Ohr Sameach on Mishneh Torah, Shofar, Sukkah and Lulav 5:12

העושה סוכתו תחת האילן וכו'.
הנני לבאר מעט השיטות בענינים אלו ואגב יבואר דעת רבינו.
והנה שיטת התוספות [דף ט' ע"ב ד"ה הא קא מצטרף] נראה ברור, דכשהסוכה צילתה מרובה מחמתה כשירה דוקא כשהאילן חמתו מרובה מצילתו, אבל אם האילן צילתו מרובה מחמתו אז פסולה דיושב תחת צל האילן וסוכך עליו האילן. וכשהסוכה אין צילתה מרובה רק בהצטרף צל האילן אז פסולה אף אם האילן חמתו מרובה מצילתו, דצל הסוכה צל אילן הוא אלא כשחבטן מהני דבטל ברובא, אבל אם האילן צילתו מרובה מחמתו אז גם חבטה לא מהני כדאמר רבא לא שנא דלא בטיל ברוב ואיהו מיירי בחבטה כן נ"ל בדעתם.
אך דא נראה לי, דאם חבטן ועירבן עד שאינו ניכר סכך האילן ומיבטל בטיל והסוכה התחתונה עשויה צילתה מרובה מחמתה אז כשירה אף אם האילן צלתו מרובה מחמתו וטעמא דמסתבר הוא, דכיון שהסוכה צלתה מרובה מחמתה הרי כשרה וחשיבה בעצמה והאילן מיבטל בטיל בסכך הסוכה תו לא אמרינן שיושב תחת צל האילן ולפי זה שוה בין כשהם שניהם חמתו מרובה מצלתו בין כששניהם צילתו מרובה מחמתו דכשרים כשחבטן ובטל הסכך פסול וזה נכון בטעמא, ומש"ה שפיר סתם התנא בהדלה עליה הדלעת דגם איהו מיירי בששניהם שוים בין שהסכך פסול צלתו מרובה מחמתו והסוכה עצמה ג"כ צלתו מרובה בין ששניהם חמתו מרובה מצלתו.- משא"כ לדעת הריב"א שאם שניהם חמתו מרובה מצלתו פסולים בחבטה וע"כ הא דאמר רבא ל"ש דבשהאילן חמתו מרובה כשירה מיירי בשהסוכה צלתה מרובה ואפ"ה אם צלתה של האילן ג"כ מרובה פסול ולא מהני בי' חבטה. וזה ברור. וכן כתב הריטב"א כשחבטן דכי איכא רובא מסכך כשר ואין האילן צלתו מרובה מחמתו עיי"ש. ולפ"ז ע"כ הא דאמר לקמן י"ג סיכי תאנים ובהן תאנים כולן פסולת מרובה על האוכלין כשרה לדעת התוספות מיירי אף בשהאוכלין צלתן מרובה מחמתן משא"כ לדעת הריטב"א שאם יש בה אוכלין צלתה מרובה מחמתה פסול וז"נ. אולם לדעת רבינו שכשמעורב הסכך פסול עם כשר אף שהם מיעוטא ואין צלתה מרובה מחמתה ג"כ פסולה מה יעשה בהך שפסולת מרובה על האוכלין.
ות"ל כי בימינו זכינו לאור יקרות שו"ת רבינו אברהם בנו של רבינו וראיתי כי כן הקשה לו שם הר"י מבבל. ותירץ לו דהכא אין דעתו לסכך רק עם הקשין ולא דמיא למסכך במחובר דדעתו לסכך בהן משא"כ הכא כיון שאין דעתו עליהם ולא הוי סכך כלל. וזו סברא נפלאה ראויה למי שאמרה ודמיא שפיר לפירס עליה סדין כדי לנאותה שכיון שאין דעתו לסכך לא מיקרי מסכך בסכך פסול ואפילו אם צלתן של האוכלין מרובה מחמתן ג"כ כשרה דלא סבר כלל לסכך בהן ואין דעתו כלל עליהם ומש"ה סתמו הפוסקים.
ובלא זה נראה פשוט עפ"י מה שהקשו התו"ס לקמן הא בית שסככו בזרעים טיהרן ושוב אינם מקבלין טומאה ותירצו חדא משום שבשעת הסיכוך היה פסול וסיכך בדבר המקבל טומאה שוב הוי תעשה ולא מן העשוי אף כשנגמר הסכך. א"כ לפ"ז בפסולת מרובה על האוכלין דבודאי טהורים ובטלים להיות סכך ושוב אינם מקבלין טומאה [ומרש"י חולין קכ"ט מוכח דדוקא סכך בשבלים בטלי הא אוכלים לחודיה לאו דרכא לבטלינהו לסכוך ובטלה דעתו אצל כל אדם] ופסולים משום תעשה ולא מן העשוי והוי כקצץ הדלעת בסיכוך הרבה דמהני דכיון דאין סכך פסול כלל אלא רובא סכך גמור ומיעוטא שנסכך בפסול לכן כשירה וזה נכון בס"ד.
עוד ראיתי שהקשה שם לשמואל דאינו צריך לנענע איך יוקים המשנה עיי"ש ולק"מ דאיהו מוקים לה דשלפינהו מישלף דתלוש לא הוה ומ"מ מעשה ג"כ אינו כקציצה גמורה וכמו דמוקי הך ברייתא דדף י"א עיי"ש והא דלא פריך מינה לשמואל דאינו מפורש במשנה כמו בברייתא ולכן פריך ומשני וזה ברור בשיטת רבינו ודו"ק.
וסוכה שתחת סוכה לפירוש התוספות הוי סכך פסול ולפי' ר"ת לא הוי לי' דין של סכך פסול. והשו"ע בסוף סימן תרל"ח פסק דאם התחתונה מסוככת כהלכתה כשירה אם אין דיורין בעליונה וזה כפי' התו' לכן השו"ע דמיירי כשעליונה צלתה מרובה מחמתה א"כ אם אין התחתונה צלתה מרובה רק ע"י צירוף הסוכה העליונה בודאי פסולה אף אם חמתה מרובה אבל כשמסוככת כהלכתה והעליונה צלתה מרובה אם כי לדעת התוספות פסולה מ"מ זה דוקא בקדם סכך הפסול משא"כ בסוכה שתחת סוכה דהכשרה קדמה וכמו שחלק הרש"א עיי"ש. אמנם הלא השו"ע גופיה בסימן תרכ"ז פוסק דאין חילוק במה שיקדם עיי"ש ובאמת השו"ע קאי בשיטת הריב"א עיי"ש ולהכי מפרש שפיר כהר"ת דסכך גבוה מעשרים אינו פוסל דלא הוי סכך פסול אלא דמ"מ אינו מצטרף וכמו"ש הריטב"א עיי"ש.
ולפ"ז צ"ע טובא על ר"ת שהריטב"א מביא משמו שאינו מצטרף לסכך הגבוה מעשרים והיינו דסובר כהריב"א מהא דבעירובין מכשיר מקצת סכך למעלה אף דמשלים שיהא צלתו מרובה. דאין לפרש לר"ת שיפזר הרוח ויקלשנו אבל באמת הוא צלתו מרובה מחמתו דהא הר"ת פירש גבי סדין דכיון דהוא מעכב שלא תיבש החמה הסכך עד שיהא חמתו מרובה הוה כמצטרף עיי"ש וע"כ דהא דאינו משלים סכך גבוה למעלה מעשרים היינו בשתי סוכות אבל הכא דהוי חדא סככא אלא שמקצתו גבוה מעשרים שפיר משלים וזה ברור בדעת הר"ת. ולפ"ז גם להתוספות אפשר דאינו מצטרף להשלים הסכך שגבוה מעשרים וא"ת שיקשה מאי אמר מהו דתימא סכך פסול הוא הא אפילו סכך פסול אינו פוסל כשהסכך כשר צלתו מרובה מחמתו לפי התוספות דע דאפשר שיש נפ"מ כגון שהתחתונה רובה צלתה מרובה מחמתה ומיעוטא חמתה מרובה מצלתה דכשרה משום פסל היוצא מן הסוכה כמבואר דף י"ח דאם הוי סכך פסול נגד הסכך שחמתו מרובה מצטרף ופוסל דשם צל אילן היינו סכך פסול איכא. או בחבוט רמי סוכה המדובללת שג"כ כשרה אף אם חמתה מרובה אפשר דמצטרף [ובזה צ"ע דהא הכשרה מטעם חבוט רמי] ומשום סוכה שגבוהה למעלה מעשרים אינה פוסלת ולהשלים א"צ וזה נכון. ובזה אפשר ליישב גם פירש"י בהא דקאמר מהו דתימא ניגזור דילמא מצטרף סכך פסול אם יעשה למעלה מעשרים ואיירי באופן דלעיל ודו"ק.
ואם העליונה היא באופן שאין התחתונה יכול לקבל כרים וכסתות שלה מ"מ היא סוכה כשרה כדין וכן כתב הלחם משנה ונראה סייעתא לזה מירושלמי דאמר בשאין בה דיורין ממש או בשאינה ראויה לדירה. ממה דתני חד סב אפילו התחתונה כשירה הרי בשאין בה דיורין ממש ודבר זה זר מאד שיסבור הירושלמי שאם אין דרין בה בני אדם דלא הוי סוכה תחת סוכה וכמו דמקשה בגמרא אטו דיורין קא גרמי וע"כ דמה דקרי ירושלמי דיורין ממש היינו באינה יכולה לקבל כרים וכסתות ומ"מ אדם קל ברגליו יכול לישב בה ויוצא ידי חובתו אבל אינה ראויה לדירה היינו פחות מעשרה טפחים. וזהו דאמרי בגמרא במערבא אמרי כל שאינה יכולה לקבל כרים וכו' ודו"ק.
והנה הארכתי בשיטות הקדמונים ובדברי ביאור הגר"א באורך גדול אכמ"ל רק דא אמינא מה שכתב הפמ"ג להתיר לסכך באוכלין כגון שמבטל אותם לגמרי לסכך ועושה שנוי מעשה שיקלעם כעין תקרה ולאח"כ יחזור ויקחם וינענעם לשם סכך דדומה ממש למסכך ביתו בזרעים טהרו בחולין ושוב לא שייך כלל הנך תירוצי תוספות י"ג ד"ה אם פסולת עיי"ש ובמחכ"ת זה אינו דבאמת קיי"ל סככה בבלאי כלים פסולה הואיל והיו ראוים לקבל טומאה אף דהשתא אינם מקבלין טומאה וא"כ הכא נמי אף שנטהרו מחמת הסכך מ"מ כיון שמעיקרא היו ראוים לקבל טומאה פסולים לסיכוך. אכן באמת י"ל דשאני התם שטהרתם היא מחמת שנשברו ואינם עכשיו כלים ושפיר שייך ע"ז חששא דהרמב"ם שמא יסככו בכלים שלא נשברו משא"כ הכא שסיבת טהרתם היא מחמת הסיכוך ומאי איכפת לן במאי שהיו ראוים לקבל טומאה כיון דע"י סיכוך שוב אינן מקבלין טומאה ולא יבא לסכך באוכלים טמאים ותירצו שפיר דבעי שנוי מעשה או כיון דבשעת הסכוך הרי מקבלים טומאה ושוב כיון שאין הסכך גורם טהרה אף אם יעשה תקנות לאלפים לטהרן אין בזה תועלת מאומה דלא עדיפי מבלאי כלים שאין הטהרה באה עם הסכוך הנצרך להכשר סוכה אלא בענינים מקרים כמו שבירה לכלים וגזרינן דילמא יסכך באופן שעדיין מקבלין טומאה וז"ב מאד. ובהא דמהני כשדשן בשקצר לאכילה דדרך בני אדם לסכך בשבולת ולדושן כדי לברר האוכלים בפרט כשקצרן לאכילה ואם נמלך לסכוך מהני לחודי' בודאי א"ש דלא דמיא דשברי כלים דהכא הטהרה מחמת הסכך הוא דכל המסכך דעתו לסכך וז"ב. ועיי' מה שכתבתי בהל' פרה פ"ו.