נתן והקריב לוקה על השמן בפ"ע כו'.
הנה לולא דברי רבינו היה נראה דעל נתינת שמן ולבונה לחודא לוקה דאף בלבונה פסולה המנחה כ"ז שלא לקט הלבונה ומכש"כ בשמן לכן לוקה אף בלא הקריבה, ואף אם היתה כשרה ג"כ יתכן דלקי וכדפריך רבינא (בדף נ"ג) ואימא לא תאפה חמץ לאוקים גברא בלאו אפסולי לא מיפסל והתנא נקט דוקא נתן שמן על שיריה אינו עובר אבל על גופה של מנחה אף דהוי דומיא דשירים שלא נקרב ג"כ לקי וצ"ע. ונראה סברת רבינו דרק על הקרבת הקרבן שלא יהא מהודר קפיד רחמנא וכדאמר ר"ש לכן רק על הקרבת הקרבן קפדה תורה ואינו עובר רק המקריב לחודיה אבל הנותן שמן או לבונה לא לקי ומפרש רבינו כן בפירוש התו"כ שהביא בסוגיין יכול בשני כהנים הכתוב מדבר ת"ל עליה בגופה של מנחה הכתוב מדבר ולא בשני כהנים כן הגירסא בתו"כ, ופירושה שיכול שקפיד רחמנא על הנתינה ושימה לחוד בלא הקרבה ולפ"ז שני כהנים אם זה נתן הלבונה וזה שם השמן לוקין שניהם ת"ל עליה בגופה של מנחה היינו גוף הקרבן שהוא מנחה אינו בא בשמן ולבונה שהוא חטאת או מנחת קנאות, וזה רק כי נקרב כמו כל קרבן ועל הקרבתה עם השמן ולבונה קפיד רחמנא ואינו לוקה רק המקטיר לבדו אבל לא הנותנים שמן ולבונה ואינו לוקה אלא כהן המקטיר שהוא כהן אחד רק שהוא לוקה שניים, וברור. ובספר המצות מצוה ל"ת ק"ג הזהירנו מהקריב במנחת חוטא לבונה כו' הזהירנו מבלול מנחת סוטה כו' ואם הקריבה בשמן לוקה הרי דרק על הקרבה עבר, ובספרי נשא על הלבונה לא יהי' עובר שיכול לחזור וללקטה, פירוש שעל הקרבת לבונה סד"א דאינו עובר משום דאינו קומץ ממנה ודחוק קצת אבל דעת רבינו ברור כדפרישית ובהלכות סוטה קיצר רבינו. וחתני נ"י הראני כי החינוך כתב דאינו נוהג רק בכהנים, ומזה מוכח דרק על הקרבה עובר ולכן אינה רק בכהנים, וכ"ז ברור: