אשם מצורע ששחטו בחוץ שלא לשמו חייב כו'.
לא ביאר רבינו דאף תוך ימי הספירה אם שחטו בחוץ שלא לשמו חייב כרב חלקי' ב"ט, דמספקא ליה שמא הלכה כרב הונא דאמר מי איכא מידי דלשמו לא חזי ושלא לשמו חזי, וכן שמא הלכה כר"י מדיפתי ביומא (דף ס"ב) דעקירת חוץ לא שמה עקירה ומוקי לדרב חלקי' כששחט מיעוט סימנים בפנים וגמרן בחוץ כגירסת ר"ח שם. וכן לא פירש רבינו דחטאת מצורע בזמנו ששחטו שלא לשמו חייב וכדמוקי רב הונא הך דמרבה אשם מצורע בזמנו ושלא לשמו וכר' אליעזר דפסול ואפילו כן חייב א"כ הוה"ד חטאת רק דתני טפל וכש"כ עיקר משום דמספקא לרבינו שמא בשוחט חטאת שלא לשמו פטור בחוץ, רק רב הונא אזיל לטעמו דתני בריש פ"ב דבכורות דהשוחטן בחוץ חייב ומוקי בדוקין שבעין דכיון דאם עלה לא ירד חייב בחוץ, ורב חסדא ביומא (דף ס"ב) פליג עליה דסבר ששלמים ששחטן קודם שנפתח דלתות היכל בחוץ פטור ואע"ג דאם עלו לא ירדו הואיל ואינו נוהג בשאר קדשים בכ"ז פטור והוה"ד בשוחט חטאת שלא לשמו ובכ"ז צ"ע דהא ראוין לבוא בפנים לשמו ועיין תוס' שם ודוק: