הכל סומכין חוץ מחרש שוטה וכו' וסומא ועו"ג כו'.
בגמרא סומא מ"ט לא ח"א אתיא סמיכה סמיכה מזקני עדה, פירוש וזקני עדה סומין לא דפסולין לסנהדרין, והא דלא ילפינן דיהיו מנוקים מכל מום משום דכאן בפרשה כתיב ונעלם דבר מעיני הקהל וע"ז קפיד כאן בפרשה. וח"א אתיא סמיכה סמיכה מעולת ראיה כו' מ"ט לא יליף מן זקני עדה דנין יחיד יחיד ואין דנין יחיד מציבור, ולמ"ד מזקני עדה מ"ט לא יליף מעולת ראיה כו' לאפוקי עולת ראיה דהיא גופא מעולת נדבה גמרה דתני תנא קמיה כו' ויקרב את העולה ויעשה כמשפט כמשפט עולת נדבה לימד על עולת חובה שטעונה סמיכה. והנה הסוגיא תמוה, דאיפוא נזכר בעולת ראיה סמיכה טפי מכל עולת חובה דעלמא, גם א"כ סומא בעין אחת יפטר כמו דפטור מראיה, ועוד ל"ל בני ישראל למעט נשים תיפוק ליה מעולת ראיה וע"ז עמדו בתוספות. אולם שמע נא הפירוש האמיתי. דבביצה תמהו רבוותא רש"י ותוס' הא עולת צבור הואי ואין סמיכה בקרבן צבור ופירשו תמן דהוראת שעה בקדשי שעה, אבל א"כ איך אמר יליף יחיד מיחיד הא הך עולה קרבן צבור הואי וצ"ע, אמנם האמת כמו שביאר בספר התורה והמצוה דהכוונה דכתיב בקרבן אהרן ויקרב את קרבן העם ויקח את שעיר החטאת אשר לעם וישחטהו ויחטאהו כראשון ויקרב את העולה ויעשה כמשפט, דהו"ל למיכתב ויעשה כראשונה על כרחין משום דאע"ג דהיה כאן קרבנות חובה בכ"ז הוי כמשפט פירוש משפט עולת נדבה ששם ביחיד טעונין סמיכה ובציבור אינן טעונין סמיכה, כן הוי הכא ובעולת אהרן דהיה של יחיד היה טעון סמיכה ועולת צבור לא היה בה סמיכה לכך לא היה ממש כראשונה ושוב למדנו מזה דעולת חובה טעון סמיכה עכ"ד ושפתים יושק. ובאמת דורות לא ילפינן משעה עיין מנחות (דף י"ט), רק דכאן בחטאת כתיב ויחטאהו כראשון ותמן ג"כ היה חטאתו טעון סמיכה כדין חטאת יחיד וחטאת צבור לא היה בו סמיכה, וע"כ משום דלהשמיענו מה דנהגו אז בשמיני לא חייש לן התורה ללמדינו רק ללמדינו לדורות דלא מצאנו סמיכה בעולת חובה רק בנדבה, לכן גבי חטאת דכולהו חובה ל"צ להשמיענו לכן כתב כראשון, אבל בעולה נחית להשמיענו ללמדינו לדורות דקרבן חובה טעון סמיכה כעולת נדבה לכן דייק קרא למיכתב כמשפט ולא כראשון להשמיענו דבעולת אהרן היה סמיכה ולא היה שוה לשל צבור לכן אמר לימד על עולת חובה שטעונה סמיכה, בינה זה, ופוק חזי בפ"ק דחגיגה ויעלו עולות קא סברי ב"ה כו' וב"ש סברי עולה שהקריבו ישראל במדבר עולת ראיה הואי, ויעויין רש"י דחמישי בסיון היה קודם מ"ת ועולת ראיה הואי על שם ויחזו את האלהים וכוונתו להתרגום והוו חדן בקורבניהון דמתקבלן ברעוא כאילו אכלן ושתן, הרי דהיכי דקרבן משום ראיית שכינה היה מתקרי עולת ראיה, ולזה קרי כאן עולת אהרן עולת ראיה דכתיב בהך פרשה קח לך כו' כי היום ד' נראה אליכם [פעם ראשון אחרי העגל] וכתיב בעשיה וירא כבוד ד' אל כל העם ותצא אש וירא כבוד ד' אל כל העם זה נקרא עולת ראיה ומשום דעולתו של אהרן היה בה סמיכה לכן אמר ילפינן יחיד מיחיד, ולכך דוקא על סומא יליף דכתיב וירא כבוד ד' אל כל העם הרי דהיו רואים, וזה ברור, ויותר נועם דהתו"כ פירש דהקרבן היה חטאת על ע"ז ולכך הביא עגל על מעשה עגל יעו"ש וברש"י בחומש, וא"כ ציבור כי קא מייתו קרבן על ע"ז מייתי עולה וחטאת לא כן כהן המשיח דמביא פר לחטאת לא מביא עולה בהדיה ועל כרחין דמשום ראיית כבוד ד' צווה להביאו ולכן שפיר נקרא עולת אהרן עולת ראיה, ומזה יליף לסמיכות כולהו דסומא לא ומרווח שמועה בס"ד. וראה בירושלמי יומא פ"ק ה"א גבי סמיכה דמלואים והתם חובה הוי ובעי סמיכה, אך תמן הוי כבמה כמוש"כ תוס' בעו"ז (דף ל"ד) ואין סמיכה בבמה והוי הוראת שעה ודוק:
טוען מידע...
ג׳:ח׳
א
טוען מידע...