ההוא מבוי עקום דהוה בסוריא כרוך בודיא ואותיבו ביה בעקמימותו פי' כרכו המחצלת והעמידוה בעקמימותו בני ראשו אחד עשו לחי לפתחן והמחצלת לעקמומיתו ובני ראשו אחד לא חשו לתקן ולא עשו לחי לפתחן. א"ר חסדא הא לא כרב ולא כשמואל אי כרב דאמר תורתו כמפולש צורת פתח בעי אי כשמואל דאמר תורתו כסתום לחי מעליא בעי פי' בעי לחיים משני ראשין וללשון רבינו הזקן כדפרי' לעיל צריך לחי לעקמומיתו לבד אותן שבשני ראשין. ואי נקט ביה סיכתא. וחברו ביתדות שלא יכול הרוח להפריחה הואיל וחבריה חבריה והויא מחיצה והותר המבוי פי' רבי יצחק בר שמואל זצ"ל שכרכו המחצלת מראשה לסופה עד שהיתה כמקל והעמידוה לגובהו של מבוי כדין לחי דאי לרחבו של מבוי פרשוה כענין מחיצה לא הוה ליה למימר כרוך בודיא. ותו דכי פריך אליבא דרב צוה"פ בעי לא משמע דפריך מכח דהכא לא מהני משום דנשיב ביה זיקא ושדי ליה אלא אפי' חבריה לא מהני לרב ואם היה בדרך מחיצה כ"ש דהוה עדיף מצוה"פ וכן משמע בפר"ח דפי' ואי נקט ביה סיכתא וחבריה חבריה דלשמואל מיהא מהני דהוה חשיב לחי ואם היה לרחבו של מבוי היתה מחיצה חשובה ומהני אפי' לרב. הלכך המבוי עקום שהעמידו המחצלת ברחבו של מבוי בעקמימותו וחברוה ביתדות עד שאין הרוח יכול להפריחה הויא מחיצה אע"פ שאין לחי בראשו אחד והיכא שכרכו המחצלת מראשה לסופה עד שהיתה כמקל והעמידוה בעקמימותו של מבוי ולא חיברוה ביתידות לכ"ע אין זה כלום הואיל ויכול הרוח להפריחה ואף ע"ג דיש לחיים בשני ראשין של מבוי אבל אם חברוה כיתידות שאין הרוח יכול להפריחה אף על פי שאין לחי בראשו אחר הותר המבוי לכ"ע לדברי רש"י ולפר"ח לרב לא הותר ולשמואל הותר מיהו מסתבר שגם לפירש"י לרב לא הותר דהא רב בעי צורת הפתח וההיא עובדא לאו כהילכתא דאנן כרב קיי"ל כדפדישית לעיל: