הלוקח בהמה מן העכו"ם ואינו יודע אם ביכרה אם לא ביכרה ר' (שמעון) [ישמעאל] אומר עז בת שנתה שילדה כשהיא בת שנתה כגון יום אחד בשנה שני' או שני ימים ודאי אותו ולד לכהן דקודם לכן לא ילדה מיכן ואילך ספק. רחל בת שתים ודאי לכהן מיכן ואילך ספק. פרה וחמור בנות שלש ודאי לכהן מיכן ואילך ספק. וירעה ויאכל במומו לבעלי' וספק של פטר חמור מפריש טלה והוא לעצמו. א"ל ר' עקיבה אלו בולד בלבד הבהמה נפטרת היה כדבריך אלא אמרו סימן הולד בבהמה דקה טינוף. ושמא טינפה בתוך שנתה והוי סי' ולד ופטורה מן הבכורה הלכך אפי' עז בת שנתה ספק הואי. ובגסה שליא ובאשה שפיר ושליא. זה הכלל כל שיודע שביכרה אין כאן לכהן כלום וכל שלא ביכרה ה"ז לכהן ואם ספק יאכל במומו לבעלים. ת"ר עז בת שנתה ודאי לכהן מיכן ולהלן ספק [רחל בת שתים ודאי לכהן מיכן ולהלן ספק] פרה בת שלש ודאי לכהן מיכן ולהלן ספק וחמור' כפרה. ר' יוסי ב"ר יהודה אומר חמורה בת ארבע שנים ע"כ דברי רבי ישמעאל [כשנאמרו דברים לפני ר"י א"ל צאו אמרו לו לר' ישמעאל] טעית. אלו בולד בלבד הבהמה נפטרת הי' כדבריך אלא סימן הולד בבהמה דקה טינוף ובגסה שליא ובאשה שפיר ושליא. ואני איני אומר כך כמו ששמעתי אלא עז שטינפה [בת ששה] יולדת בתוך שנתה בתוך שנים עשר חודש ממש. רחל שטינפה בתוך שנתה יולדת בתוך שתים. א"ר עקיבה אני לא באתי לידי מדה הזאת אלא כל שידוע שביכרה אין כאן לכהן כלום. וכל שלא ביכרה ה"ז לכהן ואם ספק יאכל במומו לבעלים. [לימא] קמפלגי ר' ישמעאל וגמרי' דר' יהושע בטינוף פוטר ר' ישמעאל דמשוי לי' ודאי בכור סבר דאי נמי טניף בתוך שנתה לא מפטרה ור' יהושע סבר טינוף פוטר. אמרי לא אי דחזינא דטניף כ"ע ל"פ דטינוף פוטר והכא בחוששין לטינוף קמפלגי ר' ישמעאל סבר אין חוששין לטינוף ר' יהושע סבר חוששין לטינוף. הלכך עז בת שנתה ורחל בת שתים וחמורה בת שלש כלהו הוי ספק דשמא טינפו בתוך זמנן. וליתא לדר' ישמעאל אלא הלכה כר' יהושע וכר' עקיבה. ואסיקנא דר' יהושע ור' עקיבה בחלב פוטר פליגי. שאם חולבת בתוך שנתה או שנולדה בבית ישראל ולא ראינוה יולדת [עד] לאחר שנתה והרי היא חולבת דר' יהושע סבר טינוף פוטר וה"ה חלב ואתא ר' עקיבה למימר כל שידוע שביכרה ואפי' ע"י טינוף אין כאן לכהן כלום וכל שלא ביכרה ה"ז לכהן. ואם ספק יאכל במומו לבעלים ואפי' חולבת דחלב אינו פוטר. כדתניא חלב פוטר דברי ר' יהושע ר' עקיבה אומר חלב אינו פוטר. ופסק ר"ת זצ"ל כר' עקיבה דחלב אינו פוטר דתנן בפרקין רשב"ג אומר הלוקח בהמה מניקה מן העכו"ם אין חוששין שמא בנה של אחרת היה אלא ודאי בנה הוא ופטורה מן הבכורה. ופסק רב כוותי' ומפרש טעמא דרשב"ג בגמר' משום דלא מרחמא אא"כ ילדה. אבל מטעם חלב לחוד לא מפטרא אי לאו דאיכא וולד בהדה דמרחמא לי' ומניקתו. הלכך לכ"ע טינוף פוטר. והיכא דחזינהו דטינפו בתוך הזמן כגון עז בתוך שנתה ורחל בתוך שנתה פרה וחמורה בתוך שלש לכ"ע הולד הבא אחר טינוף לא הוה בכור. והיכא דלא ידענא אי טינפו אי לא טינפו אפי' אחר זמנו כגון עז אחר שנתה. ורחל אחר שנתים ופרה וחמורה אחר שלש ולא ידענא אי אולידו אי לאו ירעה ויאכל במומו לבעלים. ובפטר חמור מפריש טלה והוא לעצמו. והיכא שהיא חולבת ולא ידענא אי טניף אי לאו אי ילדה אי לא ילדה ירעה ויאכל במומו לבעלים דחלב אינו פוטר בין בתוך זמנו בין לאחר זמנו. ובפטר חמור מפריש טלה והוא לעצמו. היכי דמי טינוף אמר רבא כדאמרי רעוותא אצר חיותא נעצר רחמה ונימוק העובר. ושמואל אמר בעבועי דדמא. פולטת אבעבועות של דם וצריך להראותו לחכם לידע אם עובר הי' ותיפטר מן הבכורה. חכם מנא ידע אמר ר"פ רועה חכם. אמר רב חסדא הרי אמרו יצירת הולד באשה ארבעים דהמפלת ליום ארבעים צריכה לישב ימי טומאה וימי טוהר בציר מהכי מיא בעלמא נינהו. בעי רב חסדא בהמה במה תשהה משקיבלה זכר עד הטינוף דנימא ולד הי' ומפטרה מבכורה. א"ל ר"פ לאביי לאו היינו דזעירי דאמר אין טינוף פחות משלשים יום. דס"ד דה"ק ל' יום שוהה להבראות וביום (אחד) [ל"א] נימוק ויוצא. והכי אמר זעירי אין טינוף מעכב בלידה האחרונה שאינה מתעברת ולד אח' פחות משלשים יום. ההיא לקבל אתמר משהתחילה להתעבד אינה מקבלת זכר עד שלשים יום. אבל לענין יצירת הולד לא אמרי' ולא אפשיטא בעיא דרב חסדא. מצינו לוקח מעכו"ם מה דינו כדקתני מתני' וכדפרישת. מישראל מאי. אמר רב בכור ודאי דאי [איתא דבכרה] אשתבוחי קא משתבח לי'. המוכר ואומר קחנה [שכבר] ביכרה דלא תסתכן בלידה עוד אבל עכו"ם א"נ אמר לי' הכי אין בדבריו אמת. ושמואל אמר ספקו יאכל במומו לבעלים דשמא ביכרה והאי דלא אשכחה מוכר בהכי דסבר לשחיטה בעי לה. ורבי יוחנן אמר חולין ודאי מ"ט אם איתא דלא ביכרה כיון דאיכא איסורא אודע הוה מידע לי'. ת"כ דר' יוחנן אם לא הודיעו. בארבע פרקים בשנה מוכר שמכר פרה לשחוט ובו ביום מכר בנה לאחר לשחוט צריך להודיעו אמה מכרתי לשחוט ואם לא הודיעו הולך לוקח ושוחט את הבן וא"צ לחזור ולשאול אם היום נשחטה אמו. לימא תהוי תיובתא דרב ושמואל התם במוכר תליא מלתא שצריך להודיעו כדאמ' בשחיטת חולין יום אחד. יום המיוחד טעון כרוז דהיינו יום אחד דארבע פרקים בשנה מיוחדו' לכך צריך מוכר להכריז אמה מכרתי לשחוט. הכא בלוקח תליא מלתא דכתיב בקרך וצאנך. דמי שהבהמה שלו עליו להפריש בכורותיו כך יפרשו רב ושמואל דלא תקשו להו הברייתא. אבל סתמא דתלמודא סברה דכר' יוחנן אתיא ותניא כוותי' וכיון דתניא כוותי' [הלכתא כוותיה]. ותו דשמואל במקום רב ליתי' וכש"כ במקום ר' יוחנן דקיי"ל פ"ק דביצה דכל רב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן. הלכך הלכה כר' יוחנן דהלוקח בהמה מישראל ולא אמר ליה שלא ביכרה דודאי חולין הוי. ואמ' פ' מי שהוציאוהו שמואל ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן וכן פסק בה"ג דהלכה כר' יוחנן: