ענין העיבוד
נראה דעקר העיבוד היינו במלח ובקמח ובעפצים בההיא דפ' דמוציא במס' שבת ובפ"ב דגיטין דא"ר חייא בר אשי משמי' דעולא שלש עורות הן מצה חיפה ודיפתרא מצה כמשמעו דלא מליח ולא קמיח ולא עפיץ חיפה דמליח (וקמיח) [ולא קמיח] ולא עפיץ דיפתרא דמליח וקמיח ולא עפיץ ואין ס"ת ומגילה נכתבין אא"כ מעובד בכולם כדתנן פ' הקורא את המגילה למפרע היתה כתובה על הדיפתרא ועל הנייר לא יצא עד שתהא כתובה [אשורית] על הספר ובדיו. ואמרי' בגמרא מנלן אתיא כתיבה כתיבה כתיב הכא ותכתב אסתר. וכתיב התם ויאמר להם [ברוך] מפיו יקרא אלי את כל הדברים האלה ואני כותב על הספר ובדיו וכש"כ ס"ת גופה שאינה נכתבת על הדיפתרא. ואמר פ"ק דגיטין אמר רבא האי שטרא פרסאה דמסרנא נהלי' באפי סהדי ישראל מגבינן בי' מבני חרי והא לא ידעי למקרי בדידעי והא בעי' כתב שאינו יכול להזדייף וליכא בדעפיץ אלמא לענין שטרות נמי בעינן קלף מעופץ ותימה שאנו נוהגים לכתוב מגילה וס"ת ושטרות על הקלפים שאינן מעופצין. ואמר בפ' הקומץ רבה א"ר זעירא א"ר חננאל אמר רב קרע הכא בשני שיטין יתפור בשלשה לא יתפור כו' עד הא דאפיצן הא דלא אפיצן הא למדת שכותבין ס"ת על קלף שאינו מעופץ א"כ אינו מעובד כלל. ואומר ר"ת זצ"ל דתיקון שלנו עדיף (מעיפוץ) [כעיפוץ] שלהם הלכך תיקון שלנו בעינן שיהי' ע"י ישראל ולשם ס"ת. או לשם תפלין. ויש שכתבו בשם ר"ת דהאידנא מעבדינן בסיד. וכי האי גונא שרינן בדלא עפיצי: