מבוי שהוא רחב מעשר אמות ימעט היכי לעביד אמר אביי עושה פס גבוה עשרה טפחים במשך ארבע אמות שהוא שיעור משך המבוי ומעמידו לארכו של מבוי באמצע הפתח דכיון דאיכא הכשר מבוי [באורכו] של פס הוה להו כשני מבואות ונעשה זה פתח למבוי זה והפתח השני למבוי שני ופי' רבי' שמואל זצ"ל שצריך לכל אחר בתים וחצירות. א"נ כדרב יהודה דאר"י מבוי שהיה רחב ט"ו אמה מרחיק שתי אמות מן הכותל ומתחיל לעשות שם [פס] ועושהו שלש אמות לסתום הפתח ונמצא ה' אמות אילו סתומות דפירצת שתי אמות ניתרת בעומד מרובה על הפרוץ. והיכא דהוה רחב עשרים יעשה כן אף לצד השני וכ"ש אם הרחיק אמה מן הכותל ועשה פס אמה ומחצה דעדיף טפי דהשתא לא מצטרף אויר אמה עם אויר הפתח לבטל אמה ומחצה דהא בטיל ליה אויר דזוטר מיניה והכי שפיר טפי שלא תהא פרצת שתי אמות כאחת אלא דלא אטרחוה רבנן כולי האי ולא חשו רבנן דילמא שבקי פתחא רבה ועיילי בפיתחא זוטא ותיבטל תורת פתח מן הגדול ובטל ליה לחי המתוקן בו ונמצא מבוי זה בלא תיקון דאמר רב אדא בר מתנה חזקה אין אדם מניח פתח גדול ויוצא ונכנס בפתח קטן מיהו אם אירע כך דשבקי פיתחא רבה ועיילי בפתחא זוטא ה"נ דנאסר כל תיקון המבוי ובטלה הקורה ובטל הלחי ופי' רבי' שמואל אבל אם עשו צוה"פ לקטן אפי' היכי דשבקי בני מבוי פתחא קמא ועיילי בההיא פירצה אפ"ה לא בטלה תורת פתח וקורה מן הראשון משום דהוי פתח. והרבה פתחים שרינן למבוי: