כל פסולי המוקדשין. דהיינו קדשים שנפל בהם מום נמכרין באיטליז בשוק שיש שם קונין הרבה ונמכר ביוקר ונשחטין באיטליז ונשקלין בליטרא לימכר כדרך בשר חולין. חוץ מן הבכור ומן המעשר שהנייתן לבעלים אם נמכרין ביוקר. בכור הנייתו לכהן ומוכר הבשר לכל מי שירצה דבשר בכור נאכל לכל אדם והכהן נוטל דמיו. ולכהן קרי בעלים של בכור ומעשר בהמה בעלת מום הנאת מכירתו ביוקר לבעליו וישראל הוא ומשום הנאת הדיוטות לא מזלזלינן בקדשים לנהוג בהם מנהג חולין למוכרן באיטליז אלא בביתו ואע"פ שלא יקפצו בני אדם כל כך ואין נשקלין בליטרא אלא באומד ואם יפסיד לית לן בה. ופסולי המוקדשין הנייתן להקדש אם מוכרין אותו ביוקר. ושוקלין מנה כנגד מנה בבכור שאם יש לו חתיכות בשר חולין שנשקל בליטרא יכול לשקול בשר בכור כנגדה. ירושלמי בפ' מי שהפך אמר ר' בא בר ממל אלו הי' לי מי שימנה עמי התרתי בשר בכור לישקל בליטרא והתרתי שיהיו עושין מלאכה בחולו של מועד כלום אסרו בשר בכור לישקל בליטרא אלא כדי שיהיו מוכרין אותו בזול. והן מערימין ומוכרין אותו כיוקר כלום אסרו מלאכה בחולו של מועד אלא כדי שיהיו אוכלין ושותין ועוסקין בתורה. ואינון אוכלין ושותין ושוחקין. אם הי' לו מי שהי' נמנה עמו הי' מתיר ואחרי שלא מצא מי שנמנה עמו ולא התיר. שמעינן משמעתין שאסור למכור בשר בכור כדרך שמוכרין הקצבים ברחוב על השלחנות שמנקרין את הבשר ומוכרין שם ובני אדם מתקבצין שם וקונים. כי האי גונא אסור בבכור אלא ימכור בביתו. ושמעי' מירושלמי שאסור למכור בשר בכור ביוקר אלא בזול: