הולך ומדיחן במים כו' וכל המימות כשרין.
עיין בסוגיא וקדישי מעליותא נינהו כו' מי כיור שיש להם שם לווי. ופלא כיון דכל המימות כשרים אטו גריעי מים שהיו בכיור הלא לא שייך למעט משום שיש להם שם לווי רק כמו דמיעט בפ' שמיני בתו"כ מי תותים מי רמונים שבתולדתן יש להם שם לווי אבל כאן המים מעלמא אתו רק שהיו מונחין בכיור אטו משום זה נפקו מכלל מים זה לא מצאנו בכל הש"ס, ואדרבא אמרו בסוכה והאי דקרו להו מרריתא דאגמא משום דמשתכחו באגמא אע"ג דהוא טבעי כש"כ כאן דהוא מקריי שנתהווה אחר כך בהמים שנתנו בכיור ואיך יתכן למעטינהו ממים. ולכן נראה דתנא אמר דלא נאמר ילמד סתום מן המפורש דכאן בקרבנות אשר בפתח אוהל מועד כתיב והקרב ירחץ במים למד מן המפורש דבפ' תצוה בבואם אל אוהמ"ע ירחצו מים דהיינו מים שנתונין בכיור, כן הכא הוי אמינא דרק במים של כיור ירחץ הקרב כו' לזה אמר דכתיב במים שאין להם שם לווי וכיון דתאמר דרחמנא קפיד רק על הנתונים בכיור יש להם שם לווי כמו בסוטה מים קדושים, ולכן אמר הגמ' מאי קל וחומר למי כיור אי משום דקדישי הלא ילפת מזה דמיקרו מים קדושים דלא קפיד רחמנא עלייהו ועל כרחין דהכוונה דקו"ח דהמים הן מים חיים והמעלה דראויין לנותנן לכיור, אבל מי כיור בעצמן ודאי כשרים להדחת קרבים דלא גריעי משאר מים, זה עומק הפשט למבין, וכן פירש רבינו ופסק דכל מימות כשרים לכיור בהלכות ביאת המקדש פ"ה. וכן מפורש בדברי הימים ב' קפ' ד' מעשה העולה ידיחו בם הרי דהדיחו במי כיור, וברור. ודוק:
Loading...
6:6
1
Loading...