אמר ר' אלעזר גדולה תפלה יותר ממעשים טובים שאין לך גדול במע"ט יותר ממשה רבינו ע"ה ואעפ"כ לא נענה אלא בתפלה שנא' אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה וסמיך לי' עלה ראש הפסגה וגו' ואמר ר' אלעזר מיום שחרב ביהמ"ק ננעלו שערי תפלה שנא' גם כי אזעק ואשוע שתם תפלתי ואע"פ ששערי תפלה ננעלו שערי דמעה לא ננעלו שנא' שמעה תפלתי ה' ושועתי האזינה אל דמעתי אל תחרש. אמר ר' חנינא כל המאריך בתפלתו אין תפלתו חוזרת ריקם מנ"ל ממשה רבינו שנא' ואתפלל אל ה' וכתי' וישמע ה' אלי גם בפעם ההיא והא אמר ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן כל המאריך בתפלתו סוף בא לידי כאב לב שנא' תוחלת ממושכה מחלה לב לא קשיא הא דמאריך ומעיין בה והא דמאריך ולא מעיין בה מאי תקנתי' יעסוק בתורה שנא' ועץ חיים תאוה באה ואין עץ חיים אלא תורה שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה. והיינו ההיא דפ"ק דר"ה דאמר ר' יצחק שלשה דברים מזכירין עונותיו של אדם אלו הן קיר נטוי ועיון תפלה ומוסר דין על חבירו. שמחשב בלבו שימלאו תפלתו מפני שכיון בה היטב ועל ידי כן מזכירין עונותיו ובא לידי כאב לב כדאמרי' הכא. אבל היכא שאינו מצפה מתי ימלאו תפלתו ההיא ודאי מעליותא היא בההיא דפרק מפנין דאמר רב יהודה בר שילא א"ר אסי א"ר יוחנן ששה דברים אדם אוכל מפירותיהם בעוה"ז והקרן קיימת לו לעוה"ב אלו הן הכנסת אורחים וביקור חולים ועיון תפלה פי' שמעיין בתפלתו ומתכוין בה דההיא ודאי מעליותא היא וההיא דפרק גט פשוט שלש עבירות אין אדם ניצול מהם בכל יום הרהור עבירה ועיון תפלה ולשון הרע היינו שאינו מעיין בתפלתו ואינו מתכוין שאין כל אדם יכול לכוין בתפלתו ועונשו גדול כדאיתא בויקרא רבה ר' אלעזר ור' חנינא הוי קא אזלי באורחא פגע בם אליהו ז"ל ועמו ד' אלפים גמלים טעונים כו' א"ל לעשות נקמה למי שמספרים בין קדוש לברוך בין גאולה לתפלה ובין ברכה לברכה ובין פרשה לפרשה ובין פרק לפרק בין אמן יהא שמיה רבה ליתברך ועל כל מי שאינו מכוין בתפלתו עליו הכתוב אומר לא אותי קראת יעקב וכל המכוין בתפלתו אין תפלתו חוזרת ריקם שנא' תכין לבם תקשיב אזניך. הלכך ודאי קורא זה דבר עבירה שאינו יכול להנצל ממנה שמאוד בטורח יש לכוון תפלה כדאמר בירו' פ' היה קורא נתפלל ומצא עצמו בשומע תפלה חזקה (כאן) [כיוון] ר' ירמיה בשם ר' אלעזר נתפלל ולא כיון לבו אם הוא יודע שהוא חוזר ומכוין יתפלל ואם לאו אל יתפלל אמר ר' חייא רבה אנא מן יומי לא כוונתי אלא חד זימנא בעית מכוונא הרהרתי בלבי ואמרית מאן עליל קומי מלכא קדמי (אוקבניא) [ארקבתה] או דיש גלותא שמואל אמר אנא מנית [אפרוחיא ר' בון בר חייא אמר אנא מנית] דימוסייא אמר רב מתנא מחזיק אנא טיבו לראשי דכי הוה מטי למודים כרע מגרמי' למדנו משם שיש בטורח לבוא לידי כיון תפלה. הלכך צריך אדם לרחוק עצמו כדי שיוכל לכוין ואם אינו דוחק עצמו כדי שיוכל לכוין עבירה היא בידו ומוטב לו שלא התפלל אבל זה אין לפרש דהא דקאמר אין אדם ניצול מעבירה דעיון תפלה דהיינו שמעיין שימלאו תפלתו מפני שכיון בה דאי אפשר לומר שיכון תפלתו בכל יום כדפרי'. והא דפרישנ' לעיל (בשער ק"ב) דהיכא דאין יכול לכוין דעתו אל יתפלל היינו שאינו יכול לכוין דעתו כלל אבל אם יכול לכוין את לבו באבות מתפלל דתניא המתפלל צריך שיכוין את לבו בכולן ואם אינו יכול לכוין בכולן יכוין את לבו באחת אהייא אמר רב ספרא משום דבי ר' אמי באבות: