באו עידי טומאה אחר ששתתה ה"ז תצא בלא כתובה ואסורה לבעלה כו' ועוד שמא בעלה אינו מנוקה מעון כו':
לפ"ז קשה א"כ מאי דייק רב ששת ממשנה דבאו עדים שהיא טמאה, דילמא לעולם המים בודקין אותה אע"ג דיש עדי טומאה במדה"י, והא דנאמנין משום דאמרינן שמא אינו מנוקה מעון, ולק"מ, חדא דמשמע ליה משנתנו בכל גוונא אע"ג דהבעל קינא לאשתו השנית שיש לו והשקה אותה ובדקוה המים, דחזינן דהבעל מנוקה מעון, דאם היה אינו מנוקה הלא גם לאשתו השניה לא היו בודקין [אף דמשמע לרש"י דוקא אשה זו שבא עליה אחר קנוי וסתירה אין נבדקת] ועוד דמשנתנו מיירי ע"כ דהבעל כהן והיא אוכלת בשבילו תרומה, וא"כ כיון דהבעל בעצמו יודע שלא בא לידי עון והני סהדי שקרי נינהו מותר להאכילה בתרומה בינו לבין עצמו, וכמו דאמרו בכריתות פרק אמרו לו אמר רב יוסף לא אמר ר"י אלא בינו לבין עצמו ולעצמו, דלדבר המבורר אליו הלא לא עשה התורה ספק כודאי ואיהו יודע שלא בא עליה, וז"ב, ועיין ע"ז בספר הישר לר"ת (דף ס"ז) פלפול גדול:
ולכאורה היכי ששתתה ולא בדקוה המים ובאו עדים והעידו שהיא טמאה מאחר, שזינתה עם אחר לא ממי שקינא לה ממנו, א"כ כי גירשה הבעל ראויה להיות אסורה לאיש שנסתרה עמו אחר הקנוי, דאין ראיה תו ממה שלא בדקוה המים שלא זינתה עם מי שנסתרה עמו, והא דלא בדקוה משום שהיו עדים וכמו שהוכיח המשל"מ לעיל פ"א הי"ד דכל שיש עדים אין בודקין אותה, והוי כמו אלמנה לכה"ג או ארוסה אע"ג דאינן ראוין לשתיה, בכ"ז הן אסורות לבועל ע"י קנוי וסתירה כדאמר הגמרא (דף כ"ה) אמר ר"י לא לאוסרן לבועל כבעל, וכן פסק רבינו פ"ב הי"ב או היתה מאלו הנשים שאינן ראוין לשתות כו' ה"ז אסורה על מי שנתייחדה עמו כו', והמשל"מ שכתב להיפוך איני מבין סברתו וזה חידוש לא שמענו. ואולי נראה דטעם דאסורה לבועל הוא משום שאסורה לבעל וכיון דאסורה לבעל לכן הוא אסור בה, והכא דאף אם זינתה עמו בכ"ז מצדו לא נאסרה לבעל, שהרי לא בדקוה המים והיתה טהורה לבעלה ובעלה היה מותר בה, תו לאו איהו האוסר לכן מותרת לו אע"ג דאין כאן ברור שלא זינתה עמו דהוי כמו שלא שתתה כלל וכלל דלא היו בודקין, מ"מ לאו איהו האוסר. אולם ז"א רק לשיטת תלמודן אבל לשיטת הירושלמי דהוא מזיד והיא שוגגת אסור בה הבועל, אע"ג דלא אסרה לבעל לא יתכן לכאורה. אמנם באמת ז"א, דכאן הוי מצד ספק דאין כאן ברור שזינתה עמו ושניהם טוענים ברי שלא זינתה עמו, ורק משום שהיא אסורה בעשה ונטמאה לבעל לכן אסרה רחמנא לבועל, אבל אם מצדו היתה מותרת, רק משום שיש כאן עדי טומאה מאחר דלא אסרה על הבעל בכה"ג לא נאסרה גם על מי שנסתרה עמו, ולא דמיא לאלמנה לכה"ג דאיהו רמי עשה ונטמאה על הבעל ודוק. אולם לפ"ז בארוסה וכי"ב שאם קינא לה ונסתרה, ואח"כ באו עדים שנאנסה מאחר והיא אשת כהן אז יהיה מותר בה האיש שנסתרה עמו, כיון דלאו איהו גרים לה להאסר על הבעל דבלא"ה אסור בה משום טומאה ומשום זונה כמו דמסיק רבה בפרק הבא ע"י (דף נ"ז), וזה מוזר. סוף דבר לא ידענא מה דפשיטא ליה להמשל"מ ולא העיר כ"ז ודוק:
ואולי יתכן, דאף כי עדי טומאה איכא מאחר אין המים בודקין את האשה אבל את הבועל בודקין דעליו אין עדים, שהעדים מעידים שנטמאה מאיש אחר, וא"כ בכה"ג שבאו עדים שהיא טמאה מאיש אחר, אם אמת היה שזינתה עם אותו איש שנסתרה אתו אחר הקנוי היו המים בודקין אותו, ומדלא בדקוהו ודאי דלא זינתה עמו ומותרת להנשא לאותו איש, וזה נכון. אולם עיקר הוכחתו של המשל"מ, דאם יש עדים על טומאה אחרת אין המים בודקין אף אם היא טמאה מסתירה זו ואין על טומאה זו שנטמאה מזה עדים, והוא, מדמקשה הגמרא מהא דתנן ואלו שמנחותיהן נשרפות שבאו עדים שהיא טמאה וא"א אין המים בודקין אותה, תגלי מלתא למפרע דכי קדיש מעיקרא בטעות קדיש, ואם תאמר שהמים בודקין אותה על הטומאה של זה שנסתרה שפיר קדשה. לכאורה אינו מוכרח, דבשלמא למאן דפליג על רב ששת אף בכה"ג דאיכא עדים במדה"י, מ"מ המים פועלים לטהר אשה לבעלה, דבודקין אותה אף מטומאה אחרת, אבל לרב ששת דעל הטומאה שיש עליה עדות אין המים בודקין אותה. והנה בירושלמי אמר טעמא דנשים האסורות לקיימן אין המים בודקין אותן אמר ריב"ב כלום המים באין להתירה איש לאשתו, וזו כיון שכנסה אומרים לו הוצא, וכן איתא בבבלי ומדרשות, ומה לעשות שלום בין איש לאשתו אמרה תורה ימחק שמי על המים, וכאן שאף אם שתתה והיה תועלת בבדיקתה לידע מזה אם נטמאה, בכ"ז בכה"ג ידעינן רצון התורה דאין תועלת בקרבנה ושתיתה דבכל גווני אף אם נאמר דהמים יבדקו אותה לא תהיה טהורה לבעלה וא"כ הוה קדושת המנחה מעיקרא בטעות. אולם זה מוזר כיון דבכה"ג דהיא טמאה מטומאה אחרת אין רצון התורה שימחק שם הקודש על המים, א"כ קרבן זה אינו בא כדין ובודאי דאינו בודק כלל כיון שבא שלא כדין, וכמו אם ישקה אלמנה לכה"ג והוא לא ידע בודאי אין המים בודקין וכמוש"כ המשל"מ:
ומזה הונח לנו מה שנתקשה המשל"מ מנ"ל להגמרא דהיכי דאיכא עדי טומאה מאחר אין המים בודקין אותה גם לטומאה זו, ולפ"ז א"ש, כיון שאין בכח המים להתיר אותה לבעלה אם היא לא נטמאה מאותו שנסתרה ואפילו אם לא יבדקו אותה תו הוי שתיה שלא כדין, וכמו אלמנה לכה"ג שלא הכיר בה שכיון שהשתיה שלא כדין ודאי אין המים בודקין, וה"נ כיון דעל טומאה זו שיש עדים לא יוכיחו המים ולא יבררו, א"כ הוי שתיה שלא כדין ואין בהמים ולא כלום ודוק. אולם מה שהכריח ממה שישב קושית המהרי"ט דאמאי חוזרת ושותה, הא המים בודקין אותה להבא, דחיישינן דילמא איכא עדים על טומאה ששתה בפעם ראשון, ולכן עכשיו שנסתרה עוד חוזר ומשקה אותה, ולפ"ז מוכח דאע"ג דיש עדי טומאה ראשונה בכ"ז חוזרים ובודקין אם תשתה פעם שנית וליכא עדים בסתירה זו שעליה שותית, זה אינו, דמשכחת שהיו עדים בפעם ראשון ולכן הוי השתיה שלא כדין ולא בדקו גם להבא, רק דאח"כ מתו והשתא שישקה אותה א"כ אין בה עדים. אולם לפ"ז נסתר שוב מה שכתבתי לעיל דהמים יבדקו לבועל כיון דאותה אינן מתירין, א"כ אינן באין כדין ואיך יבדקו הבועל, והוי כמו ששתתה מי מערה דאין המים בודקין אותו אלא לכשתשתה היא כדין ונסתר מש"כ לעיל, וא"כ אם שתתה ובאו עדים שהיא טמאה מאחר קודם קנוי, דנמצא דהמים לא ביררו כלל, תו צריכה להיות אסורה לאותו האיש שנסתרה עמו אחר הקנוי אע"ג דשתתה וצ"ע לדינא, ועיין מש"כ בהלכות טוען פ"ב בקושית המהרי"ט:
Loading...
3:23
1
Loading...