איתמר פרוץ כעומד רב פפא אמר מותר רב הונא בריה דרב יהושע אמר אסור ופסקינן שילהי שמעתין הלכתא כוותיה דרב פפא אע"ג דאתותב מההיא דפנות הללו שריבה בהם פתחים וחלונות משום דדייקא מתני' כוותיה דתנן לא יהו פרצות יתרות על הבנין הא כבנין מותר. ויש ללמוד מיכן דקיי"ל דבידי אדם אפשר לצמצם דאי אמרת א"א לצמצם אמאי שרי דילמא רובה פרוץ הוי ורחמנא אמר למשה לא תפרוץ רובא. וכן בפרק השוחט איתמר רב אמר מחצה על מחצה כרוב רב כהנא אמר מחצ' על מחצ' אינו כרוב [רב א' מחצה על מחצה כרוב הכי אמר ליה רחמנא למשה לא תשייר רובא רב כהנא אמר מחצה על מחצה אינו כרוב] דכי אגמריה רחמנא למשה שחוט רובא התם נמי משמע דבידי אדם אפשר לצמצם שאל"כ היכי שרי רב (א') דילמא שייר רובא. ואמרינן בסמוך ת"ש המקרה סוכתו בשופדין או בארוכות המטה אם יש ביניהן כמותן כשירה פי' אלמא פרוץ כעומד מותר דהא הכא פסול ככשר הוא ושרי ושנינן הכא במאי עסקינן בנכנס ויוצא (שהרי) [שיהא] שפוד יכול לכנס [וליצא] בריוח שביניהם דהשתא הוו ריוח טפי משיעור שפוד ואינו מצומצם ופרכי' דהא אפשר לצמצם ולכוין שלא יהא ריוח יותר ואנן כמותן תנן. א"ר אמי במעדיף. פירש"י מתני' בדלא צימצם אלא במעדיף ריוח יותר משיעור שפודין וכמותן דקתני ביוצא ונכנס. רבא אמר אם היו נתונים שתי נותנם ערב ערב נותנם שתי פי' אם היו שפודים נתונים שתי נותנו לסכך כשר ערב דאפילו לא העדיף הריוח איכא סכך בשר טפי דכיון דנותנן ערב א"א לעמוד אא"כ ראשו אחד מונח על השפוד מיכן וראשו אחר מונח על השפוד מיכן. הא למדת דסתמא דתלמודא ור' אמי ורבא סברי דבידי אדם אפשר לצמצם. וקשה דאמרי' לעיל גבי לחי הבולט מדופנו של מבוי רב אשי אמר אפי' במבוי שהוא רוחב שמונה אין צריך לחי אחר להתירו מה נפשך אי עומד נפיש שהיו ארבע אמותיו של לחי שוחקות ונמצא פרוץ חסר מד' ניתר בעומד מרובה על הפרוץ. אי פרוץ נפיש שאין ד' שלימות בלחי נידון משום לחי דהא רוב בני אדם אין יכולין לצמצם ואי אמרת לאוסרו דלמא צמצם וכי הדדי נינהו ואין כאן לחי שהרי יש בו ד"א ולא עומד מרובה הוי ספק דבריהם שמא צמצם ואסור ושמא לא צמצם ומותר דטלטול מבוי דרבנן הוא וספק דבריהם להקל. ואמאי קרי ליה ספק הואיל ובידי אדם אפשר לצמצם ולמדוד. וי"ל דנהי דאפשר לטרוח ולמדוד ולצמצם ולדקדק אי שוו תרווייהו כי הדדי אי לא מ"מ לא הטריחו חכמים למדוד ולכוין על כך ורוב פעמים שמא טועים ואין מכוונים ולהכי חשיב ליה ספק דבריהם. וכ"מ לשון רבי' שלמה שכתב דהא רוב בני אדם אין יכולים לצמצם והוה ספק שמא צמצם ואסור שמא לא צמצם ומותר משמע אבל אם דקדק וצמצם דכי נמי דאפשר לצמצם. וה"ר שמעון דיונביל זצ"ל היה מפרש דרב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע תרווייהו סברי דאפי' בידי אדם אי אפשר לצמצם והאי דפליגי משום דהוי ספק ספיקא ורב פפא דשרי היינו כשדומה לנו שהפרוץ מצומצם כעומד וטעמא דשרי משום דאימר עומד מרובה ואת"ל שניהם שוים רחמנא אמר [לא תפרוץ רובא ומאן דאסר משום דאימר פרוץ מרובה ואת"ל שהם שוים רחמנא אמר הכי] גדור רובא. וכענין זה יש לפרש בההיא דמחצה על מחצה כרוב והשתא ניחא טפי ההיא דרב אשי דקרי ליה ספק דבריהם כיון דא"א למדוד ולעולם אפי' בידי אדם א"א לצמצם. וההיא נמי דהמקרה סוכתו בשפודין וכו' דפרישית דשמעת מינה דבידי אדם אפשר לצמצם ההיא נמי לאו ראיה היא דקשה לפירש"י דאין זה סוגיית [הש"ס] דשני ליה ר' אמי בדלא צמצם שאינו אלא כמשיב שאינו חושש בקושיא שלו ודלעולם איירי בנכנס ויוצא. והיה מפרש רבינו יצחק בר שמואל במעדיף היינו שמרבה בכשר עד שמכסה על השפודין ונמצא סכך בשר רבה על סכך פסול ומבטלו וכדפירש"י בדברי רבא דאיכא סכך כשר טפי וא"ת היינו דר' אמי דטעמא דתרווייהו דהסכך בשר מבטל את סכך פסול לא היא. דלרבא מעדיף לא מהני משום דזימנין דלאו אדעתיה ולא ירבה בכשר. אכל כשמשנה להניח כעין שתי וערב אי אפשר שלא ירבה. ולפ"ז הפי' עדיין יש מיכן ראיה דבידי אדם אפשר לצמצם. אלא שהקשה לזה הפירוש דהאיך יבטל סכך כשר את הפסול הואיל שאינם מעורבים זה בזה וניכר כל אחד בפ"ע ותו דתנן פ"ק דסוכה העושה סוכתו תחת האילן כאילו עשאה בתוך הבית ופסול' ואמר (רב) [רבא] ל"ש אלא שצלתו מרוב' מחמתו [כו' ופריך וכי צלתו מרובה מחמתו] מאי הוי הא קא מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר אר"פ כשחבטן ופירש"י שעירבן זה בזה ואינו ניכר הי נינהו בשר [והי נינהו פסול] אלמא לא מבטל ליה אא"כ מעורבין יחד ואין ניכר זה לבד וזה לבד. הלכך נראה כגי' רבי' חננאל זצ"ל וגי' רבי' יעקב זצ"ל דגרסי והא [אי] אפשר לצמצם כלומר כשממלא בכשר אותו מרא נכנס ויוצא ואינו דוחק כל כך הכשר בפסול שלא יהא אויר קצת בין (הריוח) [הכשר] לפסול ונמצא שאין הכשר מרובה על האויר ועל הפסול ומשני במעדיף פי' עד שבא הכשר על השפודין שמיכן ומיכן ונמצא שנתכסה כל האויר ורבא משני דאפילו אינו מעדיף אם נותן שתי וערב אי אפשר שלא יתכסה כל האויר שע"כ צריך לדחוק הבשר בפסול כדי שלא תיפסל הסוכה. א"נ דוקא שתי וערב מהני לרבא אבל בענין אחר לא דגזרינן שמא לא יעדיף אבל שתי וערב אי אפשר שלא יעדיף כדי שלא יפול הכשר שעל הפסול הוא נשען. ומיהו לפי פי' זה לא יתכן הא דגרסי' בכל הספרים פ"ק דסוכה רבא אמר אפי' תימא בשאינו מעדיף. הא למדת דאין לשמוע מיכן דבידי אדם אפשר לצמצם. מיהו ע"כ רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע סברי דאפשר לצמצם בידי אדם ומדפסקי' הלכתא כרב פפא ש"מ דהכי הלכתא דאפשר לצמצם בידי אדם דליתא לפי' ה"ר שמעון דיונביל דקשיא ליה לרבי' יצחק זצ"ל בההיא דרב אשי דאמר אפי' במבוי רחב שמונה א"צ לחי אחד להתירו משום דהוי ספק דבריהם דמשמע הא ספק דאורייתא הוה אסיר מטעם חשש דעלמא שמא הם שוים אע"ג דאי עומד נפיש מותר ואי פרוץ נפיש מותר ואמאי הלא מאן דאסר פרוץ כעומד לא אסר אלא מטעם דאמר ליה רחמנא למשה גדור רובא ושחוט רובא ואיכא למיתלי לאיסור טפי מלהתיר אבל אם היה לתלות להתיר יותר מלאיסור היה מותר כדאשכחן מאן דשרי משום דא"ל רחמנא למשה לא תשתייר רובא ולא אסר מטעם שמא הפרוץ מרובה וא"כ בההיא דרב אשי נמי אפי' הוה ספיקא דאורייתא תשתרי כיון דבין פרוץ נפיש ובין עומד נפיש מותר. ותו קשה דתנן פ' הלוקח עובר פרתו רחל שלא ביכרה וילדה שני זכרים ויצאו שני ראשיהם כאחד ר' יוסי הגלילי אומר שניהם לכהן שנאמר הזכרים לה' וחכמים אומרים א"א לצמצם אלא אחד לו ואחד לכהן ואמרי' בגמ' לר' יוסי דגלילי שמעי' ליה דאמר אפשר לצמצם בידי שמים וכ"ש בידי אדם פירש"י כגון הך לידה אע"ג דאין מקפידין בכך בשמים. וכ"ש בידי אדם. דמתכונים לצמצם שום מדה או שום דבר דודאי אפשר. ורבנן בידי שמים א"א לצמצם בידי אדם מאי ת"ש נמצא מכוון בין שתי עיירות שתיהן מביאות שתי עגלות דברי ר"א מ"ט לאו משום דקסבר איפשר לצמצם וקרובה ואפי' קרובות לא ר"א ס"ל כר' יוסי הגלילי דאמר אפשר לצמצם בידי שמים וכ"ש בידי אדם. ועתה הואיל ומשמע כדברי רב אשי דאי הוה ספיקא דאורייתא היה אסור משום חשש בעלמא דשמא דם שוים דאע"ג דאי עומד נפיש מותר ואי פרוץ נפיש מותר. מעתה גבי נמצא מכוון לעולם אימא לן דא"א לצמצם והאי דמביאות שתי עגלות היינו משום חשש דאורייתא דשמא הם שוים. הלכך ליתא להאי פירושא אלא ודאי רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע דאפלגו בפרוץ כעומד ורב ורב כהנא דאפלגו לענין שחיטה במחצה על מחצה כלהו ס"ל דבידי אדם אפשר לצמצם. ואסקי' בפ' הלוקח עובר פרתו דלריה"ג אפשר לצמצם בידי שמים וכ"ש בידי אדם ולרבנן אי אפשר לצמצם אפי' בידי אדם. ופסק רבי' יצחק בר שמואל זצ"ל הלכה כר"י דאפשר לצמצם (אפי') בידי אדם הואיל והני אמוראי דפרישי' סברי כותיה והלכה כרבנן דבידי שמים א"א לצמצם מההיא דפ' ארבעה אחין דאמר רב הונא אמר רב שתי אחיות יבמות שנפלו לפני יבם אחד חלץ לראשונה הותרה לשניה הותרה מתה ראשונה מותר בשניה ואצ"ל מתה שניה שמותר בראשונה משום דהואי יבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה תחזור להיתרה הראשון ור"י אמ' מתה שניה מותר בראשונ' אבל מתה הראשונה אסור בשניה מ"ט שכל יבמה שאין אני קורא עליה בשעת נפילה יבמה יבוא עליה הרי היא כאשת אח שיש לה בנים ואסורה איתביה ר' יוסי בר חנינא לר' יוחנן ד' אחין שנים מהן נשואין שתי אחיות ומתו הנשואים את האחיות הרי אלו חולצות ולא מתיבמות ואמאי (ליהו) [ליקו] חד מנייהו ולחלוץ לשניה ותהוי ראשונה גבי אידך יבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה תחזור להיתרה הראשון א"ל אחיות א"י מי שנאן ולימא ליה דנפול בבת אחת וריה"ג הוא דאמר אפשר לצמצם לא סתם לן תנא כר' יוסי הגלילי הא למדת דבידי שמים אין הלכה כר' יוסי הגלילי. ותנן בפ' שבועת העדות כפרו שניהם באחת שניהם חייבים ופרכי' בגמ' והא א"א לצמצם וא"ר חסדא הא מני ריה"ג היא דאמר אפשר לצמצם ר' יוחנן אמר אפי' תימא רבנן כגון שכפרו שניהם בתוך כדי דיבור ותוך כדי דיבור כדיבור דמי ההיא הויא כמו בידי שמים דממילא נעשה שכפרו שניהם כאחת ולא נתכוונו לכך: ומדפריך דרך פשיטותא והא א"א לצמצם משמע דהכי הלכתא דבידי אדם א"א לצמצם. וכן ההיא דתנן בגיטין בפ' הזורק היתה עומדת ברה"ר וזרקו לה קרוב לה מגורשת קרוב לו אינה מגורשת מחצה על מחצה מגורשת ואינה מגורשת ואמרי' בגמ' היכי דמי מחצה על מחצה א"ר שמואל בר רב יצחק כגון שהיו שניהם עומדין בד"א מצומצמות וליחזי הי מנייהו קדים וכי תימא דאתו תרוייהו בהדי הדדי והא אי אפשר לצמצם אלא אמר רב כהנא הכא (בארבע) [בשמונה] אמות כו' התם נמי הואיל ואינם מתכוונים לכך הוו כמו בידי שמי'. ומשמע נמי מהתם דבידי שמים קיי"ל דא"א לצמצם. וע"כ צריך אתה לומר דהתם הוו כמו בידי שמים דאל"ה קשיא דרב כהנא אדרב כהנא דפ' השוחט סבר דאפשר לצמצם כדפרי' לעיל והכא סבר א"א לצמצם דמתוך כך הוצרך להעמיד (בארבעה) [בשמונה] אמות מצומצמו'. וכפי מאי דפרישית דכל היכא שאינו מתכוין לכך ונעשה דבר ממילא דהוה ליה כמו בידי שמים קשה מפרק הלוקח עובר פרתו דאמר ורבנן בידי שמים א"א לצמצם בידי אדם מאי וקבעי למפשט מדתנן נמצא מכוון בין שתי עיירות שתיהן מביאות שתי עגלות דבידי אדם אפשר לצמצם והשתא היכי פשיטא ליה מהתם הא ע"כ נהי דיכולין לצמצם הדבר כשמתכונים למדוד מ"מ לרבנן א"א שיהא הדבר מצומצם בין שתי עיירות דכמו בידי שמים הוא הואיל שמעצמו נפל שם (למדוד) ולא נתעסקו עליו למדוד ולהניחו שם מכוון. ופי' רבי' יצחק בר שמואל זצ"ל דאפי' למ"ד אי אפשר לצמצם בידי שמים פעמים שהוא מצומצם אלא ה"ק אי אפשר לברר צמצום שבידי שמים כגון גבי לידה דילדה שני זכרים כאחת שאין פנאי לדקדק ולברר איזה יצא תחילה ולכך אין שניהם לכהן אבל בידי אדם שיש שהות לברר מבעיא לן ופשיט לן מנמצא מכוון בין שתי עיירו' דאי אמרת א"א לברר אם הוא מצומצם אע"ג דזימנין דמקרי שהוא מצומצם כיון דא"א להבחין לא יביאו שתי עגלות מספק דמילתא דלא שכיחא היא שיהא מצומצם ואין לנו לתלות מספק שאירע כך. מיהו אפשר דהלכה כר' יוסי הגלילי אפי' בידי שמים דהא רבא דהוא בתראה ס"ל כותיה לקמן בפ' מעשר בהמה דאמר רבא יצאו שנים בעשירי וקראן עשירי עשירי ואחר עשר מעורבין זה בזה ומשמע דס"ל כר' יוסי אפי' בידי שמים דאי כרבנן דא"א לצמצם אותו שקדם הוי עשירי אפי' ישתוק בו והו"ל כאילו קרא לעשירי עשירי ולאחד עשר עשירי. דאין אחד עשר קדוש שלא נעקר שם עשירי ממנו. מיהו י"ל דאפי' סבר א"א לצמצם כיון דאין יכול לברר איזה קדם משהו לחבירו ונתכוון [לקרות] שניהם עשירי ובבת אחת קראם לא דמי לקרא לעשירי עשירי ואח"כ לאחד עשר עשירי והאי דקאמר התם דקמ"ל דכל בת אחת תרוייהו (קושי) [קדשי] לאו ממש בת אחת בצמצום אלא כדפרישית. ומיהו קשה דלקמן בפ' מי שהוציאוהו ובפ' שני דקדושין דפריך מההוא יצאו שניהם בעשירי לרבה דאמר כל שאינו בזה אחר זה אפי' בבת אחת אינו ומשמע דקשה לו דהוה ליה למימר דהואיל בזה אחר זה אין אחרון קדוש בבת אחת לא יהא קדוש לא זה ולא זה כמו מקדש אשה ואחותה ואיך יכול להיות זה דל קריאת שם דידיה מהכא כיון דאי אפשר לצמצם מה נפשך עשירי מאליו קדוש וי"ל דמבתרא פריך האיך הוא קדוש דאינו קדוש אלא מחמת דיבורו. מיהו רבי' שלמה פי' בפ"ב דקידושין ובפ' מי שהוציאוהו והא הכא דאינו בזה אחר זה אילו קרא לעשירי עשירי לא קדש אחד עשר כלל וכי קרינהו כי הדדי חשיב חד מנייהו מעשר לפטור את התשעה. הרי פי' דקשיא ליה דאפי' חד מנייהו קדוש א"כ כבת אחת דקאמר דוקא קאמר ואפשר לצמצם בידי [שמים] דמה שיצאו שניהם כאחת היינו בידי שמים הוא וה"נ סבר רבא בפ' שני דשחיטת חולין דאמר רבא פרכוס שאמרו בסוף שחיטה ואמר מנא אמינא לה דתנן שור או כשב פרט לכלאים או עז פרט לנדמה כי יולד פרט ליוצא דופן שבעת ימים פרט למחוסר זמן תחת אמו פרט ליתום האי יתום היכי דמי אילימא דילידתיה אמיה והדר מתה לעולם תחיי ותזיל אלא דמתה והדר ילידתיה מכי יולד נפקא אלא פשיטא זה פירש לחיים וזה פירש למיתה הא למדת דאפשר לצמצם אפי' דבר הכא בידי שמים שאל"כ מה צריך קרא למעוטי דמספק הייתי אוסר דדילמא מתה והדר ילידתיה והוה ליה יוצא דופן. ויש דוחים דאצטריך קרא דאם יבוא אליהו ויאמר שבצמצום היה הענין אבל אנו א"א לן לברר דבר הבא בידי שמים ואין נראה בעיני דאטו מי נימא ליה לקרא כי כתיבא לעתיד לבא כתיבא ואין שייך לומר שבקיה לקרא דהוא דחיק ומוקי נפשיה לעתיד דמאי קשיא לן דנימא הכי. טפי שפיר דנימא דסבר כר' יוסי הגלילי דאפי' בידי שמים אפשר לצמצם ולא דמי לההיא דפרק בנות כותים דפריך התם ונימא ליה לקרא כי כתיבא סמוך לשקיעת החמה כתיבא ושנינן ע"כ שבקיה לקרא דהוא דחוק ומוקי נפשיה דשאני התם דסוגיא דשמעתין קשיתיה למימר הכי כדקאמר ע"כ שבקיה לקרא אבל הכא אתיא בריוח דנימא דרבא סבר כריה"ג דאפי' דבר הבא בידי שמים אפשר לצמצם וה"נ סבר רבא בפ' בהמה המקשה דבעי רבא הלכו באיברים אחר הרוב או לא הלכו באיברים אחר הרוב ומוקמינן לה כגון שיצא חציו ברוב אבר וקא מבעיא ליה האי מיעוט דגואי מהו למשרייה בתר רוב אבר ואי אמרת אי אפשר לצמצם מאי קמיבעיא ליה מה נפשך טעון קבורה שמא יצא רובו אלא ש"מ דקסבר רבא אפי' בידי שמים אפשר לצמצם הלכך הלכה כריה"ג דאפי' בידי שמים אפשר לצמצם. וההיא דפ' ד' אחין דא"ר יוחנן לא סתם לן תנא כריה"ג לאו משום דלית ליה לדר' יוסי הגלילי אלא דלא ניחא להעמיד מתני' אליבא דיחידאה אע"ג דס"ל כותיה וכה"ג אשכחן בפ"ק דנדרים דתנן האומר לחבירו מודר אני ממך מופרש אני ממך מרוחק אני ממך שאני אוכל לך שאני טועם לך אסור ואמר שמואל בכולן עד שיאמר שאני אוכל לך שאני טועם לך ואוקימנא דה"ק שמואל טעמ' דאמר שאני אוכל ושאני טועם לך הוא דאסור אבל אמר מודרני הימך לא משמע לך דאמר אסור מ"ט דילמא מודרני הימך לא משתעינא בהדך מופרשני הימך דלא עבידנא משא ומתן בהדך מרוחקני הימך דלא קאימנא בד"א דידך משמע. ופרכי' לימא קסבר שמואל דידים שאינן מוכיחות לא הוויין ידים ושנינן אין בניחותא שמואל מוקים לה למתני' כר' יהודה דאמר ידים שאין מוכיחות לא הוויין ידים דתנן גופו של גט הרי את מותרת לכל אדם ר' יהודה אומר ודן די יהוי לכי מינאי ספר תירוכין ואגרת שבוקין ופרכי' ואמאי דחיק שמואל לאוקומי מתני' כר' יהודה לוקמה כרבנן ואע"ג דאינם מוכיחות אמר רבא מתני' קשיתיה וכו'. והשת' מאי פריך לוקמה כרבנן נימא משו' דסבר שמואל כר"י להכי אוקמ' כר' יהוד' [משמע] אי הוה אפשר לאוקומה כרבנן הו"ל לאוקומה כרכנן אליב' דרבים אע"ג דלא סבר כותייהו ולא כיחידא' אע"ג דסבר כותייהו. ותנן נמי בפ' כל הגט המלוה מעות את הכהן ואת הלוי ואת העני להיות מפריש עליהן מחלקן מפריש עליהם בחזקת שהם קיימים ואינו חושש שמא מת כהן או לוי או העשיר העני ואמרי' בגמר' ואע"ג דלא אתא לידיה א"ר במכירי כהונה או לויה ושמואל אמר במזכה להם ע"י אחר ועולא אמר הא מני ר' יוסי היא דאמר עשו את שאינו זוכה כזוכה כולהו כרב לא אמרי במכירי לא קתני כשמואל לא אמרי במזכה לא קתני כעולא לא אמרי כיחידאה לא מוקמי'. הא למדת דשנינן שינוי דחיקי ולא מוקמי' סתמא דמתני' אליבא דיחידאה ושמואל גופה דאוקמה במזכה לא בעי לאוקמה כר' יוסי אע"ג דאית ליה (לרבי) [דרבי] יוסי בפ"ק דב"מ דתניא השוכר את הפועל ילקוט בנו אחריו למחצה לשליש ולרביע לא ילקוט בנו אחריו ר' יוסי אומר בין כך ובין כך אשתו ובניו מלקטין אחריו ואמר שמואל הלכה כר' יוסי ואוקמה רבא לטעמיה דר' יוסי משום דעשו את [שאינו] זוכה כזוכה הא למדת דשמואל אית ליה דר' יוסי ואפ"ה לא בעי לאוקומיה סתמא דמתני' כיחידאה הלכך ההיא דפ' ד' אחין דא"ר יוחנן לא סתם לן תנא כר' יוסי הגלילי לאו משום דלית ליה אלא משום דלא בעי לאוקמה סתמא אליבא דיחידאה. אע"ג דקצת אתי בגמגום דהול"ל מתני' כיחידאה לא מוקמינא כדקאמר בפ' כל הגט ומדקאמר לא סתם לן תנא כריה"ג משמע שאין הלכה כמותו. אעפ"כ בהא ליכא קפידא כולי האי דה"נ קאמר לא סתם לן תנא כריה"ג דיחידאה היא וסתמא כיחידאה לא מוקמינא ורב יוסף אוקים סתמא דפ' שבועת העדות אליבא דר' יוסי הגלילי ור' יוחנן אוקמה אליב' דרבנן ובתכ"ד משום דלא ניחא ליה לאוקמה (כסתם יחידא') [סתם כיחידאה]. וההיא דפ' הזורק בגיטין ופ' שבועת העדות דפריך סתמא דתלמודא והא אי אפשר לצמצם לאו ראיה דהכי הלכתא דה"ג פריך תלמודא ריש פ' שני דכתובות וכיון דרוב נשים בתולות נשאות כי ליכא עדים מאי הוה פי' נזיל בתר רובא ותטול מאתים ואע"ג דקיי"ל כשמואל דקאמר אין הולכין בממון אחר הרוב. הלכך הואיל דרבא סבר דאפשר לצמצם בידי שמים כדפרי' הלכה כר' יוסי דאפשר לצמצם בידי שמים וכ"ש בידי אדם כך נראה כעיני אני המחבר יצחק בר' משה נב"ה:
ואי קשיא דהכא סלקא שמעתתא דפרוץ כעומד מותר ובפ' השוחט לענין שחיטה סלקא שמעתת' דמחצה על מחצה אינו כרוב הא ל"ק משום דהתם מידי דתלי בחיותא היא להכי בעינן רוב גמור. ופרוץ כעומד שהתרנו בין במבוי בין כחצר כדתנן והרחב מעשר אמות ימעט אמר אביי תנא ר' יהודה אומר אינו צריך למעט עד כמה סבר רב אחא קמיה דרב אשי למימר עד שלש עשרה אמה ושליש ק"ו מפסי ביראות ומה פסי ביראות שהתרתה בהן פרוץ מרובה על העומד לא התרתה כהן יתר משלש עשרה אמה [ושליש] מבוי שלא התרתה בו פרוץ מרובה על העומד אינו דין שלא תתיר בו יותר משלש עשרה אמה ושליש משמע אבל פרוץ כעומד התרנו במבוי וכן בחצר כההיא דמתני ליה רב יהודא לחייא בר רב קמיה דרב אין צריך למעט א"ל אתנייה צריך למעט א"ר יוסף מדברי רבי' נלמד חצר שרובה פתחים והלונו' אינה ניתרת בצוה"פ מ"ט הואיל ויותר מעשר אוסר במבוי ופרוץ מרובה על העומד אוסר בחצר וכו' הא למדת אבל פרוץ כעומד שרי בחצר. ופרוץ מרובה על העומד שאסרנו בין במבוי בין בחצר ה"מ שהיו הפרצות רחבות ג"ט אבל אם [היו] הפרצות פחותות מג"ט אע"פ שהם מרובות על העומד שרי דכל פחות משלשה כלבוד דמי והוי כולו עומד כדתנ' נמצא אתה אומר שלש מידות במחיצה כל שהוא פחות משלשה צריך שלא יהא בין זה לזה שלשה כדי שלא יזדקר הגדי בבת (אחת) ראש (כל שהו) ופירש"י כל שהוא פחות משלשה דהיינו כל גדר העשוי בקנים עומדין פחותין מרוחב שלשה. צריך שלא יהא בין זה לזה שלשה כדי שלא יזדקר הגדי בבת ראש. כלומ' להדיא בלא עיכוב דזקירת הגדי מבטלא ליה מתורת לבוד ואם אין בין זה לזה שלשה אפי' פרוץ מרובה על העומד כגון קנים של שתי אצבעות וריוח שני טפחים בין זו לזו כשר דכל ריוח פחות משלשה לבוד וכוליה עומד הוא עכ"ל: