מתני' חש"ו ששחטו ואחרים רואים אותן חייבין לכסות פרש"י אותם אחרים חייבים לכסות כדתנן שחט ולא כיסה וראהו אחר חייב לכסות. בינן לבין עצמן פטור מלכסות וכן לענין אותו ואת בנו ששחטו ואחרים רואים אותן אסור לשחוט אחריהם בינו לבין עצמו ר' מאיר מתיר לשחוט אחריהם וחכמים אוסרין ומודים חכמים שאם שחט שאינו סופג את הארבעים. ואמרי' בגמ' דחכמים ארישא נמי פליגי דאפי' בינו לבין עצמו חייבין לכסות ואמ' הורה ר' כר' מאיר והורה ר' כרבנן הי מנייהו דאחרייתא ת"ש כו' עד שלח ר' אלעזר לגולה הורה ר' כר' מאיר ופריך כרבנן נמי הורה אלא לאו ש"מ היא אחרייתא ש"מ. ולמדנו שהלכה כר' מאיר. תניא בתוספתא פ' כיסוי הדם השוחט לרפואה לאכילת עכו"ם לאכילת כלבים חייב לכסות. השוחט [ונתנבלה בידו הנוחר והמעקר] פטור מלכסות. השוחט בשבת וביוה"כ אע"ג שמתחייב בנפשו כיון שחשכה אם הדם קיים חייב לכסות. השוחט בספינה כיון שהגיע ליבשה אם הדם קיים חייב לכסות אע"פ שאמרו לא ישחוט אדם בספינה אא"כ הי' לו עפר מוכן. השוחט וצריך לדם לא ישחוט כדרך השוחטין אלא כיצד הוא עושה או נוחרו או מולקו [השוחט] והקדיש חייב לכסות מפני שמצות כיסוי קדמה להקדש: