נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה ובא לגרשה בלא כתובה מחמת שטוען ואומר יודע אני שעכבת בנים מחמת' ולא אתן כתובה והיא אומרת בדידיה קיימא שאינו מוליד ואם בא לגרשני יתן כתובתי ויגרשני חייב ליתן את כתובתה כך פסק רבי' יצחק אלפס והיכא ששהו ביחד ולא הולידו ואין הבעל תובע לגרש אלא האשה תובעת להתגרש ובאה מחמת טענה דבעיא חוטרא לידה ומרא לקבורה וטוענת שידוע לה שלא תבנה ממנו שום אשה ואיכא נמי רגלים לדבר כופין אותו להוציא וליתן כתובה כך הורה מורי רבי' אליעזר בן רבי' יואל הלוי זצ"ל הלכה למעשה וכן עשו:
אמרי' ס"פ הבא על יבמתו הוא אומר מינה והיא אומרת מיניה א"ר אמי דברים שבינו לבינה היא מהימנא מ"ט איהי קים לה ביורה כחץ איהו לא קים לי' ביורה כחץ פירש"י מינה. יודע אני שבשבילה היא שאין לה בנים ולא אתן כתובה. איהי קים לה ביורה כחץ כל ש"ז שאינו יורה כחץ אינה מזרעת כתב רבינו יצחק אלפס זצ"ל חזינן לגאון דקאמר הא דא"ר אמי דברים שבינו לבינה היא נאמנת לדברי משנה ראשונה היא ולא עבדינן עובדא דתנן בראשונה היו אומרים ג' נשים יוצאות ונוטלות כתובה וחדא מנייהו [האומרת] השמים ביני לבינך [והא אידחיא לה דתנן חזרו לומר שלא תהא אשה נותנת עיניה באחר ומקלקלת על בעלה אלא האומר' השמים ביני לבינך] יעשו דרך בקשה ואנן לא ס"ל הכי דלא אתי ר' אמי לאשמעינן דין משנה ראשונה אלא דר' אמי אמתניתין דהכא אמרה דתנן נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה אינו רשאי ליבטל ותני עלה יוציא ויתן כתוב' וקמיבעיא לן היכא דשהה עמה עשר שנים ולא ילדה וקאמר מינה הוא דלאו בת אולידי היא ולית לה עלי כתובה ובעינא לאפוקא דהא שהאי גבה עשר שנים ולא אולידה והיא אמרה ממך הוא דאינך יורה כחץ הלכך [אי בעית לאפוקי הב לי כתובתי מאי וקאמר רבי אמי דברים שבינו לבינה היא נאמנת דאיהי קים לה כיורה כחץ הלכך] לא מצי לאפוקה עד דיהב לה כתובתה. וליכא למיחש בכה"ג שמא עיניה נתנה באחר דהא אנן מפקינן לה בעל כרחה אבל משנה ראשונה לאו על הדין עיקר אמורה אלא במי [שלא] שהתה עם בעלה עשרה שנים ואתיא למיתבעה לאפוקה ולמיתן לה כתובה ואיהו לא בעי כלל לאפוקה למשנה ראשונה דלא [חיישינן שמא עיניה נתנה באחר יוצאה ונוטל' כתובתה ולמשנה אחרונה] דחיישי' שמא נתנה עיניה באחר יעשו דרך בקשה עכ"ל. וכן פר"ח דקאי אנשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה וכסברת רבי' יצחק אלפס כך סברת רבי' אליעזר בן רבי' יואל זצ"ל. וכבר היה מעשה באשה אחת שתבעה להתגרש מחמת שאומרת שאין שום אשה ראויה ליבעל מבעלה ובאה מחמת טענה ושאלו לו והשיב:
וזו השאילה
נחנו בית דין חתומי מטה הולכים אחר ב"ד יפה. רואה וצופה החזק והרפה. משים פה ללמד תועי דרך. ולבות המורך. אורחות מוסר ודרך הישר ואיזה יכשר. ומשם הוראה ואורה יוצאה מעין המשפט לדלות ולהשקות נפשות שוקקות. והסך נסכים ממימיו הברוכים. כי צורך השעה דוחקת להשיב על שאלתנו ואם נכנסנו בלא בר ובלא דבר ירבה ענוותו ויורה צדקתו ועל פיו נחיה. כי בהיות רבי' כאן בוועד קהילות שאלנוהו על אודות האשה העלובה צעקה על בעלה ששהתה עמו י"ו שנים ואינה יכולה לסבול יותר כי דרך נשים אין לו ונשבעת שלעולם לא תבנה אשה ממנו ובאה מחמת טענה שאין לה לא בנים ולא קרובים שתוכל להשען עליהם לעת זקנתה והרבה נענית תחתיו כי כמה פעמים נתקרבו ונתרחקו שלא ידענו מה היה להם. גם מאז היה רבינו פה החמיצו את דינה בבקשה ופיוסים כדי להטיל שלום ביניהם ולא הועלנו וכל רז לא אנס לך. לכן נגרע שיחה. וידע רבי' כי הבעל יוצא בלא חתימת זקן שאין לו לא שיער ולא גומות בזקן כלל וכל הגאונים פסקו כר' יוחנן שהוא סריס. ועוד ידע רבינו כי יצא לו קול זה ימים מדומי מתא שלא יראה זרע כי אמתו אינה של בנין ומקולקל באצבע חסר גם זה סייג שהוא מיניה. ורבי' יברר לנו הכל ויעמיד הדבר על בוריו כי אחרי דבריו לא נשנה ואת זה השבנו עדיך. כי יש כאן עיכוב תפילות. ותורה לנו אם כדי לעשות סייג לדבריה אם יש לנוולו ולבודקו באמתו או אין לנוולו הכל יבאר לנו רבי' כי ה"ג רוצים אפי' אית לה בני ובאה מחמת טענה אית לה כתובה ואם בעקור מדברת ההלכה יורה אם זה סריס חשיב כר' יוחנן ושאל לתלות במורי ה"ר שמח' נכתוב לך סוף דעתו אומר שיש בחור שאין לו שיער בזקן ויש לו בנים א"כ אין אנו בקיאים בדבר והשבנו לו שיחזר על בניו מאין או שמא יש אחד מאלף שמתרפא כר' אליעזר ואנן קיי"ל כר"ע והשיב זה וז"ל מדעת נוטה יש רגלי' לדברי' מאומד הדעת והגון להטיל פשרה ביניהם ולתת לה קצת כפי השגת ידו ומכח הסכמת הקהילות לנדותו עד שיגרש שלא תתעגן זאת ולא לדחות העגונה בשתי ידים במקום שיש אמתלא לדבריה ורגלים לדבר שאינה מבקשת תואנה ולא נתנה עיניה באחר תפרד חבילה עכ"ל. ומן השמים יוסיפו לך אורך ימים ושנות חיים ושלום. נתן בר יצחק זלה"ה. אלעזר בר שמעון זצ"ל:
וזאת התשובה לרבותי ה"ר אלעזר וה"ר נתן מורי וקרובי ולאדוני ר"א בר שמעון אני משיב ידעתי כי קטנכם עבה ממתני אך להקל קורתכם עשיתוני סניף מה ידעתי ולא תרעו עמכם ארון הברית כך דעת תלמידכם נוטה לדרך האמת דההיא דנדרים מיירי בבאה מחמת טענה שאל"כ מ"ט דמשנה ראשונה והיא תובעת אותו להוציאה לכן חששה משנה אחרונה לתולה עיניה באחר ולא כופין ליה לגרשה אפי' מוחלת לו כתובתה אלא יעשו לו דרך בקשה אבל הך דיבמות מיירי דהיא אמרה מיניה ואעפ"כ איני תובעת לגרשני ואם הוא כופני לקבל גט יתן לי כתובתי והוא אמר מינה הדבר ולא אתן לה כתובתה בהא אמר דאיהי מהימנא דקים לה ביורה כחץ טפי מיניה והשתא אין לחושדה בתולה עיניה באחר והלכה כמשנה אחרונה והיכא דאין לחושדה כייפי' ליה לגרשה ולומר רוצה אני כדמוכח ס"פ אע"פ וכותבין עליו אגרת מרד ואפי' אם מודה שמתקשה ויכול לבוא עליה מהימנא לומר אינו יורה כחץ ולא יוליד ואם תובע הוא לגרש יוציא ויתן כתובה והך דנדרים שהיא תובעתו לגרש וכן משמע בנדרים בגמ' דמשנה אחרונה אמרה נמי דבביאה ידע ביורה כחץ מי ידע משום הכי משקרא כשתובעת היא לגרשה מכלל דאם אין לו לחושדה כדפרי' לעיל איהי מהימנא אפי' ידע בביא' וגם מודה לו. ובעובדא דשאילנא קדמיכון היה לנו לחושדה בתולה עיניה באחר כיון שהיא תובעת [לגרשה] אך מאחר שנראים דברים אמיתים שכתבתם שאין לו גומות ולא שיער כלל בזקנו העליון וקולו כאשה והלכה כר' יוחנן מה יש לנו עוד צדקה לסוב אך נ"ל שיוציא ויתן כתובה וכ"ש אם מוחלת לו כתובה מה לי עקר מה לי סריס כיון שבאה מחמת טענה דבעיא חוטרא לידה ומרא לקבורה וכדברי ה"ג שכתבתם כן פסקו נמי שאר גאונים. ומה ששאלתם אם יש לנוולו ולבודקו באמתו או לא נ"ל שאם היה שום נפקותא בדבר וזכות. לינוול כדאמ' פ' שמת בעובדא דבני ברק. וכן אם היה לו זכות בדבר ורוצה להתנוול. אך קים להו לרבנן דאי אפשר בבדיק' ולכן אמרו איהי מהימנא דאפי' אם מתקשה ומוציא זרע אמרה אינו יורה כחץ כדפרי' לעיל ואפי' אם יש לו זקן התחתון לא מהני לענין סריס דסתם זקן שבתלמוד הוא זקן העליון דבי' שייך למימר גובי וסיבי דדיקנא כדאית' בהערל וקיי"ל כחכמים דאמ' פ' בא סימן אפשר לתחתון לבוא עד שלא בא העליון ול"ח שמא נשרו בדבר שנראה תמיד ואפי' בתחתון שחשו חכמי' דוקא באיסור' ולחומרא במיאון וחליצה. ונשאתי ונתתי בדבר זה עם בעלי תריסין אצלינו והסכמנו שיוציא ויתן כתובה וצור ישראל יצילנו מעונש הדין אב"י העזרי. הרי פי' הכל הלכה למעשה כסברת רבי' יצחק אלפס זצ"ל אלא שרבי' יצחק אלפס מוקי הא דר' אמי דאמר איהי מהימנא דוקא בדשהה עמה עשר שנים ולא ילדה ומורי רבי' אבי העזרי סתמ' השיב ולא הזכיר בתשובתו שהה עשר שנים ואע"פ דעובדא שהשיב עליה שהו ביחד י"ו שנים מ"מ הואיל ולא הזכיר בתשובתו שהיית עשר שנים [משמע אף בלא שהה עשר שנים] וכן בה"ג ובשאלתות דרב אחאי גאון מוקי לה בדלא שהה עשר שנים וז"ל בהל' קידושין והיכי דלא שהה עשר שנים ולית ליה בני והיא אמרה מיניה דאינו יורה כחץ והוא אומר מינה א"ר אמי דברים שבינו לבינה נאמנת מ"ט היא קים לה ביור' בחץ איהו לא קים ליה ואלא הא דקתני השמים ביני לבינך יעשו דרך בקשה אלמא לא מהימנא. לא היא לא משום דלא מהימנא אלא משום דאמור רבנן לא מיתבעי למיעבד הכי וה"מ היכא דאינה באה מחמת טענה אבל היכא דבאה מחמת טענה נאמנת ואע"ג דבראשונה לא שנינן הכי לפי מאי דקשינן (שנתן) שנינן ולעולם מסקנא הכי עכ"ל ה"ג. ומה שכתבו אע"ג דלא שנינן הכי נראה לרבי' יצחק בר שמואל זצ"ל דהיינו הא דפריך בנדרים לרב המנונא דאמר האשה שאמר' לבעלה גירשתני נאמנת מההיא דיעשו דרך בקשה והא הכא דידעה דבעלה ידע בה וקתני דלא מהימנא קסבר רב המנונא ה"נ היא גופה אמרה נהי דבביאה ידע ביורה כחץ מי ידע ומשום הכי משקרא. וה"ג ושאלתות דרב אחאי פירשו שנאמנת וזהו שכתבו לפי שסובר המקשה דמשקרא מתרץ לפי סברתו אבל לעולם היא נאמנת ולא נהירא לי' לרבי' יצחק האי פירושא דמדקתני חזרו לומר שלא תהא האשה נותנת עיניה באחר משמע דאכל ג' נשים קאי מיהו י"ל דהיכא דבאה מחמת טענה אוקמוה אדין משנה לא נאמר דעיניה נתנה באחר כיון שיש לה טענה מעלייתא כל כך דבעיא חוטרא לידה ויש לה כתובה והא דקתני יעשו דרך בקשה היכא שיש לה קרובים או עבדים שישמשוה לעת זקנתה וכן מעמידה בשאלתות פרשת ואלה תולדות מיהו מה חוששת כיון שיש לה עבדים ואינה באה מחמת טענה וי"ל כיון שאינו יורה בחץ אין לה הנאת תשמיש כל כך ולהכי קפדא א"נ מ"מ בעיא בני דמי שאין לו בנים חשוב כמת שנאמר ואם אין מתה אנכי. ורבינו אפרים בר' יצחק זצ"ל היה מפרש הא דר' אמי כגון שהיא רוצה שלא יגרשנה לכן אומר' מיניה ולא יועיל אם יגרשנה ואם ישא אשה אחר' כמו כן לא יוליד דהא אינו יורה כחץ ולא משום שלא זכו ליבנות ואנישאת לשלישי קאי ויש לו ליתן כתובה והא דקאמר לעיל אין לה כתובה כגון שאינה תובעת מיניה אלא אומרת לא זכה ליבנות ממנה ורבינו שמואל היה מפרש דהכא בשהתה עם השלישי עשר שנים וכרשב"ג דאמר בתלתא זימני הויא חזקה ואע"ג דברייתא דלעיל מיתוקמא כר' מ"מ סוגיא דבתר הכי דאחזוקי בנפלי איירי בסמוך אליבא דרשב"ג והשתא אתי שפיר הוא אמר מינה בתלתא זימני והיא אמרה מיניה ולא הוחזקה. מיהו לענין הלכה למעשה נסמוך אדרבי' יצחק אלפס ואדרבי' אבי העזרי זצ"ל וכן הלכה למעשה כדבריהם: