תנן בכל עושין לחיין אפילו בדבר שיש בו רוח חיים ר"מ אוסר בפ' הישן בסוכה אמרינן מאי [טעמא] דר"מ אביי אמר גזירה שמא תמות ר' זירא אמר שמא תברח ואוקימנא דבבהמה שאינה קשורה כ"ע לא פליגי דאין עושין אותה לחי למבוי דחיישינן שמא תברח כ"פ בבהמה קשורה למ"ד שמא תמות חיישינן למ"ד שמא תברח לא חיישינן [פסק] בה"ג כת"ק וה"ר משה מיימון כתב בכל עושין לחיים אפי' בדבר שיש בו רוח חיים ואפי' באיסורי הנאה ע"ז עצמה או אשירה שעשאה לחי כשר. גובה הלחי אין פחות מי"ט רחבו ועביו כל שהוא בכל עושין קורה אבל לא באשירה לפי שיש ברוחב הקורה שיעור וכל השיעורין אסורין מן אשירה עכ"ל. וקשה לי דלחי נמי הואיל ויש שיעור בעוביו אמאי כשר מאשירה ותו אמאי מחלק בין ע"י לאשירה אי ע"ז ואשירה דישראל תרווייהו מיכתת שיעורייהו ואי בדעכו"ם תרוייהו לא מיכתת שיעורייהו דהא איתא להו ביטול דתנן לולב של אשירה ושל עיר הנידחת פסול ואמרי' בגמ' של אשרה פסול והא אמר רבא לולב של עכו"ם לא יטול ואם נטל בשר ושנינן מתניתין באשירה דמשה דכתותי מכתת שיעורייהו אבל דעכו"ם אם נטל כשר. וע"ז ואשירה דנכרי אם ביטלם אינם איסורי הנאה ואם לא ביטלם הרי הם אסורים בהנאה והיכי מתיר בהם את המבוי לאשתמושי ביה והתנן בפ' בכל מערבין מערבין לכהן בבית הפרס רבי יהודה אומר אפי' בבית הקברות ואמרי' בגמ' טעמא דרבנן דסברי אסור לקנות בית באיסורי הנאה ופירש"י אסור לקנות עירוב בקבר שהוא אסו' בהנא' והא הנאה היא דמשתרי ביה למיפק חוץ לתחום וכל תשמישי מת אסורין בהנאה ופרכינן מכלל דר' יהודה סבר מותר לקנות בית באיסורי הנאה אלא לכ"ע אסור. מעתה הכא נמי אסור דהא הנאה היא דמשתרי ביה לאשתמושי במבוי. ולההיא לישנא נמי דאמרינן דלכ"ע מצות לא ליהנות ניתנו ובהא פליגי דר' יהודה סבר אין מערבין אלא לדבר מצוה כגון ללכת אל בית אבל או לסעודת מצוה הלכך מערבין בקבר דאינו נהנה ורבנן סברי מערבין אף לדבר הרשות הלכך אין מערבין בקבר דנהנה הוא ועירובי חצירות לכ"ע מערבין לדבר הרשות הלכך נהנה הוא ואסור ולההיא לישנא נמי דבנטירותא פליגי ודכ"ע אין מערבין אלא לדבר מצוה הרי עירובי חצירות מערבין לדבר הרשות ואסור הא לא קשיא כדפרי' לקמן בפ' חלון. ולמאי דפרישית דהלכתא דעושין בהמה קשורה לחי למבוי נראה בעיני דאילו קשר את האדם לדופן במקום לחי דכשר: