תנו רבנן כיצד מערבין רה"ר עושה צוה"פ מיכן ולחי וקורה מיכן וחנניה אומר בש"א עושה דלת מיכן ודלת מיכן וכשהוא יוצא ונכנס נועל ובה"א עושה דלת מיכן ולחי וקורה מיכן ואוקמה רב יהודה דה"ק כיצד מערבין מבואות המפולשות לרה"ר ואינם רחבים ט"ז כך פירש"י. איתמר רב אמר הלכה כת"ק דחנניה דבין ב"ש ובין ב"ה כולהו ס"ל דמבוי המפולש סגי ליה בצורת פתח מיכן ולחי וקורה מיכן ושמואל אמר הלכה כחנניה אליבא דב"ה דעושה דלת מיכן ולחי וקורה מיכן אבעיא להו לחנניה אליבא דב"ה צריך לנעול או אין צריך לנעול [ת"ש דאמר ר"י אמר שמואל אין צריך לנעול] וכן אמר רב מתנה אמר שמואל אין צריך לנעול איכא דאמרי א"ר מתנה בדידי הוה עובדא דבעאי לאשתמושי במבוי המפולש לרה"ר דהוה ליה דלת מיכן ולחי מיכן ובעאי משמואל אי צריכא לטרוח ולנעול וא"ל אינך צריך לטרוח ולנעול בעו מניה מרב ענן צריך לנעול או אין צריך לנעול אמר להו איתו חזו הני אבולי דנהרדעא דטמיין עד פלגייהו בעפרא ועייל ונפק מר שמואל ולא א"ל ולא מידי א"ר כהנא הנהו מגופות הואי ולא היו כולן פתוחות אלא סגורות ופתוחות במקצת ומשו"ה לא קאמר להו שמואל ולא מידי ולא תפשוט מינה. כי אתא ר"נ אמר להו פניוה לעפרייהו. פנו את עפר המעכב אתכם לסגור השער בשבת. לימא כיון דאמר ר"נ פניוה מכלל דס"ל דבהכי אסור להשתמש בו אלא א"כ נועלין אותו. לא ראויות לנעול אע"פ שאין נעולות והא דקאמרי ב"ה עושה דלת מיכן בדלת ראוי לנעול קאמר דחשיב דלת וקיי"ל דכל רב ושמואל הלכתא כרב באיסורי. הלכך מבוי המפולש לר"ה (כזה) עושה צוה"פ מיכן ולחי או קורה מיכן כך כתוב בפירושי רבי' שמואל זצ"ל וכן (לקמן) גבי מבוי עקום רב אמר תורתו כמפולש פירש"י דמבוי המפולש לרה"ר צריך צוה"פ מיכן ולחי וקורה מיכן וכן פי' רבינו שמואל (לקמן) גבי מבוי עקום משמע ושסוברים דהלכ' כרב דאמ' הלכה כת"ק:
מבוי שנפרץ מצדו כלפי ראשו דהיינו שנפרץ א' מן הכתלי' שבצד ארכו סמוך לקורה הימנה בלפנים [כזה]. איתמר משמיה דר' אמי ורב אסי אם יש פס ארבע טפחים. שנשתייר מן הכותל או עשה פס ד"ט במקום הפירצה סמוך לקורה. מתיר פירצה. ואע"ג שנשתייר שם עדיין פירצה עד עשר אמות דכיון דיש הכשר אורך מבוי מן הקורה לא בטיל ליה תורת פתח מקמא ובמילתיה קאי וקורתו מתירתו ופירצה הנותרה כיון דלאו יותר מעשר אמות היא תורת פתח עליה ומבוי אינו נפסל בפתחים הרבה א"נ שבקי בני מבוי פתחא קמא ונפקי ועיילי בההיא פירצה משו' דדרך קצרה הוא להם אפ"ה לא בטל' תורת פתח וקורה מן הראשון משום דהוו פתח לארבעה הסמוכין לו הואיל וארבעה אורך ראויין לקורה ויש דכשר מבוי. ואם לאו. דאין שם פס ארבעה. אם הפירצה (פתוחה) [פחותה] משלשה. מתיר תקון המבוי את המבוי שהרי כלבוד דמי ואין כאן פירצה ואם הפירצה שלשה אינו מתיר דכיון דממעטי בני מבוי כהילוכא ומקצרין את דרכן דרך אותה פירצה חיישי' דילמא שבקי פתחא קמא ונפקי ועיילי בההיא פירצה ובטיל ליה פתחא קמא ובטלה קורה דידיה ואין קורה למבוי זה ולא משתרי האי מבוי עד שיגדור הפירצה. והא נמי דאמר ואם יש פס ארבעה שמתיר פירצה עד עשר כדפרי'. לקמן מוקמי' לה כגון דאיכ' גידודי שנשתייר מן הכותל ביסוד ג' או ד' טפחים גובה על פני כל הפירצה שאינה נוחה לעבור בה דאמר רב חנן בר רבא (א"ר) אמר רב מבוי שנפרץ מצדו. בכותל. ארכו בעשר. ולא אצל ראשו (ולא) [אלא] שיש ד"ט עובר מן הפתח עד הפירצה. הרי המבוי בשר מעשר אמות ולמטה אבל נפרץ ביותר מעשר אמות פסול. ואם מראשו. שהיה המבוי רחב עשרים אמה וסתמו עשר אמות כדתנן והרחב מעשר ימעט ונפרצה פירצה באותה סתימה בד"ט פסול ואוקמה רב הונא בריה דרב יהושע וכגון שנפרצה בקרן זוית [דפתחא בקרן זוית] לא עבדי אינשי ורב הונא אמר אחד זה ואחד זה בארבעה. א' נפרץ מצידו אחד נפרץ מראשו בד"ט הוי פירצה אבל בבציר מהכי לא ולרב חנן בר רבא בין מצדו ובין מראשו לא הוי פירצה עד יותר מעשר אבל מראשו בקרן זוית הוי פירצה ביותר מד"ט א"ל רב הונא לרב חנן בר רבא לא תיפלוג עלי דרב איקלע לדמהריא ועבד עובדא כוותי במבוי שנפרץ מצדו בד"ט ואסר להו א"ל רב מצא בקעה וגדר בה גדר אר"נ בר יצחק כותיה דרב הונא מסתברא דאיתמר מבוי עקום רב אמר תורתו כמפולש ושמואל אמר כסתום במאי עסקינן אילימא ביותר מעשר בהא לימא שמואל תורתו כסתום אלא לאו בעשר אפילו הכי קאמר רב תורתו כמפולש אלמא פירצת מבוי בארבע ורב חנן בר רבא שאני הכא דקא בקעי בה רבים מכלל דרב הונא אע"ג דלא בקעי בה רבים מאי שנא מדר' אמי ורב אסי דאמרי לעיל אם יש פס ארבע מתיר פירצה אפילו עד עשר אמות אלמא פירצת מבוי מצידו בעשר התם איכא גידודי כדפי' לעיל הכא דאסרנא אנא בארבע' טפחים אע"ג דאיכ' פס ארבעה בדליכא גידודי. הלכך הואיל ועבד רב עובדא כרב הונא משמע דהלכתא כרב הונא והא דאמר רב חנן בר רבא בקעה מצא וגדר בה גדר שנויא הוא ולא סמכי' עליה ותו דרנב"י כרב הונא סבר הלכך הלכה כרב הונא והלכה כר' אמי ורב אסי ואביי ורב חסדא תרויהו אית להו נמי דר' אמי ורב אסי הלכך הכי הלכתא וליתא להאי פיסקא אלא כדפרי' לקמן דהלכת' כרב חנן בר רבא ודר' אמי ור' אסי אפי' דליכ' גידודי:
איתמ' מבוי עקום רב אמר תורתו במפולש ושמואל אמר בסתום פירש"י מבוי עקום. ושני פתחיו לרה"ר (בזה) תורתו כמפולש ומבוי [המפולש] לרה"ר צריך צורת הפתח [מיכן] ולחי וקורה מיכן ואף זה צריך לשני פתחים לצד רה"ר לחי לכל אחד ובעקמימותו צריך צוה"פ דפילוש שהוא מפולש לחבירו הוי כמפולש לר"ה. ושמואל אמר תורתו בסתום ואין צריך בעקמימותו כלום (אי לא) [אלא] אלו עושין לחי לפתחן ואלו עושין לחי לפתחן דלא מצרכינן צוה"פ אלא לפתחין המפולשין זה כנגד זה לרה"ר. ל"א. תורתו בסתום תורת מבוי סתום צריך לעשות לעקמימותו והיינו לחי שעושין בראש מבוי סתו' וזה קבלתי ממורי הזקן זצ"ל. במאי עסקי' אילימא ביותר מעשר. שרוחב פתיחת עקמימותו יותר מעשר. בהא נימא שמואל כסתום ונסגי בלחי אטו לחי ביותר מעשר במבוי סתום מי מהני ולל"ק כיון דיותר מעשר הוי בחד מבוי בכה"ג לא נימא שמואל דלאו מפולש הוא. אלא לאו בעשר. וקש' לרבי' יצחק בר שמואל זצ"ל תורתו כמפולש דאמר רב משמע דלא חמיר ממפולש ולמה לא יועיל אם עושה לאח' מן הפתחי' צוה"פ ולשני לחי כמו במפולש ואמאי צריך צוה"פ בעקמימותו ולשני פתחים לחי לכ"א ולשמואל נמי לפי' רבי' הזקן כיון דחשבי' ליה בסתום מה מועיל לחי באות' עקמימות ואע"פ [כן] נראה לו פירש"י עיקר מדדייקינן אילימא ביותר מעשר בהא לימא שמואל תורתו בסתום משמע דלרב דאמר תורתו כמפולש ניחא והשתא אי קיימי רב ושמואל אתיקון של עקמימות ניחא אבל אי קיימי אפתח של צד רה"ר ורב דאמר תואתו במפולש היינו שיעשה לאחד מן הפתחי' [צה"פ ובשני לחי ולא בעקמימותו א"כ לרב נמי קש' איך מועיל לחי או צה"פ] יתר מעשרה (והאחד עשר) אכתי אפי' צוה"פ לא מהני דהא א"ל רב לרב יהודה אתנייה צריך למעט מיהו בהא י"ל דניחא ליה לאקשויי מדשמואל בפשיטותא ויש להביא ראיה לפירש"י דאמרי' לקמן ההוא מבוי עקום דהוה בנהרדעא רמו עליה חומרי דרב וחומרי דשמואל ואצרכוה דלתות משמע שהצריכו שתי דלתות לשני עקמימות שהיו לו כדפירש"י שהיה עקום כמין ח' מיהו פר"ח לא גריס דלתו' וברוב ספרים נמי כתיב ואצרכוה דלת ואפי' גרסי' דלתות שמא היה מפולש משער לשער ובאמצעיתו היה מתעקם (כזה). ותו דמשמע לקמן בפי' רש"י גבי ההוא מבוי עקום דהוה בסורא [כרוך בודיא] ואותיבו ביה בעקמומיתיה ואין נראה לדחות שעשו כן מפני שלא חשו בני ראשו אחד לעשות להן תיקון. ומההוא דמבוי שעשוי כנדל נמי משמע בדברי רש"י דאמר רבא עושה צוה"פ להאי גיסא לכולהו ואידך גיסא משתרי בלחי וקורה משמע דצריך לעשות צורת הפתח לכולהו הקטנים מהך גיסא בעקמומימותו לצד מבוי גדול ואידך גיסא מישתרי בלחי וקורה אלא ודאי עושה צורת הפתח בעקמימותו וטעמא דמלתא כדי שיראו צור' הפתח בני ראשו של זה [ובני ראשו של זה] והרמב"ם ב' היאך מתירין מבוי מפולש עושה צורת הפתח מיכן ולחי או קורה מיכן ומבוי עקום תורתו במפולש עכ"ל משמע שר"ל שעושה צוה"פ לאחד מן הפתחים ולשני לחי כמו במפולש מיהו אנן על פירש"י נסמוך שמימיו אנו שותין. וגם רבי' יצחק הכריע בפירושו וקיי"ל כרב דאמר תורתו כמפולש וצריך לשני פתחים לצד ר"ה לחי לכל אחד ובעקמומיתו צריך צוה"פ וראיה לדבר דאמרי' לקמן ההוא מבוי עקום. שני פתחים היו מפולשים לר"ה (בזה). דהוה בנהרדעא ורמו עליה חומרי דרב וחומרי דשמואל ואצרכוה דלתות משני עקמימיות חומרי דרב דאמר תורתו כמפולש וכאן שני פילושין יש. והאמ' רב הלכה כת"ק דלא בעי דלת אלא צוה"פ כשמואל דאמר הלכה כחנניה ואמרי' לקמן מבוי העשוי כנדל אמר אביי עושה צוה"פ לגדול והנך כולהו אישתרו בלחי וקורה. א"ל רבא כמאן כשמואל דאמר תורתו בסתום למה לי צוה"פ בלחי וקורה סגי ועוד הא ההוא מבוי עקום דהוה בנהרדע' וחשו לה לדרב והשת' הואיל ורב' דייק מהא דחשו לה לדרב א"כ ליבעי ליה דלת דהא חשו נמי לדשמואל דאמר הלכה כחנניה ופי' רבי' שמואל דמהא דחשו לשמואל אין ראיה שהלכה כשמואל משום דעובדא בנהרדעא הוי ונהרדעא אתרא דשמואל הוה והיו עושין מיראתו אבל מהא דבנהרדעא דהוה אתריה דשמואל והיה להם לעשות כשמואל ואפ"ה חשו לדרב יש ראיה גדולה שהלכה כרב וכ"כ הר"מ מיימון זצ"ל האיך מתירים מבוי מפולש עושה לו צורת פתח מיכן ולחי או קורה מיכן ומבוי עקום תורתו כמפולש עכ"ל ואע"ג שרוצה לפרש תורתו במפולש דלא כרבי' וברש"י מ"מ סובר דהלכה כשמואל דאמר תורתו במפולש. וגבי מבוי המפולש לר"ה נמי קיי"ל כרב דאמר הלכה כת"ק דחנניה דבין ב"ש ובין ב"ה כולהו סבירא להו דמבוי המפולש לרה"ר ואינו רחב ט"ז אמה סגי ליה בצוה"פ מיכן ולחי או קורה מיכן דרב ושמואל הלכתא כרב באיסורי ותו דרבא גבי מבוי העשוי כנדל מייתי ראיה מהא דחשו לדרב והא דחשו נמי לדשמואל לא מייתי לראיה להצריך דלת ש"מ דכרב ס"ל. ותו דגבי מבוי עקום דאמר רב תורתו כמפולש פירשו רש"י וכן רבי' שמואל זצ"ל דמבוי המפולש לר"ה צריך צוה"פ מיכן ולחי או קורה מיכן משמע דסברי דהלכה כרב במבואות המפולשין. וכן פסק ה"ר משה מיימון כדפרי'. ועובדא דרב מתנה דלעיל ודרב נחמן לאו ראיה נינהו דבאתריה דמר שמואל הוה הילכך מבוי עקום ושני פתחים לר"ה (בזה). צריך לשני פתחים לצד ר"ה לחי לכל אחד ואח' ובעקמימותו צריך צוה"פ והיכא שהוא עקום ושני פתחיו מפולשין לר"ה (בזה) צריך לחי לשני פתחיו הפתוחי' לרה"ר וצריך לשני עקמומיותיו לכל אחד צוה"פ והיכא שהוא מפולש לר"ה ששני ראשין שלו מפולשין לר"ה (כזה). עושה צוה"פ מיכן ולחי או קורה מיכן:
והיכא שראשו אחד מפולש לר"ה וראשו האחד כלה לרחבה או לחצר והרחבה והחצר נפרצו כנגדו לר"ה או נפרצו שלא כנגדו או לא נפרצו כלל יש כאן דינים אחרים דאמר רב יוסף אמר רב יהודה אם היה מבוי כלה לרחבה אין צריך כלום קס"ד כגון שראשו אחד של מבוי מפולש לר"ה וראשו השני של מבוי דהיינו כותל האמצעי נפרץ לרחבה שאחורי הבתים דהיינו חצר שאחורי הבתים ומוקף ארבע מחיצות שהוא קרקע רחבה ונפרצה הרחבה כנגד אותה פירצה (נפרצה) מצד אחד לר"ה שהרחבה היתה בין המבוי ובין ר"ה דהשתא המבוי מפולש דרך הרחבה לר"ה אין צדיך כלום לתקן אותה פתיחה של גדר הרחבה ואפי' לא עירבו בני הרחבה עם בני המבוי לא אסרי אהדדי כדמפרש טעמא לקמן. א"ל אביי לרב יוסף הא דרב יהוד' דשמואל היא דאי דרב קשי' [דרב] אדרב דא"ר ירמי' בר אבא אמר רב מבוי שנפרץ במילואו לחצר ונפרצה חצר כנגדו חצר מותרת ומבוי אסור פי' שראשו אחד של מבוי מפולש לר"ה וראשו האחד דהיינו כותל האמצעי נפרץ במילואו ע"פ כולו ונפרצה חצר כנגדו לצד רה"ר בפחות מעשר שהיה החצר בין המבוי ובין רה"ר. חצר מותרת. דלדידיה לא הוי במילואה ונשתיירו בה גיפופי מיכן ומיכן [לפיכך] לגבי דידה פתחים נינהו ולא אסרי עלה בני מבוי שאין המבוי אוסר על החצירות הפתוחות לו אבל חצירות אוסרות במבוי שהרי דריסת רגליהם עליו ור"ה נמי שבצד אחד של חצר במקום שנפרצה חצר לר"ה לא אסר על החצר דפתח הוא. ומבוי אסור. וקס"ד מדנקט ונפרצה לר"ה כנגד פרצת מבוי לחצר משום דמיחזי כי מבוי מפולש קאסר ליה ולאו משום שנפרץ לחצר שאין החצר אוסר על המבוי ורב יהודה מדנקט רחבה אשמעינן דמשום מפולש לא מיתסר וברחבה ליכא דיורין דליתסרו עלה אבל אי הוה כלה לחצר אסרו עלה שהחצר אוסרת על המבוי משום דאית בה דיורין דאי איסורא לרב יהודה משום פילוש מאי אריא דנקט רחבה הא הואיל שמפולש הוא כך היא לי שמפולש דרך רחבה כמו דרך חצר אלא ש"מ מדנקט התירה ברחבה משום דלית בה דיורין ואפי' מפולש אבל חצר אוסרת ואפי' אינו מפולש הילכך אי רב יהודא משמיה דרב קשיא דרב אדרב בתרתי דאליבא דרב יהודה לרב פילוש דרך חצר ודרך הרחבה לא אסר וחצר אוסרת על המבוי ואליבא דרב ירמיה בר אבא הפילוש אוסר והחצר אינה אוסרת ולא ניחא ליה למימר אמוראי אליבא דרב. א"ל רב יוסף לא ידענא ממאן גמרה רב יהודה אלא עובדא הוה בכפר של רועים במבוי שכלה לרחבה כדפרי' ואתא לקמיה דרב יהודה ולא אצרכה ולא מידי ואי קשיא משמיה דרב תהוי משמיה דשמואל ולא קשיא ולא מידי השתא דאמר ליה רב ששת לרב יוסף בר אבא ואמרי לה לרב יוסף בר חמא אסברה לך מילתיה דרב דגמירנא לה מיניה דהאי דקאמר רב מבוי אסור היינו שלא עירבו בני חצר עם בני מבוי אבל עירבו בני מבוי עם בני חצר המבוי מותר דהאי דאסר ליה רב לאו משום מפולש קאסר ליה כדהוה ס"ד מעיקרא אלא מיירי שנפרצה חצר לרה"ר שלא כנגד פירצת חצר למבוי והאי נפרצה חצר כנגדו משום רבותא דחצר נקט דאע"פ כן דרבים נכנסין לה בזו ויוצאים בזו אפ"ה שריא אבל איסור מבוי לאו משום ההיא פירצה אלא משום דבני חצר אסרי עליה כי לא עירבו דכיון דלדידיה הוי מילואו פירצה היא ודיורי חצר אוסרין עליו והוא אינו אוסר עליהם מהשתא מצינו למימר דעובדא דרב יהודה בכפר רועים כרב עבדה משום דסתם רחבה מעורבת הוא והואיל ולית בה דיורין לא צריכא עירוב ולא אסרה אמבוי והא דאמר ר"י אמר רב מבוי אסור היינו שלא עירבו אבל עירבו המבוי נמי מותר אבל רחבה והחצר בין עירבו בין לא עירבו מותרין. הלכך האי הילכתא כדרב ששת כדגמיר לה מניה דרב. הלכך מבוי שראשו אחד מפולש לר"ה וראשו השני נפרץ לרחבה שאחורי הבתים או לחצר בין שנפרצו חצר ורחבה לרה"ר כנגד פירצת המבוי לחצר או לרחבה בין שלא נפרצו כלל לא עירבו החצר מותר והמבוי אסור אבל עירבו בני המכר עם בני החצר אף המכר מותר ורחבה לא אסרה אמבוי כלל מפני שאינה צריכה עירוב שאין לה דיורין ולא אסרה אמבוי ולמאי דסליק אדעתין מעיקרא דבין בעירבו ובין שלא עירבו אסר רב וטעמא משום מפולש ודוקא נפרצה קאמר הא לאו הכי לא מיתסר מבוי משום בני חצר והא דרב יהודה דשמואל הוא ושרי בעירבו כגון רחבה דלא בעיא עירוב ואע"ג דנפרצה רחבה כנגדו ואסר בלא עירבו גבי חצר ואפי' לא נפרצה מדנקט רחבה ולא נקט חצר. בעירבו. דאיסורא משום פידצה שכנגדה היא. במאי פליגי. מ"ט דרב דחשיב ליה מפולש ומ"ט דשמואל דלית ליה מפולש. פליגי בדרב יוסף דאמר רב יוסף לא שנו. דאין צריך כלום. אלא שכלה המבוי לאמצע רחבה. דכיון דרחבה של רחבה עודף על המבוי לכל צד נראה שהמבוי לרחבה הוא כלה ואינו מושך עד ר"ה שכנגדו (בזה) ולא אתי למשרי מפולש ורב סבר אפ"ה כיון דהרואה במבוי רואה לשני ראשי רה"ר ובקעי רבים מרה"ר זו לרה"ר זו דרך מבוי ורחבה אסור. אבל כלה לצידי רחבה. שכותל אורך המבוי שוה לאחד מכותלי אורך הרחבה נראה כמבוי ארוך ומושך עד רה"ר שכנגדו ומחזי כמפולש ואסור. הלכך כשהוא כלה לאמצע רחבה לשמואל שרי ולרב אסור ובעינן צוה"פ מיכן ולחי או קורה מיכן אבל היכא שהוא כלה לצידי הרחבה אף לשמואל אסור. אמר רבא הא דאמרת לאמצע רחבה מותר לא אמרן אלא זה שלא כנגד זה אבל זה כנגד זה שפירצ' חצר כנגד המבוי אסור ובצידי רחבה אפי' זה שלא כנגד זה אסור משום דכותל רחבה האריך המבוי והוי המבוי ארוך עד כותל שכנגדו ואסיר מידי דהוה אמבוי עקום שיש יותר מי' בעקמימותו דלכ"ע אסו' ואע"פ שאין פתחיו מכוונין ה"נ משנכנס לרחב' [הרי כל רוחב הרחבה] הוי עקמימו' גדולה ורחב' הרבה ודמי כמבוי מפול' דרך עקמימו' אמר רב משרשיא הא דאמרי' לאמצע רחבה וזה שלא כנגד זה מותר לא אמרן אלא רחבה דרבים אבל רחבה דיחיד זמנין דמימלך עלה ובני (לא) [לה] בתים ברחבה ברוחב העודף על המבוי ומשוה כותל ארכה לכותלי אורך [המבוי] והו"ל כמבוי שכלה לצידי רחבה ואסיר הילכך אע"ג דהשתא הוא כלה לאמצע רחבה וזה שלא כנגד זה אפ"ה הואיל ואיכא למיחש שישוה הכתלים אע"פ שלא השוה עדיין אסור. הלכך קיי"ל כרב יוסף דרב ושמואל פליגי בדרב יוסף ודרב יהודה לאו דשמואל היא אלא דרב היא כדתרצה רב ששת ודרב יוסף כ"ע היא והלכתא היא ורבא ורב משרשיא אית להו נמי דרב יוסף הילכך מבוי שראשו מפולש לאמצע רחבה ורחבה של רחבה עודף על המבוי לכל צד אע"פ שהרחבה מפולשת מצד אחר לרה"ר הואיל שאין הפילושים שוין זה כנגד זה מותר ואין צריך שום תיקון וכגון שהרחבה של יחיד היא אבל אם המבוי כלה לצידי רחבה שכותל אורך המבוי שוה לאחד מכותלי הרחבה אסור ואפי' זה שלא כנגד זה: אמר רבין בר רב אדא אר"י מעשה במבוי אח' שצדו אח' כלה לים וצידו אח' כלה לאשפה וראשו אחד סתום כשאר מבוי וראשו אחר פתוח לר"ה ומתוקן בלחי או קורה והאשפה היתה גבוהה י"ט וים נמי שפתו גבוה עשרה ובא מעשה לפני רבי ולא אמר בה לא איסור ולא היתר איסור לא אמר בה דהא קיימן מחיצו' הית' נמי לא אמר בה (השתא) [חיישי' שמא] תנטל האשפה ויעלה הים שירטון של חול ואבנים אצל שפתו כי כן דרכו ומתקצר רוחב הים ונעשה קרקע ברוחב פרסה או יותר. ורבנן שהיו בדורו של ר' [מאי הוו אמרי ביה בהאי מבוי] א"ר יוסף בר אבדימי תנא וחכמים אוסרים אר"נ הלכה כדברי חכמים איכא דאמרי א"ר יוסף בר אבדימי תנא וחכמים מתירים אר"נ אין הלכה כדברי חכמים ואוקמה באשפה של יחיד דלא הויא מחיצה אבל אשפה של רבים הויא מחיצה וים נמי לא הויא מחיצה: מרימר מפסיק לה לסורא באוזלי. הים היה לה לסורא מאחריה וראשי המבואות מפולשין לים והיה מרימר עושה סתימת רשתות ומכמורות לכל המבואות ולא רצה לסמוך על מחיצת הים. אמר חיישי' שמא יעלה הים שירטון ומטלטלי נמי במבואות כדמעיקרא. ומפסיק בינה לבין הים במחיצות אוזלי דהיינו רשתות ומכמרות והיה מחבר אותם ביתדות שלא היה יכול להפריחם שאל"כ לא היו חשובות מחיצות: