וכן הנודר עולה מן הבקר וכו' יביא שור כו' יביא איל כו' יביא שעיר כו'.
בהשגות פירש טעם רבינו דלא פסק כמשנתינו משום דסוגיא מוקמא לה כרבי והוי סתם ואח"כ מחלוקת ואין הלכה כסתם וכן פירש רבינו בפירוש המשנה בביאור. ולכאורה תמיה דלרבנן אם נדר קטן והביא גדול יצא בדיעבד אמרי אבל לכתחילה מי אמרי הלא צריך להביא כפי מה שנדר לכן אמר המשנה דלכתחילה יביא פר ועגל קטן וגדול, וצריך לומר כיון דבדיעבד יצא תו כי מספקא ליה אינו צריך להפריש גם קטן. ודא מוכחא מאוקימתא דרב אשי דרבנן אמרי דהנודר מנחה של עשרונים ואינו יודע כמה פירש יביא ששים עשרון דסברי דנודר קטן והביא גדול יצא אלמא דכיון דבדיעבד יצא אינו צריך לחוש לספק לכתחילה ולהביא קטן דכולהו לשם חובה מייתי ויצא נדרו. ולפ"ז נתגלה לנו טעמא של אמוראי קמאי דסברו דמביא ומתנה וקמיץ שני קומצין משום דאינהו סברי דלכתחילה צריך להביא כפי שנדר ומוקמי לכולה משנה כרבנן ורבינו פסק כרב אשי ודוק: