אמר רב אסי אר"י חצר צריכה שני פסין שאם נפרצה למקום האסור לה צריכה שיור משני רוחותיה א"ל ר' זירא לרב אסי מי אר"י הכי והא את הוא דאמרת משמיה דר"י פסי חצר צריכה שיהו בהן ד"ט כי סליק רבי אבא מימי פרשה מרוח אחת בארבעה משתי רוחות משהו מיכן ומשהו מיכן כרבנן דמתני' דסברי רחבן ועובין של לחיים במשהו וכן הלכה. והא דאמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל חצר ניתרת בפס אחד פרשוה רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע כדר' יוחנן שאם בא לעשות לחיים משני רוחותיו דיו שיהא כל לחי במשהו ואם בא לעשות מרוח אחת בעינן שיהא הפס רחב ד"ט אבל מבוי דיו בלחי אחד משהו (משום) [מרוח] אחת או בקורה אפי' בלא לחי כלל. ואיזהו מבוי ואיזהו חצר אר"נ נקיטינן איזהו מבוי שניתר בלחי וקורה כל שארכו יתר על רחבו ושתי חצירות פתוחות לתוך מבוי ובית פתוח לכל חצר ואפי' בית אחד ואוקמה רב דאפי' ארכו יתר על רחבו משהו הוה מבוי וניתר בלחי או קורה ואיזהו חצר שצריכה שתי לחיים משתי רוחותיה או פס ד' טפחי' מרוח אחת כל שהיא חצר עגולה או מרובעת או שרחבה יתר על ארכה כך פירש"י לעיל גבי ההוא דאמר רב הונא ברי' דרב יהושע לא אמרן אלא במבוי שמונה אבל במבוי שבעה ניתר בעומד מרובה על הפרוץ וק"ו כו' ואי ארכה יתר על רחבה אפי' משהו ה"ז יש לה דין מבוי וניתרת בלחי או קורה וכן מבוי גמור ואין פתוח לתוכו אלא חצר אחת או שיש בו שתי חצירות ואין בית אלא לחצר אחת ה"ז בחצר ואינו ניתר אלא בשני לחיים או בפס ארבעה וכן מבוי שאין בארכו ארבעה אמות אע"פ שבתים וחצירות פתוחין לתוכו ה"ז כחצר ואינו ניתר אלא בשני לחיים או בפס ארבעה דהא איפלגו בה אביי ורב יוסף לעיל וסבר אביי תחילת מבוי אי איכא ד"א אין אי לא לא. ארכו של מבוי הוא דרך יציאה וכניסה לר"ה עד ראשו השני הפתוח לחצירות שכנגד פתח ר"ה ול"ש אם בתים וחצירות פתוחים למבוי בראשו השני הוה מבוי ול"ש אם פתוחים לתוכו בצדו כדמוכחא סוגיא בפלוגתא דאביי ורב יוסף דאמר אביי מנא אמינא לה דהכשר מבוי בד"א דאמר רב אין המבוי ניתר בלחי וקורה עד שיהיו בתים וחצירות פתוחין לתוכו ואי אמרת מבוי ניתר באורך ארבע מכדי מיעוט חצירות שתים ואין פתח פחות מד' ואיך יפתח פתח רחב ד' במשך המבוי שאינו אלא ד' איה מקום הפצימין ועוד כולו פרוץ הוא וכ"ת דפתח לה בדופן האמצעית [וכו'] וכי קאמר רב יוסף הכשר מבוי באורך ד' במבוי רחב מאוד קאמר ויכול לפתוח פתח החצירות בדופן שמאחוריו ה"ז דין מבוי יש לו שניתר בלחי או קורה: