היה בא בדרך ותפלין בראשו
אמרי' ספ"ק דביצה אמר אביי תפלין הואיל ואתו לידן. נימא בהו מילתא. הי' בא בדרך ותפלין בראשו וקדש עליו היום מניח ידו עליהן עד שמגיע לביתו. הי' יושב בביהמ"ד ותפלין בראשו וקדש עליו היום מניח ידו עליהם עד שמגיע לביתו. ותניא בתוספתא דעירובין פ' בתרא מי שיצא לרה"ר ונזכר שיש בראשו תפלין מכסה את ראשו עד שיהא מגיע לביתו. הי' בבהמ"ד נוטלן ומצניען במקום המוצנע ומוקמי' התם הא דאביי דמנטרא מחמת כלבי ולא מנטרא מחמת גגבי הלכך דוקא דמחתן ברישי' [אבל] מחתו אארעא מניחן והולך לו. כיון דמנטרי מחמת כלבי. אע"ג דלא מנטרי מחמת גנבי דרוב גנבי ישראל נינהו. ולא נהגי בה מנהג בזיון. אבל היכא דרוב [גנבי עכו"ם נינהו] מנחי אארעא מכניסן זוג זוג כדתנן בפ' המוצא ואשמעינן אביי אע"ג [דרוב] גנבי ישראל נינהו מניח ידו עליהן עד שמגיע לביתו ולא יניחם שם. ואי מנטרי בבית הסמוך לחומה נמי מגנבי מניחן בבית הסמוך לחומה. ואי יש מקום צנוע בביהמ"ד דמנטר מחמת גנבי מצניען שם כדתניא בתוספתא והתם בגמ' דעירובין בסכנת עכו"ם מכסן והולך לו. ובסכנת לסטים נותנן לחבירו וחבירו לחבירו במקום שמצאן צבתים: