1
המשנה בפרק שני מדות אמרה במקום שסומכין שוחטין ותיכף לסמיכה שחיטה ותנא כן בספרא ריש פרשה ד', ואפ"ה דריש בספרא ריש פרק ד' לפני ד' וסמך אעפ"י שסמך מבחוץ חוזר וסומך מבפנים ומוכח שאם סמך בחוץ חוזר וסומך בפנים אבל על מקום השחיטה והה"ד אם נתאחרה השחיטה לאחר הסמיכה הרבה ולאו תיכף הוי אינו צריך לחזור ולסמוך דהסמיכה כשירה בדיעבד וקיים מצות סמיכה, ולזה כוון רבינו במש"כ סמך חוץ לעזרה חוזר וסומך כו' מדברי התו"כ הנ"ל, ובהלכה י"ב ובמקום שסומכין כו' ואם שחט (אולי צ"ל שוחט) שאין מקום לשחוט רק במקום אחר או ששהה שחיטתו פירוש שנתאחר השחיטה כשרה פירוש הסמיכה כשרה ואינו צריך לחזור ולסמוך דהסמיכה כשירה כיון שהיתה לפני ד' ודו"ק. ועיין מש"כ לקמן פ"ב מהל' חגיגה בשם ירושלמי. (נ"ב. ולשון כזה בפרק ד' מהל' חליצה הלכה כ"ג יעו"ש):