ויהי בשלח פרעה את העם. כתיב שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו. ופירש"י שנצטוו מקצת מצות במרה שבת ודינין ופרה אדומה ולקמן כתוב [נבי] מן ויהי ביום הששי לקטו לחם משנה שני העומר לאחד ויבואו כל נשיאי העדה ויגידו למשה וכתב ויאמר אליהם הוא אשר דבר ה' שבתון שבת קודש וגו'. ופירש"י משנה. מדרש אגדה משונה בטעמו ובריחו. ובאו למשה ואמרו לו מה היום מיומים ונזכר שנצטוה על השבת ויאמר להם הוא אשר דבר ה' שבתון שבת. ומיכן יש ללמוד ששכח לומר להם שבת כאשר נצטוה במרה. ועוד כתב לקמן ראו כי ה' נתן לכם השבת וגו' ואמרינן בתנחומא מהו ראו א"ר יצחק ראו היאך אתם משיבים לאומות העולם שאם יאמרו לכם אתם משמרים את השבת מה נסים נעשו לכם. ראו וגו' אמרו להם בכל יום ויום המן יורד פרודה אחת ובערב שבת שתי פרודות שנא' והיה ביום הששי לקטו לחם משנה מהו משנה א"ת שניים הרי כבר אמר שני העומר [אלא] שהוא משונה בטעמו ובריחו ובתוארו. ועוד אלא מה שמותיר ממנו מערב לבקר הי' מבאיש ובשבת כתוב לא הבאיש ורימה וגו' הוי משנה משונה. באותה שעה הזכיר משה ששכח לומר פרשת שבת שאמר לו הקב"ה כיון שבאו ואמרו לו שלקטו לחם משנה נזכר משה ואמר להם הוא אשר דבר ה' הרי למדנו ששבת נאמרה לבני נח (מן) [שכל זמן] שלא קבלו ישראל את התורה נקראו בני נח ונשנית בסיני כדכתיב בעשרת הדברות זכור את יום השבת לקדשו מעתה י"ל שעכו"ם מוזהרים על השבת דאמרינן פרק ארבע מיתות בסנהדרין א"ר יוסי בר חנינא כל מצות שנאמרה לבני נח ונשנית בסיני לזה ולזה נאמרה וא"כ תקשי הא בההיא שמעתא אמר ר' שמעון בן לקיש עכו"ם ששבת חייב מיתה שנאמר יום ולילה לא ישבתו אדרבה מצווה הוא על השבת מדרבי יוסי בר חנינא מיהו י"ל דלסימן מילתא בעלמא איתמר. כי הלכותי' לא נאמרו כ"א בסיני והכי אמרינן התם גבי מילה ושאר מצות: