ואין נותנין אותו לקטן שהקטן קונה ואינו מקנה לאחרים מן התורה.
הרי אף בהגיע לעונת הפעוטות. מ"מ כיון דמה"ת לאו בר הקנאה הוי לא יצא המקבל מידו. והר"ן נחלק ע"ז וכבר הארכתי בזה. וכעת נ"ל להעיר מהא דאוונכרי דאמר ולקנינהו בשנוי מעשה כו' שינוי החוזר לברייתו הוא ולא שמיה שינוי. אע"ג דמדרבנן קני לשיטת התוספות. [אמנם לדעת רבינו והרי"ף שנוי החוזר לא קני כלל וכן פסק בשו"ע] אין זה אלא דלא מהני קנין דרבנן לאפקועי ידי חובתו דבר תורה. אך התוספות הקשו מהא דאמר לקמן גבי ההיא סבתא פעייתא דא אין לה אלא דמי עצים. אע"ג דקנייתו הוי מפני תקנת השבים. ולק"מ דכיון דרבנן הקנו לו ונתנו לו רשות להשתמש בה ולהיות שלו עדיפא רשות שיש לו מחכמים אבות האומה מן הרשות שנותן לו הבעלים עצמו להשתמש בה בתורת שאלה. והוי כשאולה דיצא בסוכה ופשיטא דגזולה לא הוי דודאי יש בכח חכמים לתת רשות השתמשות דאל"ה יהי' אסור להשתמש תמיד מתורת גזולה ופשוט.
והנה בעיקר הספק שחקרו הפוסקים הרבה בהא דתקנו רבנן קנינים אם מועיל גבי דאורייתא והאריכו הרבה ובראשם המחנה אפרים בקנין משיכה סימן ב' וגם אנכי דברתי מזה בחדושי ב"ק וב"מ בס"ד. ויש להעיר מהא דאמרינן בע"ז ריש השוכר את הפועל דבי ר"י יזפי פירות שביעית מעניים בשביעית ופרעי בשמינית, דכיון דליכא לפירות בעולם תו לא הוי דמי שביעית והוי כאילו פרע חוב דעלמא. ונתעוררו רבותינו בתוספות מהך דקאמר בסוכה הלוקח לולב מע"ה בשביעית נותן לו אתרוג במתנה לא רצה ליתן לו במתנה מבליעו דמי אתרוג בלולב. ופי' דוקא בשלא רצה להקיפו, דאם רצה להקיפו היה ממתין לו עד שיכלה האתרוג ותו מה שיפרע לו לא הוה דמי שביעית. ולפי מה שהוכיחו דלא יצא אם קנה אתרוג במשיכה בלא נתינת מעות למ"ד מעות קונות דבר תורה וא"כ כאן בסוכה רב הונא אמר להא מילתא דמבליעו דמי אתרוג ואיהו סבר בפרק הזהב דמכור לו באלו קנה. מ"ט דבר תורה מעות קונות ולא משיכה ובמילתא דל"ש כו' וא"כ שפיר בעי לא רצה ליתן לו במתנה מאי דאם יקיפו הא לא קנה במשיכה דבר תורה ולא יצא. אך הא מצי למיתב לי' פרוטה ומותר עד פחות מג' סעודות והשאר יקיף לו ויפרענו אחרי כלות האתרוג. אמנם זה ניחא. דמיירי בעם הארץ חשוד לשמור פירותיו ומן המשומר אסור למסור בידו אפילו כל שהוא וז"ב.
ואיך מדוייקין שמעתתא דמרנא רבינו ז"ל בפ' ח' מהלכות שמיטה כך אסור ליקח מעם הארץ כו' לפי שאין מוסרין דמי שביעית כו' ואפילו כ"ש, הלוקח לולב מחבירו בשביעית כו' ואם לא נתן לו מבליע דמי אתרוג כו' בד"א בזמן שהיה מוכר פירות שכמותן בשימור כו' הרי דסדר זה בשהו במשומר וכמו שביארנו בס"ד.
ואפשר דהתוספות כאן אזלו בשיטת רבינו תם דפירות במשומר אסורין באכילה וע"כ הך אתרוג מיירי במופקר דאל"ה האיך יצא בו הא בעינן לכם ואי ממופקר דווקא יותר מג' סעודות א"כ הלא יכול ליתן לו פרוטה אחת ולהקיף השאר ופרוטה קונה בכל דבר. [ועיין ירושלמי שביעית פרק ח' הלכה א' שמשם יש להאריך ואכ"מ ועיין הגהות הגר"א בשערי ירושלמי דבתר ד"ת נתפס איסורו] ובחדושי למסכת שבת כתבתי דבזה מתישב המשנה פרק שואל, שואל אדם מחבירו כו' ואם אינו מאמינו כו' וכן ערב פסח בירושלים שחל להיות בשבת מניח טליתו אצלו ונוטל פסחו ולא קתני אם אינו מאמינו כדתני רישא, משום דאם אינו נותן לו מעות אע"ג דמשך בו הרי מה"ת לא קנאהו ולא יצא בו ידי חובת פסח מן התורה ומש"ה צריך להניח טליתו אצלו ולא אמרינן מנה אין כאן משכון אין כאן כדאמר קדושין ח' דאיכא לאוקמה כגון שאומר הילך בגוף המשכון וקני בי' נגד הדמים דמהני ועיין באורי הגר"א סימן ק"ץ בזה.
Loading...
8:10
1