מעשה ביולדת שחל יום שמיני שלה בצום גדליה ושאלו לרבי' תם זצ"ל אם יכולה לאכול והתיר לה לאכול דאע"ג דצום גדליה דברי קבלה ודברי קבלה כדברי תורה אפ"ה התיר דאמרי' פ"ק דר"ה קרי ליה צום וקרי ליה ששון ושמחה ואמר רב פפא בזמן שיש שלום יהיה לששון ולשמחה בזמן שיש שמד יש צום בזמן שאין שמד ואין שלום רצו מתענין רצו אין מתענין לכך הוא רשות גם עתה ומשום כך התירו לה לאכול: וזו תשובת רבי' יצחק בר יהודה זצ"ל שהשיב לר' מנחם בר מכיר זצ"ל בן דודו על יום המילה כך נוהגים במקומינו שמתפללין ביום תענית סליחות ואומר וידוי בדרכו ואומר והוא רחום ולא תחינות ומנהג אבותינו תורה היא ומצות מילה קבלו עליהם בשמחה ועדיין עושין אותה בשמחה דכתי' שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב לפיכך אין נוהגים לומר תחנונים. ודי שמניחים במקצת ואין צריכין להפסיק לגמרי סליחות וידוי אל ארך אפים וש"צ מברך על היין ואינו טועמו ומנהג תורה (ואין צריך לטועמו ביום תענית) ולא למיתביה לינוקא דילמא אתי למיסרך אלא לשהייה לאורתא [ולשתייה אימי' או רביא] ואף ע"ג דאמרי' המברך צריך שיטעום כי טעים ליה אחרינא שפיר דמי עכ"ל. ולא חילק בין אותם שלשה תעניות לתענית בה"ב אלא סתמא כתב משמע שסובר דאפי' לצום גדליה ועשרה בטבת ושבעה עשר בתמוז לא בעיא למיתב בתענית:
סליקו להו הלכות יולדת