלר"י דוקא פשוטה כדדייקא מתני' והא דדחינן דה"ק זו תורת מחיצה עליהן שינוייא היא ואע"ג דקיי"ל דאוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא מבטלי מחיצתא ומבטלי להם כדפרישית לעיל הכא ע"כ פשוטין מהני ולא מבטלי ליה אוירא דאר"פ בבור שתים עשרה דכ"ע ל"פ דבעינן פשוטין ואפי' לר"י אלמא דלר"י פשוטין מהני ואוירא לא מבטל ליה מיהו בהא איכא למימר דנקט פשוטין בעבור ר"מ ולר"י דיומדין במקום פשוטין לר"מ מיהו ע"כ אוירא לא מבטל לפשוטין דהא ר"מ פשוטין קתני ומתני' דמקיפין בחבלים דפ"ק סתמא היא וסתם מתני' ר"מ ושנינן עלה לעיל דאתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ומבטל ליה לחבל ומתני' נמי דהרחב מעשר אמות ימעט סתמא היא ועלה שקלי' וטרינן בגמ' ואמרי' דאתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ומבטל ליה ואפ"ה הכא קתני ר"מ פשוטין הלכך לר"י נמי אית למימר פשוטין דוקא עביד ואוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא לא מבטל ליה מיהו צריכא טעמא ותירוצא:
בעא מניה אביי מרבה תל המתלקט עשרה טפחים מתוך ד"א. כגון שהתל משופע קצת אבל מדרונו זקוף שקודם שימשך ד"א עלה ונתלקט גובהו עשרה טפחים וקיי"ל בהזורק במסכת שבת דלענין שבת הוי רה"י. הכא מאי. אי קאי במקום אחד מן הדיומדין מי הוי כמו דיומד או לא ולהכי נקט מתוך ארבע שאם היה מדרונו משופע יפה ואינו מתלקט לגובה עשרה עד שנמשך יותר מארבע ואפי' עלה גובהו בשיפוע זה לעשר אמות ארעא סמיכתא היא. א"ל תניתוה רשב"א אומר היתה שם אבן מרובעת אמה על אמה ואינה מחוסרת אלא חליקה. שינטל עובי שבינתים ותיעשה כמרזב דופן לכאן ודופן לכאן. רואין אותה כל שאילו תחלק ויש בה אמה לכאן ואמה לכאן נידון משום דיומד ואם לאו אינו נידון ר"י בנו של ריב"ב אומר אבן עגולה. מחוסרת חקיקה לחקוק וליטול בליטת עיגולה ולהשוות אמצעיתה לפיאותיה ותהא מרובעת ועדיין היא מחוסרת חליקה רואין אותה כל שאילו תחקק ותחלק וישיבה אמה לכאן ואמה לכאן נידון משום דיומד (תל המתלקט י' מתוך ד' נידון משום דיומד) במאי קא מפלגי דמ"ס דהיינו רשב"א חד רואין אמרי' תרי רואין לא אמרי' ומ"ס דהיינו ר' ישמעאל בנו של ריב"ב תרי רואין נמי אמרי' פירש"י ותל נמי כאבן עגולה דמי. ופי' רבי' שמואל זצ"ל בעיא דאביי (מר"י) כר"י [בנו של ר"י] בן ברוקה דקאמר הרי רואין אמרי' פשיטא ליה דתל נידון משום דיומד ותל נמי עגול הוא. וכ"פ הר"מ בר"מ זצ"ל דתל המתלקט עשרה טפחים מתוך ד' אמות שנידון משום דיומד והיינו כר' ישמעאל בנו של ריב"ב:
בעי מניה אביי מרבה חיצת הקנים. שעשאה לכאן ולכאן כעין דיומדין. ובין כל קנה וקנה פחות משלשה ויש בהן רוחב ו"ט דהיינו אמה. נידון משום דיומד או אינו [נידון] משום דיומד א"ל תניתוה היה שם אילן או גדר או חיצת קנים נידון משום דיומד מאי לאו קנה קנה פחות משלשה. לא גודרייתא דקני. דהיינו קנים מחוברים בעץ אחד סמוך לארץ ומלמעלה הן מתפרשין. א"ה היינו אילן אלא מאי קנה קנה פחות משלשה היינו גדר אלא מאי אית לך למימר תרי גווני גדר ה"נ תרי גווני אילן. איכא דאמרי גודרייתא דקני אבעיא ליה וא"ל תניתוה היה שם אילן כו' מאי לאו גודרייתא דקני לא קנה קנה פחות משלשה ותרי גווגי גדר. ופסק ה"ר משה מיימון דאילן וגדר וחיצת קנים וגודרייתא דקני כולם נידונים משום דיומד. ומיכן נמי שמעי' דהלכה כר"י בנו של ריב"ב ואמרי' תרי רואין דהא שנינן תרי גווני אילן ופירש"י אשמעי' אילן שלם דאיכא למימר ביה יחלק ויחקק ואשמעי' גודרייתא דאע"ג דליכא למימר הכי שרי הואיל ותחתיתו אחד הוא כדיומד. וה"ר משה מיימון כתב חבילה של קנים רואין כל שאילו יחלק בו אמה לכאן ואמה לכאן בגובה עשרה נידון משום זוית שיש בו שני פסין. נראה שר"ל דהיינו גודרייתא:
בעי מניה אביי מרבה חצר שראשה נכנס לבין הפסין מהו לטלטל מתוכה לבין הפסין או מבין הפסין לתוכה א"ל מותר. דהא ליכא דיורין בין הפסין דליסרו עלייהו דלהוי מוציא מרשותו לרשות חבירו. שתים. זו אצל זו ומחיצה ביניהם ושתיהן ראשן בין הפסין. מאי א"ל אסורות. אר"ה שתים אסורים ואפי' עירבו. דרך פתח המחיצה שביניהם דהשתא חדא נינהו ולא אסרן אהדדי אסורות לטלטל מתוכן לבין הפסין גזירה שמא יאמרו שיתוף עירוב מועיל לבין הפסין לשתף חצירות יחד שהרואה אותן מטלטלין מתוכן לבין הפסין לא ידע שפתח ביניהם וסבר האי דלא אסרי אהדדי בתוך בין הפסין כשאר ב' חצירות הפתוחות למבוי אחד שאסור להוציא מן החצירות למבוי אא"כ נשתתפו ה"נ נתנו עירובן בין הפסין כשאר שיתוף מבואות ואתו למישרי להכניס ולהוציא מבין הפסין לחצירותם [היכא] דליכא פתח ביניהם ויהיב שיתוף עירוב באחת החצירות דרך בין הפסין וההיא ודאי לא מהני דכי תקון רבנן שיתוף מבואות במבוי סתום תקון וארכו יתר על רחבו וזה מפולש לארבע צדדין. ורבה אמר אם עירבו מותרות. דכיון דעירבו דרך הפתח שביניהם וחדא רשות היא דלא אסרן אהדדי להך גזירה לא חיישי'. אמר לו אביי לרבה תניא דמסייעא לך חצר שראשה אחד נכנס לבין הפסין מותר לטלטל מתוכה לבין הפסין ומבין הפסין לתוכה ושתי' אסורות ואם עירבו מותרות לימא תהוי תיובתא דרב הונא אמר לך רב הונא התם דהדר עירבו. שנפרצה מחיצה שביניהם פרצה גדולה בסופה שגלוי וניכר לכל שרשות אחת היא (בזה) וקיי"ל כרבה. דתניא דמסייע ליה ורב הונא דאוקמה בדהדר עירבו שינוייא היא וכן פסק הרב ר' משה בר מיימון:
בעא מניה אביי מרבה יבשו מים בשבת מהו. לטלטל בתוך הפסין. מי אמרי' שבת הואיל והותרה הותרה או דילמא כיון דהיתר פסין אינו אלא משום מים והרי יבשו ואסור. ואכל פסי ביראות קאי. א"ל כלום נעשית מחיצה זו. והותרה מחיצה כזו אלא משום מים [מים] אין כאן מחיצה אין כאן. בעי ר' אבין יבשו מים בשבת [ובאו בשבת] מהו. חזרו ובאו מים של גשמים בו ביום מהו מי אמרי' חזרו פסין להיתרן הראשון לטלטל בתוכן או לא. א"ל אביי יבשו מים בשבת לא מבעיא לי דהא בעאי מניה דמר ופשיט לי [דאסור] וחזרו ובאו מים בשבת נמי לא מבעיא לי דתניא בל מחיצה שנעשית בין בשוגג בין במזיד שמה מחיצה לאו אתמר עלה אר"נ ל"ש אלא לזרוק אבל לטלטל אסור כי אתמר דרב נחמן אמזיד איתמר וכן הלכה כדאביי:
תנן מותר להקריב. פסין לבאר ולעשות ההיקף קצר. ובלבד שתהא. משפת הבאר עד בין הפסין כדי ראשה ורובה של פרה אבל בציר מהכי לא וכתב ה"ר משה מיימון דבבציר מהכי אפי' הגדי קטן שכולו נכנס לשם אסור להשקות. מותר להרחיק כל שהו. כל מה שבלבו לעשות היקף גדול. ובלבד שירבה בפסין דכל כמה דמרחיק מבור מגדיל ריוח [שבין דיומד] לדיומד וצריך להרבות בפסין עד כדי שלא יהיה בין פשוט לפשוט ובין פשוט לדיומד יותר מעשר אמות לר"מ או יותר מי"ג אמה ושליש לר"י. רבי יהודה אומר עד בית סאתים. יכול להרחיק עד שיחזיק היקף שסביב הבור בית סאתים ולא יותר. אמרו לו לא אמרו בית סאתים אלא בגינה ובקרפף. שאין היקפן לדירה. קרפף היקף גדול חוץ לעיר להכניס שם עצים לאוצר. אבל אם היה דיר של בהמות שעושין בשדות היום כאן ומחר כאן כדי לזבלה בגללי בהמות: או סהר. שעושין לבהמות העיר. או מוקצה. דהיינו רחבה שאחורי הבתים: או חצר. שלפני הבתים דכל הני היקפן לדירה היא. אפי' בית חמשת כורין. מותר להרחיק והני פסי ביראות נמי הואיל ומימיהן ראויין לשתיית אדם תשמיש דירה מעלייתא הוא. הלכך מותר לו להקיף סביב הבור ככל מה שירצה ואפי' כמה כורים ובלבד שירבה בפסין שלא יהא פרוץ בין פשוט לפשוט ובין פשוט לדיומד יותר מי"ג אמה ושליש דליתא לדר' יהודה דאמר עד בית סאתים דוקא אלא הלכה כחכמים שמקיף ככל מה שירצה ובלבד שירבה בפסין כדפרישית: א"ר יצחק בר אדא לא הותרו פסי ביראות אלא לעולי רגלים בלבד והתניא לא הותרו פסי ביראות אלא לבהמה בלבד מאי בהמה בהמת עולי דגלים אבל אדם אפי' עולי רגלים לא הותר לדלות ולשתות. אלא מטפס ועולה מטפס ויורד. ואוחז בידיו ורגליו בכתלים ונכנס ויוצא. איני והאמר רב יוסף א"ר יהודה אמר שמואל לא הותרו פסי ביראות אלא לבאר מים חיים ואי לבהמה מים חיים למה לי בעינן מידי דחזי לאדם. כיון דמים הוא דמשוו ליה מחיצה בעינן מים חשובים: גופא לא הותרו פסי ביראות אלא לבהמה בלבד אבל אדם מטפס ועולה מטפס ויורד ואם היו רחבין שאין יכול ליטפס אפילו לאדם נמי (לא) מותר [לו] למלאות וקיימא לן כהני שמעתתא דהילכתא נינהו:
אמר רב ירמיה בר אבא אמר רב אין בורגנין בבבל דאמר בכיצד מעברין אם היו בורגנין חוץ לעיר בתוך שבעים אמה ושיריים מתעברים עמה ומודדין תחום העיר משם ולהלן ומה הן בורגנין סוכות שעושין שומרי העיר ואינו דבר קבוע וקאמר ר' ירמיה דהנך בורגנין אינן בבבל כלומ' ואינן מתעברין עם העיר דבבבל איכא בידקי דמיא ושטפו להו הלכך לא חשיבי מידי. ולא פסי ביראות בחוצה לארץ. בשאר ארצות לבד מבבל. דלא שכיחן מתיבאתא. להיות תלמידים הולכים מעיר לעיר ללמוד תורה ופסי ביראות לא הותרו אלא לעולי רגלים ולכיוצא בהם שהולכים לדבר מצוה. אבל איפכא עבדינן. פסי ביראות בבבל דשכיחא מתיבאתא ובורגנין בשאר חוץ לארץ דלא שכיחא בידקי דמיא. איכא דאמרי א"ר ירמיה בר אבא א"ר אין בורגנין ולא פסי ביראות לא בבבל ולא בשאר ארצות בורגנין בבבל לא דשכיחי בידקי ובחוץ לארץ נמי לא דשכיחי גנבי דגנבי להו הלכך לא חשיבי להיות בתים. פסי ביראות בבבל לא דשכיחי מיא ולא הותרו פסי ביראות אלא במקום שצריכים מי גשמים לכנסן לשתות מהם דאיכא דחק. ובחוץ לארץ לא דלא שכיחי מתיבאתא. שמעינן משמעתין דאפי' בחוץ לארץ הותרו הפסין של ביראות וכגון דקאזיל ללמוד תורה או לכיוצא בו לדבר מצוה וכגון שצריכים למי גשמים דאיכא הדחק של מים דלא שכיחי מיא. א"ל רב חסדא למר בריה דרב הונא בריה דר' ירמיה בר אבא אמרי קא אתיתו מברניש לבי כנישתא דדניאל תלתא פרסא בשבתא. שמעתי שאומרים עליכם שאתם באים מברניש לבי כנישתא דדניאל בשבתא מקום [היה] בבבל שהיה דניאל מתפלל שם כדכתי' וכוין פתיחין ליה בעליתיה לקבל ירושלם. אמאי קא סמכיתו אבורגנין. שיש בורגנין מע' אמה לע' אמה. האמר אבא דאבוך משמיה דרב אין בורגנין בבבל נפק אחוי ליה הנך מתואתא. עיירות חריבות ונשארו שם מחיצות קיימות מן הבתים. דמבלען בתוך שבעים אמה ושיריים. שני שלישי אמה דהוא שיעור קרפף סאתים כחצר המשכן כדאמרי' לקמן ותנן בכיצד מעברין נותנין קרפף לעיר דכל ע' אמה ושיריים סמוך לעיר הוי עיר ואמרי' התם בכיצד מעברין נפש שלא נפרצה. מצבת קבר מתעברת עם העיר ואע"פ שאינה בית ממש ופי' רבי' שמואל זצ"ל שהיו מובלעות זו בזו באלכסון אבל לא באמצע הדרך ומשו"ה אשתלי רב חסדא וא"ל אמאי סמכיתו אבורגנין ושמעי' מינה דהבלעת אלכסון הויא נמי הבלעה:
תנן ר' יהודה אומר אם היתה דרך הרבים מפסקת. להני פסין שבקיעת רבים בין הפסין הוא. יסלקנה. לבקעה לצדדין ויעקם את הדרך חוצה לבין הפסין כדי שלא יבקעו שם רבים ויבטלו מחיצות ויסתום שם את הפסין או ימלא קוצים פן יעברו עוד דרך שם דקסבר ר"י אתו רבים ומבטלי מחיצתא. ר' יוחנן ור"א דאמרו תרויהו כאן הודיע כחן כו' [כאן וס"ל] מי ס"ל הכי (דמפרש) [דמדמפרש] מילתייהו דרבנן מכלל דדכי ס"ל והארבב"ח אר"י ירושלי' אלמלא דלתותיה נעולות בלילה חייבין עליה משום ר"ה כי ירושלי' רה"ר שלה מכוון משער לשער ומפולש ויש בה דריס' ס' רבוא ורוחב ט"ז אמה ואילמלא שנועלין דלתות בכל לילה חייבין עליה בשבת משום רה"ר אבל נעילת דלת משוי לה כחצר של רבים ומערבין את כולה וכל זמן שלא ערבו הויא כרמלית ולא מחייבי עלה וה"נ אמרי' בפ' בתרא דירושלים כרמלי' היא אבל אי לאו נעילת דלת הוה (מיערבא) [ד"ה] אלמא קסבר ר"י דאתו רבים ומבטלי למחיצתא. אלא כאן ולא ס"ל. כרבנן אלא כר"י דסבר דאתו רבים ומבטלי מחיצתא. ורמי דרבי יהודה אדר"י ורמי דרבנן אדרבנן דתניא לקמן בפ' כל גגות יותר ע"כ אר"י מי שיש לו שני בתים משני צידי רה"ר עושה לחי מיכן ולחי מיכן קורה מיכן וקורה מיכן ונושא ונותן באמצע אמרו לו אין מערבים רה"ר בכך קשיא דר"י אדר"י דבמתני' אית ליה דאתו רבים ומבטלי מחיצתא והתם גבי ב' בתים לא אתו רבים ומבטלי מחיצתא ולהיפך קשיא דרבנן אדרבנן. דר"י אדר"י ל"ק התם גבי שני בתים איכא שתי מחיצות של שני הבתים. הכא במתני' גבי פסין ליכא שתי מחיצות. דרבנן אדרבנן ל"ק הכא גבי פסין איכא שם ד' מחיצות. שיש שתי אמות היכר דופן לכל רוח התם גבי ב' בתים ליכא ד' מחיצות. ולא בעי לשנויי דר' יוחנן אדר' יוחנן דרבים שהם ששים רבוא כמו ברה"ר שבירושלים מבטלי מחיצות אבל רבים דמתני' דליכא ס' רבוא דמסתמא ליכא ס' רבוא בין הפסין הנהו כרבנן ס"ל דלא מבטלי מחיצתא. ולעולם כאן וס"ל דאע"ג דלא הותרו פסי ביראות אלא לעולי רגלים ואיכא ששים רבוא מ"מ בין הפסין לא עברו ששים רבוא שיבטלו המחיצות. לא ניחא ליה למימר הכי דרבים אפי' אינם ס' רבוא מבטלי מחיצתא למאן דאית ליה דרבים מבטלי ליה מחיצתא. ונראה דר' יוחנן דלא כר"י ולא כרבנן דלר"י היכא דאיכא שתי מחיצות מעלייתא לא מבטלי מחיצתא וכ"ש בד' מחיצו' דלא מבטלי להו רבי' ולרבנן אפי' היכ' דאיכא שם ד' מחיצו' לא מבטלי להו רבים מעתה לכ"ע לא מבטלי רבים מחיצות ירושלים דהא איכא ד' מחיצות מעלייתא מעתה ר' יוחנן דלא כמאן. ורבי' שמשון זצ"ל פי' בפ"ק דר' יוחנן כרבי יהודה ואיירי דהך דר' יוחנן במבואות שיש שערים לד' רוחות דליכא שתי מחיצות לעומד באמצע הרוחב. ואיני מבין דאין זה כי אם שם ארבע מחיצות ולרבנן מהני ולר"י לא מהני. ותו דתנן בפ' המוצא תפילין לא יעמוד אדם ברה"י ויפתח ברה"ר ברה"ר ויפתח ברה"י אא"כ עשה מחיצה גבוה י' טפחים דברי ר"מ אמרו לו מעשה בשוק של פטמים שהיה בירושלים שהיו נועלין ומניחין את המפתח בחלון שע"ג הפתח. ורבנן אמר ר' מאיר רשות הרבים מהדרו ליה אינהו כרמלית דאמר רבה בב"ח אר"י ירושלים אלמלא דלתותיה ננעלות בלילה חייבים עליה משום רה"ר א"ר פפא כאן קודם שנפרצו בה פירצות כאן לאחר שנפרצו בה פרצות [מתניתין לאחר שנפרצו בה פרצות (היה) היא] ודר' יוחנן דהויא כרמלית קודם שנפרצו בה פרצות אלמא רבי יוחנן במחיצו' מעלייתא איירי כמו מחיצות ירושלים דאיכא ארבע מחיצות ואפ"ה אתו רבים ומבטלי מחיצתא. אלא ודאי ר' יוחנן טעמא דנפשיה קאמר ולית ליה לא דר"י ולא דרבנן. וה"נ אשכחן במסכת שבת בפ' במה אשה דתנן ולא ביחיד בזמן שאין ברגלו מכה ואמרי' בגמ' הא יש ברגלו מכה נפיק בהי מנייהו נפיק אמר רב הונא באותה שיש בה מכה אלמא קסבר סנדל לשום צער עביד וחייא בר רב אמר באותה שאין בה מכה ואף רבי יוחנן ס"ל להא דרב הונא דא"ל רבי יוחנן לרב שמן בר אבא הב לי מסנאי יהב ליה דימין א"ל עשיתה מכה ודילמא כחייא בר רב ס"ל והכי קאמר ליה עשית של שמאל מכה ואזדא רבי יוחנן לטעמיה דאמר ר"י כתפילין כך מנעלין מה תפילין בשמאל אף מנעלין בשמאל מיתבי כשהוא נועל נועל של ימין ואח"כ נועל של שמאל א"ר יוסף השתא דתני במתני' הכי ואר"י הכי דעביד הכי עבד ודעבר הכי עביד א"ל אביי ודילמא ר"י להא מתניתא לא שמיע ליה [וכו'] וא"נ שמיע ליה וקסבר אין הלכה כאותה משנה. הא למדת דר"י טעמא דנפשיה קאמר ופליג אמתני' אע"ג דלא אשכח תנא דקאי כותיה. ותנן בב"ב בגט פשוט מי שפרע מקצת חובו ר' יהודה אומר יחליף ור' יוסי אומר יכתוב שובר. אר"ה א"ר אין הלכה לא כר"י ולא כרבי יוסי אלא בית דין מקרעין את השטר וכותבין לו שטר אחר מזמן ראשון. פליג אתרוייהו. אע"ג דליכא תנא דקאי כותיה וכי האי גוונא איתא בפ"ק דשחיטת חולין בהלכה דמוגרמת ובפ' ערבי פסחים גבי פורס מפה ומקדש וה"ט מפני שהם אמוראים קדמונים ולמדו לפני התנאים ובדבר ששמעו מפי רבותיהם התנאים היה להם כח לחלוק על שאר תנאים ולעולם ר"י לית ליה בשמעתי' לא דר' יהודה ולא דרבנן אלא טעמא דנפשיה וקבלתו מרבותיו התנאים אית ליה דאתו רבים ומבטלי אפי' מחיצות גמורות. ולא רה"ר גמורה דהיינו ס' רבוא ורחב ט"ז בלבד מבטלי להו למחיצות לר' יוחנן אלא אפי' רבים דעלמא שאינם ששים רבוא ואפי' אינו רחב ט"ז דהא רוחב אויר הפסין י"ג אמה ושליש. ומותבינן ושנינן מפסי ביראות אר"ה דירושלים ואי איתא לדר"י אם כן ככל מבואות דבקיעי רבים אע"ג דלא רויחי שש עשרה אמה ואע"ג דליכא ששים רבוא צריכי דלתות וצריכי שיהו נעולות בכל לילה ואי לאו הכי אתו רבים ומבטלי להו למחיצתא ולא מהני (בעו) [בהו] עירוב. מיהו לעיל פסקית הלכתא דמבואות המפולשין לרה"ר ואינו רחב ט"ז אמה דסגי ליה בפתח מיכן ולחי או קורה מיכן ולא בעי דלת כלל הלכך ליתא לדר"י אפי' ברוחב ט"ז אמה ואיכא ס' רבוא דאפי' בשתי מחיצות מעלייתא לא אתו רבים ומבטלי למחיצתא כרבנן דהא חד טעמא הוא דמותבינן ושנינן להו אהדדי:
תנן אחד בור הרבים [ובאר הרבים] ואחר באר היחיד. עושים להם פסים. בור דרבים. אי פסקי מיא מדכרי אהדדי. באר היחיד. נמי שרי דהא לא פסקי מיא. אבל לבור היחיד דאיכא תרתי לריעותא דפסקי מיא ולא מדכרי אהדדי עושין לו מחיצה גבוהה [עשרה] טפחי' דברי ר"ע ר' יהודה בן בבא אומר אין עושין פסין אלא לבאר הרבים בלבד. האיכא תרתי למעליותא חדא דלא פסקי מיא ותו דאפילו פסקי מיא ויהיו אסורים לטלטל בין הפסין כדאמר לעיל מים אין כאן מחיצה אין כאן אפ"ה שרי דהואיל ורבים [הם] מדכרו אהדדי ולא אתו לטלטולי: ולשאר. דהיינו בור הרבים ובאר היחיד עושין להם חגורה עשרה טפחים דהיינו היקף של חבלים: א"ר יוסף אר"י אמר שמואל הלכה כר"י בן בבא וא"ר יוסף אר"י אמר שמואל לא הותרו פסי ביראות אלא לבאר מים חיים בלבד וצריכא דאי אשמעינן הלכה כר"י בן בבא הוה אמינא דרבים ואפי' מכונסין שרי ר' יהוד' בן בבא והאי דקאמ' באר (מים) רבים לאפוקי מדר"ע דאמר באר היחיד שרי ואתא איהו למימר ואע"ג דמים חיים נינהו דרבים אין דיחיד לא וה"ק אין עושין פסין אפי' לבאר אלא של רבים. קמ"ל דלא הותרו פסי ביראות אלא לבאר מים חיים בלבד והוא שהן של רבים והוא דקאזלי לרגל או לר"מ: