סח בין תפלה לתפלה
אביי ורבא דאמרי תרווייהו לא סח מברך אח'. סח מברך שתים. פי' רש"י לא סח מברך (אחת בין ש"י לש"ר) [אש"י בלבד]. סח מברך שתים להניח תפלין על ידו. ועל מצות תפלין בש"ר. וכן פי' רבי' אליקים זצ"ל לשון שני. ול' ראשון פי' לא סח מברך אחת על של ראש במצות תפלין. שאע"פ שהן שתים הרי הן כאחת לפי מה שהוא מברך על ש"ר במצות תפלין היינו נמי מצות להניח שברך על ש"י ודמיין כחדא ברכה בשלא סח. אבל סח בינתים מברך שתים להניח תפלין ובמצות תפלין דהאי סח בינתים הפסיק הברכה שבירך להניח תפלין עכ"ל וכן פי' ר"ת שאם סח בינתים מברך שתים על ש"ר לא סח מברך אחת על ש"י ואחת על ש"ר. וכן בשימושא רבה דתפלין ובירושל' דברכות פ' היה קורא כיצד הוא מברך. כשהוא נותן על ידו אקבו"צ על מצות תפלין כשהוא נותן על ראשו אקבו"צ על מצות הנחת תפלין ואינו מזכיר שם כלל סח בין תפלה לתפלה. וכן העיר מורי הרב רבינו שמחה שראה רבותיו נוהגין דעל ש"י היו מברכין להניח ועל ש"ר במצות תפלין אפי' לא סח ובתשובת הגאונים ראה סח בין תפלה לתפלה עבירה היא בידו וחוזר עלי' מעורכי המלחמה. ואם ביהא שמו הגדול מבורך או בקדושה הפסיק אין חוזרין עליה מעורכי המלחמה אלא חייב לברך על של ראש שתים. מפני שכל תפלה ותפלה צריכה שתי ברכות להניח תפלין ועל מצות תפלין. אם הניח באחת שלא דבר בינתים עולות לזו ולזו אם הפסיק אפי' בקדושה או ביהא שמי' רבה מברך בטלה וצריך לחזור ולברך שתיהן על ש"ר. והיא תמי' והא שלח רב חייא ברי' דרב הונא משמי' דר' יוחנן על תפלה ש"י אומר להניח תפלין ועל של ראש במצות תפלין. ולדבריהם והלא בין ש"י בין ש"ר צריכות שתי ברכות להניח תפלין ובמצות תפלין. וז"ל ה"ג סח חוזר ומברך שתים. משמע אע"פ שבירך על ש"י חוזר ומברך שתים. היינו כמו תשובת הגאונים. אם כן שלש מחלוקת בדבר ושיטה הישרה לפי הפשט בדברי רש"י שמימיו אנו שותים: