ואם רצה להוסיף בהדס כדי שתהיה אגודה גדולה מוסיף ונויי מצוה הוא אבל שאר המינין אין מוסיפין וכו'.
הדבר פשוט לענ"ד, דבהדס כתיב בקרא ענף עץ עבות דמשמע ענף יחידי, רק מפי השמועה למדו ששלשה ואתי למנינא ענף חד עץ תרי וכו' אבל על כיוצא בזה אמרו אין מקרא יוצא מידי פשוטו ובקרא לא נזכר אלא שם המין שהמין הוא ענף עץ עבות וכי נטיל יותר משלשה ג"כ הוא בשם המין, משא"כ ערבות שכתוב ערבי ומיעוטו שתים והוי כאילו כתוב שתי ולא שלש וכמו דאמרינן דלא צריך לכתוב וביום השבת שני כבשים ולא שלש וכמו דאמרינן דלא צריך לכתוב וביום השבת שני כבשים רק לכתוב כבשים ואנא ידענא דלא שלשה מדסתם כבשים שנים עיין ריש פרק שני שעירי והבן. וראה תוספות רי"ד שם שבאמת לפי גירסתו הרי דמיבעי לשנים ולא שלשה, אבל לדידן היא ראי' עצומה ולכן עברי אלא תוסיפו ועיין ספרי פרשת בהעלותך פיסקא ע"ב שתי חצוצרות כו' משמע דאילו לא כתיב שתי הו"א דחצוצרות יותר משתים וצ"ע דלפ"ז מנ"ל דשיהיו שווין ועיין שאילתות פ' מצורע ובשאילת שלום שם וצ"ע. ועיי' מש"כ בהל' תו"מ בזה. אחר זמן רב הגיע לידי קרית ספר מצאתי בו שכתב זה"ט.
בכסף משנה. ושמענו מפיו ראיה כו'.
נ"ב מסוגיא דסנהדרין והא לולב דבר שיש וכו' עכ"ל בתשובה שם.