מתני' עושין כל צורכי מילה בשבת מוהלין ופורעין ומוצצין פי' מוהלין חותך את הערלה ופורעין קריעת העור המכסה ראש הגיד ומוצצין את הדם ואע"ג דהיא עשית חבורה שאין הדם ניתק מחיבורו אלא ע"י חבורה כדאמ' בגמ' א"ר פפא האי אומנא דלא מייץ סכנה היא ומעברינן ליה משום דדם חיבורי מיחבר ולא נפיק אלא ע"י מציצה ואמרינן בגמ' מכדי קתני לכולהו עושין כל צורכי מילה לאתויי מאי לאתויי הא דתנו רבנן המל כל זמן שהוא עוסק במילה חוזר בין [על ציצין המעכבין] בין על ציצין שאין מעכבין. פי' כל זמן שהוא עוסק בה שלא סילק ידיו אם ראה שנשתיירו שם ציצין בין מעכבין את המילה שאינה כשירה עד שיחתכם בין שאין מעכבין חוזר וחותך דכולה חדא מילתא היא והרי נתנה שבת לדחות אצלה ולעיל פירשתי אלו הן ציצין המעכבין את המילה (חוזר על ציצין שאין מעכבין את המילה אינו חוזר). פירש. פי' שסילק את ידיו על המעכבין את המילה חוזר שהרי הן כמילה עצמה. ועל שאין מעכבין חוזר עליהן כל זמן שלא פירש והכי הילכתא. ירושלמי המול ימול מיכן לשתי מילות אחת למילה ואחת לפריעה אחת למילה ואחת לציצין כדברי ר"ע ולר' ישמעאל דס"ל דברה תורה כלשון בנ"א נפקא ליה מהא דאמר ר' יהודה בן פזי אז אמרה חתן דמים למולות מיכן לשתי מילות למילה לפריעה למילה לציצין. ת"ר מהלקטין את המילה אם לא הילקט ענוש כרת פר"ח מהלקטין יש מי שאומר מלקטין ציצין המעכבין את המילה וכן סבירא לן ויש מי שאומר מהלקטין מלשון ילקוט שהערלה היא כמו ילקוט ובתוכו העטרה וצריך לחתוך הילקוט כולו לגלות העטרה ואם לא חתכו כולו כאילו לא מל עכ"ל:
מתני' ונותנין עליה איספלנית וכמון. פי' איספלנית תחבושת ואם לא שחק בע"ש לועס בשיניו ונותן פי' כמה דאפשר לשנויי משנינן. אם לא טרף יין ושמן נותן זה בעצמו וזה בעצמו פי' כך היו רגילין לטרוף יין ושמן והוא רפואה שמערבין וטורפין בקערה יין ושמן יחד כדרך שטורפין ביצה בקערה והא דקתני גבי יין ושמן ונותן זה בעצמו וזה בעצמו לא [שלא יטרוף] כלל אלא שיטרפם ביחד אבל לא בחוזק טורפם כת"ר דברים שאין עושין למילה בשב' עושין לה ביו"ט שוחקין כמון וטורפין לה יין ושמן א"ל אביי לרב יוסף מ"ש כמון ביו"ט דחזי לקדירה יין ושמן נמי בשבת חזי לחולה (פי') [כו'] לחולה בשבת וכו' עד התם לא בעי ליכא. גבי שאר חולין והכא גבי מילה בעיא ליכא ופריך הכא נמי גבי מילה ליעבד ולא לילוך ומשני היינו דקתני נותן זה בעצמו ופיר' רש"י והיינו דקתני נותן זה בעצמו שטורף ואינו לוכך וטורף בחוזק זה עם זה:
מתני' ואין עושין לה חלוק בתחילה אבל כורך עליה סמרטוט פי' כעין כיס דחוק היו עושין ומלבישים את ראש הגיד עד העטרה וקושרין שם כדי שלא יחזור העור לכסות את הגיד ואם לא הביאו מע"ש כורך על ידו או על אצבעו ומביאו ואפי' מחצר אחרת פי' כורך על ידו דרך מלבוש לשנותן מדרך הוצאה בחול. ואיני יודע אי הכי הלכתא ואי דוקא מחצר אבל לא דרך רה"ר. אמר אביי אמרה לי אם האי חלוק דינוקא ליפכינהו לסיטריה אבראי דילמא מידבק גראדא מניה ואתי לידי כרות שפכה. אימרא שבשפת (זה) [פיה] יהפך ויקפל למעלה שלא תהא סמוכה לבשרו מפני שראש מקום חתך הבגד שם הוא ויוצאין ממנו גראדין וכשבא להפשיט החלוק יפשיט ויקרע את ראש הגיד ומשוי ליה כרות שפכה. אמר אביי אמרה לי אם האי ינוקא דלית ליה חלוק ליתי בלייתא דאית ליה שיפתא ולכרכיה לסיפתיה לתתאי ועייף יתיה לעילאי וליציירה לתתאי. פי' בליתא. מעט שחוק של בגד שיהיה בו אימרא לפי שהאימר' מהודקת יפה בבשר שלא ישמט החלוק מן הגיד. וליפכא לשיפתיה לתתאי לתחתית ראש הגיד יתן השפה וראש השני החלק יהיה למעלה. וליעפפיה לעילאי. אותו ראש העליון החלק יכפיל ויכפול כלפי חוץ (מן) [מפני] הגרדין שלא ידבקו במכה:
מתני' מרחיצין את הקטן בין לפני המילה בין לאחר המילה ומזלפין עליו ביד אבל לא בכלי ראב"ע אומר מרחיצין את הקטן ביום השלישי שחל להיות בשבת שנאמר ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים. וראב"ע שרי להרחיץ כדרכו ולזלף עליו אפי' בכוס ואפי' בקערה כדמוכח בגמרא דקתני בברייתא וכשמזלפין אין מזלפין לא בכוס ולא בקערה אתאן לת"ק כלומר הך סיפא ת"ק קאמר דאילו ר' אלעזר אפי' הרחיצה כדרכו שרי. וה"נ מוכח גבי הא דפריך ריש' לסיפא דהרחצה דשרי היינו שמזלפין אפי' בכלי. וראב"ע דשרי אפי' ביום השלישי כ"ש דשרי ביום המילה ואמרי' בגמ' כי אתא רבין א"ר אבהו א"ר אלעזר ואמרי לה א"ר אבהו א"ר יוחנן הלכה כר"א בן עזריה בין בחמין שהוחמו מע"ש בין בחמין שהוחמו בשבת בין הרחצת כל גופו בין הרחצת מילה שסכנה היא לו ובפרק ר' עקיבא סתם לן תנא כר"א בן עזריה ואע"ג דקיי"ל סתם ואח"כ מחלוקת אין הלכה כסתם הכא לאו מחלוקת הוא דאין בין חכמי' לראב"ע אלא שינוי רחיצה דלרבנן בעי לשנויי ולראב"ע מרחיץ כדרכו: