תשובה מהרב המחבר זצ"ל
אדם שהרג נפש בשוגג אם יכול ליעשות שליח צבור. שלום יכפילוך מן השמים כדין כל מלכים. אדוני ר' יעקב ב"ר יצחק בר אוריין ובר אבהן. נתתי את לבי על כתבך להשיבך. כך נראה בעיני שאין שום כח ביד אבי תינוק לעכב עליכם מלהתפלל עם זה מתתי' אלא הדבר מוטל על הצבור. ודאי אם הי' הורג נפש במזיד אפי' אם אין גואלי הנהרג מונעין מלהתפלל עמו. הצבור עצמם צריכין להתרחק ממנו כמו שכתב רב שרירא גאון זצ"ל ההורג את הנפש בזמן הזה אין בידינו לעשות לו מאומה לא להורגו ולא לחובטו ולא להגלותו. אלא לימנע ממנו שלא להתערב עמו ואסור להתפלל עמו ולהסתכל בדמותו שכן אמרו חכמים אסור להסתכל בדמות אדם רשע ופסול לכל עדות שבעולם עכ"ל. ולא שנא הורג במזיד ול"ש הורג בשוגג שיש לימנע ממנו אם אינו שב בתשובה. אבל אם שב בתשובה הרי הוא צדיק גמור מיד אע"פ שעדיין לא עשה שום דין אלא שצריך טבילה ליטהר מעבירה שטימאתו. שהעבירה מטמאה. כדאמר בשוחר טוב במזמור בבא אליו נתן. וכן הוא אומר הרב כבסני מעוני מיכן אתה למד שכל מי שעבר עבירה כאלו נטמא בטמא מת ואין מזין עליו אלא באזוב. ואף דוד אמר כן תחטאני באזוב ואטהר. וכי נטמא דוד אלא בעון נפשו חלל. וכן קבלתי ממורי הרב רבינו שמחה זצ"ל שכל בעלי תשובה צריכין טבילה. דתני' באבות דר' נתן פ"ג מעשה בריבה אחת שנשבית וכו' ולאחר שפדאוה הטבילוה. שכל אותם הימים שהיתה שרויה בין העכו"ם היתה אוכלת משלהם ועכשיו הטבילוה כדי שתטהר. אע"ג דגיעולי עכו"ם אינם מטמאים את הגוף אפילו הכי הטבילוה כדי לטהרה מן העבירה. ואע"פ שפירשתי שכל בעלי תשובה צריכין טבילה אעפ"כ הטבילה אינה מעכבת התשובה. אלא אחד חייבי לאוין ועשה ואחד חייבי כריתות ומיתות ב"ד בין שהזיד בין ששגג מיד כשהרהר תשובה הרי הוא כצדיק גמור לכל התורה כולה אלא שצריך לצער את עצמו ולסגף את גופו להתכפר לו מה שכבר עשה. וראיה לדבד דאמרי' פ' האיש מקדש על מנת שאני צדיק אפי' רשע גמור מקודשת שמא הרהר תשובה ואע"פ דידעינן ביה דרשע גמור. אפי' הכי אי הרהר תשובה מקודשת והוי צדיק אע"פ שעדיין לא עשה שום דין. וכן אתה למד מבני קרח שהיו רשעים ואש מלהטת סביבותיהם ועשו תשובה ושרת' עליהם רוח הקודש ונעשו נביאים ואמרו שירה כמו שדורש בשוחר טוב במזמור למנצח על שושנים. הא למדת אע"פ שלא עשו שום דין אלא שחזרו בתשובה שרתה עליהם שכינה. וכן אתה למד מאחאב דכתיב הראית כי נכנע אחאב מפני אלמא הכנעת הלב הוי תשובה להבא להקרות צדיק. ואע"ג דכתיב ויהי כשמוע אחאב את הדברים ויקרע את בגדיו וישם שק על בשרו ויצום וישכב בשק וילך אט. ואמר בפסיקתא בפרשת שובה וכמה מתענה אם היה רגיל לאכול בשלש שעות אוכל בשש ואם הי' רגיל לאכול בשש אוכל בתשע מהו וילך אט ר' יהושע בן לוי אמר שהי' מהלך יחף. אלמא שהי' מתענה והולך יחף התם כדי לבטל מעליו הגזירה שכבר נגזרה עליו כמו שאמר לו הנביא הכלבים ילקקו את דמו. הא למדת שהדין שעושין בעלי תשובה אינו אלא לבטל מעליהם הפורענות שכבר נגזר עליהם למפרע. אבל מיכן ולהבא רק שיהרהר התשובה ויתודה מיד הקב"ה נושא לו פנים ומשים לו שלום כדאית' בפסיקתא אמרו מלה"ש לפני הקב"ה כתיב לא ישא פנים האיך אתה נושא פנים לישראל שנא' ישא ה' פניו אליך אמר להם איך לא אשא להם פנים שהם מתודים לפני ואומרים בלשון הזה אשמנו בגדנו גזלנו כו' אלמא כשהוא מתודה אע"פ שעדיין לא עשה שום דין אפי' הכי הקב"ה נותן לו שלום ונקרא בעל תשובה כדכתיב שלום שלום לרחוק ולקרוב לזה שהי' רחוק ונתקרב. והא דאמר בפ"ק דזבחים ופ"ק דיומא ובשבועות גבי חייבי עשה שאם עשה תשובה שאינו זז משם עד שמוחלין לו היינו שמוחלין לו גם גוף עון שא"צ לא צום ולא קרבן להתכפר כדאמר רבא עולה דורן היא אבל שאר עבירות מתכפרין למר כדאית ליה ולמר כדאית לי' היינו הכל לשעבר. אבל להכא הוי צדיק גמור לכל התורה כולה. וההיא דזה בורר דאמר רב נחמן החשוד על העריות כשר לעדות אמר לי' רב ששת עני מרי ארבעים בכתפו וכשר לעדות אין לפרש דה"ק שהי' חשוד ועתה אינו חשוד אלא שלא קבל דין עדיין והיינו דקאמר ארבעין בכתפי' שאע"פ שכבר פירש מ"מ הואיל ולא קבל דין עדיין פסול. התם אין הפי' כך אלא החשוד דקאמר שעדיין חשוד אבל אם לא היה עדיין חשוד היה לכ"ע בשר אע"פ שלא קבל דין עדיין הואיל שרוצה לקבל. הילכך אתבריר לן דכל היכי שעבר עבירות אפילו חייבי כריתות ומיתות ב"ד מיד כשיהרהר תשובה אפילו מהיום הוי צדיק גמור. וצריך לסגף את גופו על שעבר להתכפר לו. והואיל שמהיום הוי צדיק ודאי יש להתפלל עמו אע"פ שעדיין לא קבל דינו. כש"כ זה מתתיה שכבר קבל מה שגזרו עליו רבותינו ואי משום שהיה בעיר אחת ולא היה גולה מעיר לעיר בהא ליכא חששא דאמר פ' אחד דיני ממונות אמר רב יהודה אמר רב גלות מכפרת שלשה דברים שנאמר כה אמר ה' היושב בעיר הזאת ימות ברעב בחרב ובדבר והיוצא ונפל על הכשרים חיה יחיה אלמא מהיכן ילפינן דגלות מכפר עון מההוא קרא. והא התם חייבי מיתות נינהו כדכתיב ימות ברעב ואפ"ה מתכפר להם בעבור שגלו לבבל אע"פ שלא היו גולים מעיר לעיר אלא נתיישבו בבבל כמו ששלח להם נביא לבנות בתים ולנטוע כרמים ור' יוחנן דגמר מיכניה שגלות מכפרת הכל אע"פ שיכני' לא היה גולה מעיר לעיר. ופרק אלו עוברין אמר רב כהנא אנא אי לאו דנסיבי כהנתא לא גלאי אמרו לי' והא למקום תורה גלית אמר להו לא גלאי כדגלו אינשי אלמא אע"פ שהיה יושב ולומד במקום אחד קרי לי' גלות. צא ולמד מאלו הן הגולין לעיר מקלט עד מות הכהן. הילכך זה מתתי' הואיל וגלה והודיע שבעבור זה המאורע הרע שבא לידו גלה והי' שם ונשתכר ודאי הוי גלות וקיים גזירת רבותינו כדתנן רוצח שגלה לערי מקלט ורצו אנשי העיר לכבדו יאמר להם רוצח אני אם אמרו לו אעפ"כ יקבל מהם שנאמר וזה דבר הרוצח. הילכך זה מתתי' נמי הואיל שהודיע שבעבור זה המאורע [גלה] אע"פ שנהגו בו בני אדם טריגוס בכבוד הוה גלות מעליא ואי משום שנשתכר הדין עמו כדכתי' ונס אל אחת [הערים] האלה וחי עביד לי' מידי דתהוי לי' חיותא. ולענין ליעשות לו שליח צבור נראה בעיני אם הי' כהאי גונא כהן פסול להקריב אז גם הוא לא הי' יכול ליעשות שליח צבור משום ההיא דפרק תפלת השחר דאמר ריב"ל תפלות כנגד תמידים תקנום תניא כוותי' דריב"ל מפני מה אמרו תפלת השחר עד חצות שהרי תמיד של שחר כו' ודרשו נמי לאלהא די אנת פלח לי' בתדירא וכי יש עבודה בבבל אלא זו תפלה הילכך הואיל והתפלה במקום קרבן גם הוא לא היה ראוי ליעשות שליח צבור אבל השתא שכה"ג כהן כשר להקריב גם הוא ראוי להעשות שליח צבור. ומנלן דכהן כי האי גונא כשר להקריב דאיתמר סוף פרק הרי עלי עשרון הזיד בשחיטה רב נחמן אמר קרבנו ריח ניחוח ורב ששת אמר אין קרבנו ריח ניחוח רב נחמן אמר קרבנו ריח ניחוח דהא לא עבד שירות ורב ששת אמר אין קרבנו ריח ניחוח נעשה כומר לע"ז. אמר רב נחמן מנא אמינא לה דתניא כהן שעבד ע"ז ושב קרבנו ריח ניחוח במאי אי בשוגג מאי ושב שב ועומד הוא אלא פשיטא במזיד ואי בזריקה כי שב מאי הוה הא עבד ליה שירות אלא לאו בשחיטה רב ששת אמר לעולם בשוגג וה"ק אם שב מעיקרו דכי עבד בשוגג עבד קרבנו ריח ניחוח ואם לאו אין קרבנו ריח ניחוח. הא למדת דרב ששת מודה לרב נחמן דבשוגג קרבנו ריח ניחוח וכשר להקריב אע"פ שבמזיד נעשה כומר לע"ז. ואע"פ שאם זרק לע"ז נעשה בעל מום אפילו הכי שוגג בשחיטה כשר. כש"כ זה מתתי' ששגג בזה דתינוק שהוא ראוי ליעשות שליח צבור. ואי משום ההיא דפרק ר' ישמעאל דבעי מניה ר' יוסי בן שאול מרבי כלים ששמשו בהם בחוניו מהו שישמש בהם במקדש קמיבעיא ליה אליבא מאן דאמר חוניו לאו בית ע"ז הוא דתנן כהנים ששמשו בבית חוניו לא ישמשו במקדש בירושלים כהנים הוא דקנסו רבנן בהו משום דבני דעה נינהו פי' דהוו מזידים אבל כלים לא פי' הואיל ולאו בני דעה נינהו הוו להו כמו אנוסים ולא קנסו בהו רבנן. ומסקנא התם שקנסו בהם. אלמא אפילו באונס נפסלים הא לא קשיא דשאני התם שנעשית בהם עבודה לבית חוניו במזיד. ועוד נראה דאפי' רוצח שהרג במזיד ועשה תשובה הרי זה נעשה שליח צבור שהרי עדיף מצדיק מעיקרו ואינו דומה לעושה שירות לע"ז שנעשה כבעל מום דהתם גלי קרא אצל ע"ז אבל לענין רציחה ושאר עבירות לא מצינו שנעשה כהן בעל מום. וראי' לדבר דאמר בברכות כהן שהרג את הנפש לא ישא את כפיו שנאמר ובפרישכם כפיכם וקבלתי ממורי רבינו אבי העזרי דדוקא בשלא עשה תשובה אבל אם עשה תשובה הרי זה נושא את כפיו ומברך את ישראל כדאי' בירושלמי בהניזקין שלא תאמר בהן זה מגלה עריות ושופך דמים והוא מברכני אמר הקב"ה וכי הוא מברכך אני הוא שמברכך שנאמר ושמו את שמי. וכל היכי שנוכל ליישב ירושלמי עם תלמודא דידן לא נאמר שחלוקים זה על זה הילכך מוקמי ההי' דברכות שלא עשה תשובה וההיא דהניזקין בירושלמי בשעשה תשובה הילכך מתתי' זה השוגג בזה התינוק כשר ליעשות שליח צבור. ואי משום הא דסדר תענית גבי שליח צבור דמסיק ונאה בפרקו ומפרש רש"י שלא יצא עליו שם רע. מן הא לא קשיא דאין זה שם רע שבאתה בשגגה לידו. שא"כ תקשי לך פ"ק דמכות דתניא אמר ר' יהודה בן טבאי אראה בנחמה אם לא הרגתי עד זומם להוציא מלבן של צדוקים שהיו אומרים אין העדים נהרגין עד שיהרג הנידון אמר לי' שמעון בן שטח אראה בנחמה אם לא שפכת דם נקי כו' כל ימיו של ר' יהודה בן טבאי הי' משתטח על קברו כו' ור' ישמעאל פ"ק דשבת קרא והטה. הרי באת לאלו הצדיקי' שגגת מיתת ב"ד וכי משום זה לא תאמר שפרקן נאה ח"ו. לא פרקו נאה היינו שמזיד ומועד לדברים שלא כהוגן אבל אדם שבאת לידו שגגה ומתחרט הרי זה צדיק גמור לכל התור'. ואתה תזכה ליום שכולו אורה. לכתר ועטרה כחשקי. יצחק ב"ר משה נב"ה: